דרישה, אבן העזר יז:ט

1עד דאיכא תרתי לריעותא וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל . תימא דלא משמע כן מדברי הרא"ש דבפרק האשה שהנך לא כתב כלום אלא העתיק לשון הרי"ף כעובדא דיצחק ריש וגלותא כאשר כתוב בגמרא ובפ' כל הגט כתב שם דעובדא דיצחק ר"ג מיירי בשכיח שיירא ולא הוחזקו תרי יצחק ר"ג כמ"ש התוס' בפרק האשה שהלך סוף ד' קט"ו וכ"כ נ"י ע"א ומדברי כולם מוכח דבמוחזק תרי יצחק ר"ג אסור אפילו לא שכיחי שיירות וכ"כ המ"מ וב"י הביאו דדוקא בידוע שהא' קיים משיאין את אשתו של האחר הא אם אין ידוע אין משיאין אפי' אם לא שכיחי שיירות לכן נלע"ד ליישב ולומר דמ"ש דוקא בשלא הוחזק אחר באותו מקום בזה השם אינו ר"ל שידור שם עוד איש בזה השם אלא באותו מקם אין ידוע שום אדם שנקרא באותו שם כדפרישי' בפרישה. ולפ"ז ח"ש דליכא לאקשויי אם הוחזק עוד אחר בשם זה במקום פלוני כששולחין שמת אחד אשה של מי מתירין אלא ודאי מיירי דאף בהוחזק עוד אחר בזה השם עכ"פ לא דר במקום:

2(הועתק מתשובה שהשיב להגאון מהר"ר פייבוש אב"ד דק"ק קראקא בשאלה דעגונה דיעקב חייט) - ומ"ש ב"י בתשובה סי' ז' דצ"ל דגם הרא"ש דכתב כלשון התוס' דניכר בט"ע ע"י סימני הגוף שהוא ט"ס וצריך להגיה בט"ע או ע"י סימנים ושכך הוא לשון הטור א"ע סימן י"ז בשם ר"ת דיכולין להכירו בט"ע או ע"י סימנים מובהקין שהיה לו בגופו אמת שכן הוא לשונו דהטור אבל אין ראיה משם ואדרבא מדהוצרך לכתוב או ע"י סימנים מובהקין מוכח דסתם סימנים שכתבו התוספות והרא"ש לאו במובהקין איירי. ומה שכתב הטור שיכול להכירו בטביעת עין רצה לומר על ידי סימנים שאינן מובהקין וכמו שכתב שסתם טביעת עין הוא על ידי סימנים שאינן מובהקין גאח"כ כתב או ע"י סימנים מובהקין לחוד אם הוא בר הכי או שנמצאו בו סימנים מובהקין אזי מעידין ומשום דבעי למכתב דשומא לא הוי סימן מובהק הקדים לכתיב דסימנים מובהקין מהני. ואי לא דמסתפינא להגיה הספרים היה נ"ל להגיה דברי הטור ולומר שמ"ש אבל אם כל גופו שלם כו' יכולין להכירו בט"ע או ע"י סימנים מובהקין כו' למחוק תיבת או וצ"ל יכולין להכירו בט"ע ע"י סימנין מובהקין שבגופו ולא מובהקין ממש קאמר אלא גם סימן: בינוני קרי ליה מובהקין וכמ"ש המ"מ בפי"ג דגירושין דג' מיני סימנים הן ושסימני בינוני ג"כ נקרא לפעמים מובהקים בל' הגמרא ופוסקים. וכן צריכין לפרש דברי הרא"ש בתשובותיו כלל נ"ב והביאו הטור ס"ס קי"ח בעובדא שכתב דהנהו הרוגים שנמצאו לאחר ט"ו ימים והכירוה בסימנים מובהקין דמובהקין דכתב ל"ד קאמר דא"כ קשה למה לא התיר הרא"ש נשיהן להנשא ע"ש וכן פרשוהו ג"כ בתשובת ב"י בדיני מל"ת דין ו' וגם כתב שם דט"ע הוא ע"י הכרתו אותו בסימניו בחייו וכן מצאוהו עתה בשעת מותו ע"ש. וע"פ הג"ה זו הל' הטור כל' התוס' והרא"ש הנ"ל וע"ד שכתבתי:

3(שם בתשובה הנ"ל) ומ"ש הטור אין מעידין עליו אא"כ ראה אותו תוך ג' ימים למיתתו בד"א שהוא ביבשה אבל אם היה במים אפילו שהה שם כמה ימים מעידים עליו שהמים מעמידים אותו שלא ישתנה צורתו כו' דהקשו רבים וגם שלימים דבמאי איירי אי בחבול בפניו אפילו במים נמי לא יעידו כמו שכתב הטור מיד אחר זה דאפילו במים אם יש בו מכה אין מעידין עליו ואי באין בו מכה בפניו מיירי קשה הא מסיק וכתב דאפילו הוא ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידין עליו לאחר כמה ימים ע"י ט"ע דגופו וצורתו. וכבר השבתי לרום מכ"ת בדברינו מזה פה אל פה בהיותי אתו בק"ק קראקא שנראה לי דהטור דכתב אין מעידין עליו אא"כ ראו אותו תוך ג' ימים סתם מתחלה ואח"כ פירשו דהיינו דוקא בחבול בפניו אלא שקודם לכן בא ללמדינו דהמשנה דחילקה בין ראה אותו תוך שלשה ימים לראהו אחר ג' ימים היינו דוקא כשהוא ביבשה דאילו במים אין בו חילוק בין ראוהו תוך ג' ימים לאחר ג' ימים אלא בין יש מכה בפניו לאין לו מכה בפניו דביש לו מכה בפניו אפילו ראהו תוך ג' ימים נמי אין מעידין עליו ואם אין לו מכה בפניו מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים וכדמסיק הטור. שוב מצאתי שכתב הב"י ישוב זה בתשובתו סי' י"ב והנאה לי שכוונתי לדעת הגדול ז"ל. אבל באמת אכתי קשה דאם כן למה סיים הטור וכתב דאפילו אם היה ביבשה אם אינו חבול בפניו מעידין עליו אפילו אחר כמה ימים על ידי ט"ע של גופו וצורתו. למה הוסיף לכתוב "גופו שלא נזכר עד הנה. וע"ק למה "סתם וכתב אם היה במים דמעידין עליו אפילו לאחר כמה ימים בשאין לו "מכה אבל אם יש בו "מכה כו' הל"ל אבל אם יש לו מכה "בפניו. דהא קיימא לן דמיא אינו מרזו אלא מקום מכה ולא כשיש לו מכה שלא בפניו שאז אין צורתו משתנה במים מכח אותו מכה וכדדייק ל' רש"י שכתב מיא מרזו מכה מקום "המכה. לכן נראה יותר לומר דהטור הלך כמנהגו. מציין לשון המשנה או גמרא וכותב עליו מה שנתחדש עליהן מדברי התוס' ומדברי הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים גם כאן אחר שציין לפני זה רישא דמשנה דקתני אין מעידין עליו אא"כ ראו פרצופו עם פדחתו וחוטמו אע"פ שיש לו סימנים בגופו וכליו. וכתב עליו דברי ר"ת והרא"ש התחיל לציין בבא תניינא דהמשנה דקתני אין מעידין עליו אלא עד ג"י. ומיירי בלא נמצא אלא הראש או פ"פ עם חוטמו ופדחתו לחוד כדפרשוהו התוס' והרא"ש בשם ר"ת כצ"ל וכתבוהו ג"כ הטור לפני זה בשם ר"ת וכנ"ל. ובהא א"ש דמחלק בין יבשה למים ומיירי בדלית ליה מכה בפרצופו ואפ"ה אין מעידין עליו אחר ג"י ביבשה דמשום דאחר ג"י משתנה צורתו ולא מהני ביה סימנים שאינן מובהקין. ואפי' נמצא כל הראש עם שפתים וסנטר הא כתבתי דלא מהני ביה סימנים וגם לא ט"ע אם לא שיאמר שמכירו בבירור בט"ע היטב וכנ"ל. ובמים מעידין בכה"ג אפילו לאחר ג"י כיון דלית ליה מכה בפניו מיא מצמת צמתי ליה וסיים וכתב דהיינו דוקא שראוהו מיד גם שאין לו מכה דאם יש לו מכה אין מעידין ור"ל דביש לו מכה "בפניו ולא הוצרך לפרשו כיון דהא דאין מעידין אא"כ תוך ג' ימים לא איירי אלא בלא נשאר בו אלא פרצוף ופדחת וחוטם כמ"ש התוס'. ואף שהרא"ש והטור כתבו דמיירי ג"כ שנשאר כל הראש וכבר נתבאר דבנמצא המכה בראש שלא במקום פ"פ וחוטם ופדחת דלא אמרינן מיא מרזו מכה לענין עדות להשתנות ממנו הפ"פ. הא כבר כתבתי ג"כ דלא נקטי הרא"ש והטור בלשונם נשאר הראש אלא לרבותא דט"ע. אבל עיקר המשנה הנ"ל מיירי בלא דנשאר אלא פ"פ עם החוטם כמ"ש התוס'. וכן משמע ל' המשנה דקתני אין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם ולא קתני אין מעידין אא"כ "נשאר הפ"פ והחוטם דהוי משמע אף שהגוף לפנינו אין מעידין עליו בלא השארת פ"פ וחוטם ומדלא כ"כ משמע שר"ל אע"פ שהפ"פ לפנינו אין מעידין עליו לבדו אא"כ נשאר עמו גם החוטם. וכ"כ המרדכי על משנה הנ"ל דאתיא לאפוקי ממ"ד דמעידין על פ"פ לחוד ע"ש. וסיים הטור וכתב שאפי' אם היה ביבשה ואינו חבול בפניו מעידין כשאין לו מכה בפניו והיינו בשנשאר עמו גם הגוף דאז יש לו ט"ע עם הגוף ואז אפילו מסתמא מעיד עליו משום הט"ע שיש להמעיד בפ"פ עם הגוף והוא מ"ש התוס' הנ"ל דרך פשיטות דבשאינו חבול בפניו מעידין עליו משום דניכר בט"ע וכנ"ל. ומשום דבסיפא איירי דנשאר עם גופו מ"ה לא כתב סתם אם אין לו מכה דהיה משמע דאין לו מכה כלל בגוף או בראשו אלא חבול בפניו ללמדינו דבחבול בפניו דוקא תליא הקפידא כנ"ל בישוב דברי הטור. שוב מצאתי שמיישב כן ל' הטור החכם ר' יעקב "נעמייש כמ"ש ב"י בתשובתו בשמו בשאלה י"ב ע"ש אבל הוא כתב ישוב זה בלא טעם והוכחה דברישא מיירי הטור בנמצא פ"פ עם החוטם לחוד וגם אליביה קשה ואינו מיושב דלא הו"ל להטור לסתום אלא לפרש. וגם לא ישב למה כתב הטור ברישא דאין לו מכה סתם ולא פי' דבריו לכתוב דאין לו מנה "בפניו קאמר. ולפי מ"ש א"ש הכל. (ע"כ העתק מהתשובה וע"ל בסעיף מ"ט השייך כאן כ"פ):

4אבל יש בו מכה. ועיין במרדכי ד' תס"א ע"ב שכתב דהא דבמים משתני הפרצוף מחמת מכה היינו דוקא כשיש לו מכה בפרצוף אבל אם נחבל במקום אחר אפי' נחתך ממנו הסנטר אינו משתנה ע"ש ולכן א"ש מ"ש רבינו בסמוך נחבל בפניו: