דרישה, אבן העזר כו:א

1לוקה משום לא תהיה קדשה. וז"ל הרמב"ם בפ"א מהא"ב קודם מ"ת היה אדם פוגע באשה בשוק אם רצה הוא והיא נותן לה שכרה ובועל אותה על אם הדרך והולך וזו היא הנקראת קדשה. כשנתנה התורה נאסרה הקדשה שנא' לא תהיה קדשה מבנות ישראל לפיכך כל הבועל אשה לשם זנות בלא קידושין לוקה מן התורה לפי שבעל קדשה עכ"ל וכתב עליו הראב"ד וז"ל אין קדשה אלא מזומנת והיא מופקרת לכל אדם אבל המיחדת עצמה לאיש אחד אין בה מלקות ולא איסור לאו והיא הפלגש הכתוב בתורה (שמייחדת לו וטובלת אליו. כ"פ) וכתב ה"ה שכן כתבו קצת המפרשים עכ"ל. וקשיא זו קשה ג"כ על רבינו. ומצאתי הג"ה נדפסת בדפוס קרימונא בספרי א"ה על הא דכתב רבינו והיא זונה כו' ז"ל אע"ג דלעיל משמע מדבריו דאין זונה מחייבי לאוין אפשר דפסק כר"ע דקאמר בפרק הבע"י דף ס"א זונה זו מופקרת ולעיל איירי שבא עליה דרך עראי שלא לשם זנות והכא איירי במופקרת עכ"ל הג"ה וכעין זה כ' מור"ש אבל דברי הרמב"ם אי אפשר לתרץ שמיירי במופקרת מדאמר קודם מתן תורה היה אדם פוגע באשה כו' משמע שאינה מופקרת וגם משמעות דברי רבינו לא משמע שמיירי במופקרת (דא"כ היה לרבינו לכתוב דין מופקרת לעיל סימן ו' דאסורה לכהן. כ"פ). וי"מ דמ"ש רבינו לוקה משום לא תהיה קדשה ה"ק דאם אחד בא עליה לשם זנות אם בא עליה אח"כ הוא או אחר בלא יחוד לוקה משום לא תהיה קדשה דהיינו מופקרת שנבעלה כ"פ ואמרו דכך משמע הל' של רבינו שמתחיל אין האשה נחשבת א"א פי' לחייב אחר הבא עליה משום א"א אלא ע"י קידושין כו' אבל אם בא עליה שלא לשם קידושין אלא לשם זנות אין האחר שבא עליה לוקה משום א"א אלא משום לא תהיה קדשה וכן מסיק בסוף דבריו ומשנתקדשה נחשבת כא"א לחייב הבא עליה כו' אבל פי' זה דחוק מאוד דאפי' את"ל דהוה מופקר בשני פעמים מ"מ לא הוה לרבינו לסתום ולומר מלתא דפסיקתא שהאחד לוקה עליה משום לא תהיה קדשה דהא אם האחד היה מקדש אותה או ייחדה אותה לו אינו לוקה משא"כ גבי קידושין דאם א' מקדש אותה כראוי האחר הבא עליה אפי' לשם קדושין לוקה משום א"א ובלא"ה הלשון דחוק מאוד לפי פירושם. אלא צ"ל שהרמב"ם ורבינו סוברים הואיל שהניחה א"ע לבעול בשם זנות ברצונה נקרא קדשה דכמו שמזנה עם זה תזנה ג"כ עם אחר והיינו מופקרת. וזה שדקדק רבינו בלשונו וכתב אבל אם בא עליה אדם בלא קידושין לשם זנות כלומ' שעושה כמו הזונות עושין דאל"כ לשם זנות ל"ל דלא הל"ל אלא שלא לשם קידושין לוקה כו':