דרישה, אבן העזר כח:ז
דרישה · Drisha, Even HaEzer 28:7
Open in the reader →1וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל. ז"ל מור"ש כאן לא דק המחבר שהוא סבר שדעת אביו כר"י ור"ת מדהביא בפ"ב דקידושין דף צ"ג ע"ב בתחלת דבריו דעת הרי"ף דאין אומן קונה כו' ואח"כ כתב דעת ר"י ור"ת דאומן קונה משמע ליה דהכי ס"ל. וליתא דבפרק הגוזל קמא דף קמ"ב ע"ג הביא נמי דעת הרי"ף וכתב שם נמי דאין ראיה מדבריו אבל לא שחולק על דבריו ואדרבא שם הביא ראיה אחרינא מסוגית הגמרא לדברי הרי"ף אלא שכתב לבסוף מיהו יש לדחות ובפרק המקבל פסק להדיא הרא"ש דאין אומן קונה בשבח כלי וכ"כ רבינו נמי בח"מ סי' של"ט דקבלן עובר בבל תלין אלמא דס"ל אין אומן קונה. ואין לדחוק וליישב דרבינו ס"ל דדעת אביו לפסוק לחומרא גבי קבלנות דעובר עליו משום דאין אומן קונה כו' והכא גבי קידושין לחומרא דמקודשת דאומן קונה כו'. גם זו ליתא שהרי לקמן בח"מ סי' ש"ו כתב דקי"ל דאין אומן קונה כו' ומחייב לשלם אלמא דקים ליה הכי שהרי מוציאין ממון ע"ז ולא ספיקא הוא ע"כ נראה דאגב ריהטא לא דק עכ"ל (ויש ליישב ולומר דדעת רבינו דאע"ג דכתב דמסקנת הרא"ש כדברי ר"י מ"מ ס"ל דהלכתא כרי"ף ורמב"ם ולכן סתם בח"מ כדבריהם ולא חשש להזכיר מסקנת הרא"ש רק כאן משום חומר דאיסור אשת איש וכ"כ בד"מ וע"ש עוד שהאריך בזה וכתב והארכתי בכל זה לאפוקי מדעת חכם א' שחשב להתגדר וכתב בכאן טעה המחבר ע"ש. כ"פ). ובאמת משמע קצת מלשון הרא"ש שלשם בקידושין דס"ל הכי מדכתב אחר שהביא דברי ר"י ור"ת ז"ל ולהך אוקימתא הלכה כר"מ ור"ל שבגמרא קאמר שם ג' תירוצים וקאמר לפני זה שלאוקימתא ראשונה הלכה כרבנן ואשינוי' זה דפליגי אי אומן קונה כו' כתב הרא"ש דלהך אוקימתא הלכה כר"מ ולפי דעת הרי"ף הוה הלכה כרבנן. אבל סברת וראיות מ"ו מפרק הגוזל קמא והמקבל היא חזקה וכמ"ש מדלא העתיק בהמקבל אלא דברי הרי"ף מבלי חולק גם בהגוזל קמא הביא לבסוף ראיה לדברי הרי"ף אלא שכתב לבסוף שמוהו יש לדחות מ"מ פשיטא הכי משמע. ועיין בש"ג פרק הגוזל קמא ד' ל"ו ע"ב שהקשו גם הסמ"ג דבסוף סימן קפ"א בלאוין משמע דאין אומן קונה בשבח כלי ובעשין בסי' פ"ט ריש דף קע"ד ומשמע דאומן קונה כו' ומחלק בסימן קפ"א איירי בשכירות דלית ביה שבחא כגון דאגרא לבטשא בטשא במעתא כדמשני בפרק המקבל דף ק"ב. ופרש"י שם כשבא מבית האומן בטשין הבגד בתוך כלי עץ ברגלים במים וקרקע הראויה לכך מיהו לא בקבלנות עסקינן אלא בשכירות בין ישביח בין לא ישביח שכרו לפי מנין בטשותיה כך וכך בטישות בכך מעות עכ"ל רש"י. ועיין בי"ד סי' ק"ב שתמה גם מור"ש על רבינו על מ"ש שם דעת ריצב"א והוא בנויה ואמורה לפי סברת מ"ד אומן קונה כו' ואההיא כתבתי קצת ישוב שם. ומיהו מ"ש מ"ו אדברי רבינו שלא דקדק לאומרו מאחר שכתב הוא בעצמו בסי' ס"ז דקי"ל אין אומן קונה כו' גם בסי' של"ט כתב שקבלנות הוא כשכירות. גם ראיתי בקיצור פסקי הרא"ש שחיבר רבינו שכתב בפ' הגוזל קמא בסעי' י"ד ז"ל הלכתא אין אומן קונה בשבח כלי כו' וכ"כ ג"כ בפרק המקבל בסעיף מ"ג ז"ל הלכתא קבלנות עובר משום בל תלין ואין אומן כו' ובפ"ב דקידושין בסעיף י"א כתב וז"ל לרי"ף אין אומן קונה ולר"י קונה עכ"ל ולא הכריע הלכה כמי. גם דוחק לחלק ולומר דבקידושין פסק מאיזה סברא טעם כר"י ובדיני ממונות כרי"ף דהא בגמרא מקשה מזה על זה שמע מינה שסבירא ליה דדינייהו שוין. גם מה שתירץ בעל ש"ג לדברי סמ"ג דמ"ש בלאוין בסי' קפ"א איירי דשכרו לבטשא דהוו שכירות ולית ביה שבחא ליתא דהא הסמ"ג כתב שם ז"ל שהקבלנות כשכירות ואי איירי בבטשא אין זה קבלנות אלא שכירות וכדפרש"י שם. גם ליכא לתרץ דמיירי בשליחות דאיגרתא שהיא קבלנות ולית ביה שבחא כמו שתירצו התוספות שם דף קי"ב להא דרב ששת דאמר אומן עובר דמיירי בקבלנות כזה כדדחי הגמ' בפ' הגוזל קמא (בבא קמא דף צ"ט) גם הרא"ש הביאו בפ' ב' דקידושין דף צ"ג. דהא הסמ"ג כתב דינו בס"ס קפ"א אמי שנתן טליתו לאומן ומסיק עליה דבקבלנות עובר ש"מ דס"ל ע"כ כהרי"ף דאין אומן כו' בשלמא התוס' מוקי לההיא דנותן טליתו אומן באגרי לבטשי ואיירי בשכירות ולא בקבלנות אבל הסמ"ג דכתב עליו קבלנות א"א לפרשו הכי אלא צריכין לומר שדברי הסמ"ג בלאוין סימן קפ"א שסתם וכתב כדעת הרי"ף הכי ס"ל ומ"ש בעשין סימן פ"ט אין ראייה לסתם פסקי דשם העתיק דברי הרי"ף וכתב עליו דר"י ה"ג פליגי עליו ולא הכריע כדברי מי כמו שעשה גם הרא"ש דבאומן לעבור בבל תלין סתם כדברי הרי"ף ולענין תשלומין אם יקלקל הביא דברי שניהם ואעפ"כ מוכח מדבריו שם דס"ל כהרי"ף וכמ"ש לעיל שוב ראיתי בדפוס תוגרמה נוסחא אחרת בדברי רבינו בדין זה וז"ל וכתב הרמ"ה ל"ש אם הוא שכיר יום על המלאכה ול"ש אם הוא קבלן דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי דאין כאן מלוה דכשנותן לה הכלי מתקדשת בשבח שיש לו וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל. וא"כ לפי האי נוסחא לק"מ דכתב וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל אדברי הרמ"ה שהיא ממש כדברי הרי"ף ויתיישב לפ"ז הכל. ובאמת שהב"י כתב אגירסא ונוסחא זו שיש בו חסרון ניכר ומגיה אותו כמו שהוא נדפס לפנינו וה"ט משום דק"ל מ"ש דקי"ל אין אומן קונה בשבת כלי דאין כאן מלוה כו' הא אדרבא כיון דאין אומן כו' הרי יש כאן מלוה ולכך כתב דצריך להגיה והאי אין כאן מלוה קאי אדברי ר"י דקא ס"ל דאומן קונה כו'. ובוודאי אם לא הוה ק"ל מידי הוה ניחא לומר שנפל טעות בספרים ולהגיה כמ"ש ב"י ממה שנדחק בלשון אבל כדי ליישב הקושיות הגדולות צ"ל דאין כאן חסרון ולדחוק הלשון דה"ק אין אומן קונה בשבח כלי עד שנאמר "דאין כאן מלוה כו' הכי לא אמרינן אלא קי"ל דאין אומן קונה וממילא אמרינן דיש כאן מלוה וכן משמעות הל' דכתב בכל הספרים "דאין כאן מלוה כו' "דאין "בדלית ולפי מה שהגיה ב"י צ"ל "ואין "בויו ולפי נוסחאות התוגרמא א"ש לפי מאי דפירשתי וא"ש נמי דכתב תחלה "דקיימא לן אין אומן קונה ומסיים דאין דכתב ב' תיבות בנתינת טעם בתחלתן "בדלית וכן לא ימצא אם לא ע"ד שכתבתי דאין כאן קאי אה"א אם היינו אומרים אומן קונה לא הוה כאן מלוה וק"ל. והיותר נראה שגליון הוא שבפנים היה כתוב דברי הרמ"ה לחוד עד וכ"כ הרי"ף ואחר כך היה נכתב עליו וכן היא מסקנת אדני אבי הרא"ש ז"ל ור"ל שגם הוא פסק דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי. והיה כתוב בחוץ אמ"ש הרמ"ה דקיימא לן אין אומן קונה כו' פלוגתא ר"י עם הרי"ף דעלה כתב הרמ"ה דקיימא לן כהרי"ף דאין אומן קונה וטעו וקבעוהו בפנים (דוגמתו כתבתי בביאור דח"מ סימן רנ"ט ע"ש) והא דמייתי רבינו "דברי הרמ"ה ולא מייתי דברי הרי"ף לפי נוסחא ופי' דגליון הוה ה"ט משום דהרי"ף גם רבינו תם ור"י לא כתבו אדין זה מידי בפרק שני דקידושין כ"א בהגוזל קמא ובהמקבל והרא"ש מייתי בפ"ב דקידושין דברי הרי"ף ור"י ויש קצת להביא ראייה דנוסחא זו היא עיקר דאילו לנוסחא דידן ק' למה מביא תחילה לדברי הרמ"ה דכתב דקי"ל דאין אומן כו' הא הרמ"ה הוה אחרי מות הרי"ף ור"ת ור"י וה"ל לרבינו לכתוב תחלה דברי הרי"ף ודעת החולקים עליו ואחר כך הו"ל להביא דעת הרמ"ה שהיא כדעת הרי"ף ושכן הסכים הרא"ש ז"ל ועוד דלקמן בח"מ סי' ש"ו ובסי' של"ט כתב בכל מקום בקיצור אין אומן קונה בשבח ולא האריך לכתוב דעת החולקים רי"ף ור"י ולפי נוסחת תוגרמא שכתבתי א"ש הכל דכתב בקיצור מ"ש הרמ"ה דקי"ל אין אומן קונה כלשון שכתב רבינו בח"מ בסי' ש"ו קי"ל אין אומן קונה בשבח כלי והא דכתב קי"ל קאי אפלוגתת התנאים בגמרא וגם אדעת הגאונים רי"ף ור"י החולקים ומסיק שם הסכמת הרא"ש דקי"ל אין אומן קונה בשבח כלי. ואם לא תרצה לדחוק בפרישות דאין כאן מלוה כו' הנ"ל מ"מ הלא יש בידינו להגיה ולתקן הנוסחא ולגרוס שיש כאן מלוה וכשנותן לה הכלי אינה מתקדשת בשבח והוא עדיף טפי מלהגיה שורתיים ודוק. ועיין באיסור והיתר שסידר ותיקן מהר"ן שפירא שנדחק ליישב בשערים בהל' דגים ועופות שהאי וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל אינו קאי אדעת ר"י אלא אדעת רי"ף וכתב שכן נ"ל ליישב תמיהות ב"י בי"ד סי' ע' שכתב אדברי רבינו שכתב וכן היא מסקנת א"א הרא"ש ו"ל דאינו ר"ל כרשב"ם אלא כרש"י דלעיל מיניה ע"ש ודוחק גדול לפרש כן ובי"ד סימן ע' כתבתי ביאור יפה דלק"מ ע"ש: