דרישה, אבן העזר סג:א

1מותר לבעול לכתחלה בשבת. וכ"כ רבינו בא"ח בס"ס ר"פ וז"ל הג"ה אהא דכ' הרא"ש בפ"ק דכתובות ר' אמי שרי למבעל לכתחלה בשבת א"ל והא לא כתיבי כתובתה א"ל אתפסוה מטלטלי בכתובה. וכ' שם הג"א ע"ז וז"ל ולבי מהסס דלעיל מסיק טעמא משום דרוב בקיאים א"כ השתא דאין בקיאין אסור ותו דר"י פי' שם דהא דמותר שם איירי כשאין מכוון לבעול בעילת מצוה גמורה משמע דאי מכוון אסור ואמאי סמכינן השתא מהרי"ח עכ"ל ולעד"נ דסמכינן אמסקנא שם (ז.) ואביא תחלה ל' הגמ' וז"ל בפ"ק דכתובות (ה:) אבע"ל מהו לבעול בתחלה בשבת דם מפקיד פקיד או חבורי מחבר פרש"י מפקיד כמו פקדון כנוס ועומד ואינו נבלע בדופני הרחם להיות יציאתו ע"י חבורה אלא הפתח נעולה בפניו ופותחין לו ויוצא או חבורי מחבר דם בתולים היוצא ע"י חבורה הוא בא שהדופן מתפרד מחבירו ואת"ל דם מפקיד פקיד לדם הוא צריך ושרי א"ד לפתח הוא צריך ואסור ופי' התוס' לדם הוא צריך פי' ר"ת שצריך להוציא הדם שלא יתלכלך פעם אחרת כשיבעול ור"י פי' שצריך לראות ע"י הדם אם היא בתולה ואת"ל לדם הוא צריך ופתח ממילא קאתי הלכה כר"ש דאמר דבר שאינו מתכווין מותר או הלכה כרבי יהודא דאמר דבר שאינו מתכווין אסור ואת"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל הפתח ומותר או מתקן הוא אצל הפתח ופרש"י מקלקל הוא. שהבתולה עדיף מהבעולה ומסיק שם ריש (ו.) רב אמר מותר ושמואל אמר אסור עכ"ל הגמ'. ונראה דסמכינן אמסקנא שם דאמר והלכתא מותר לכתחלה לבעול בשבת דמשמע מינה מדסתים ולא חילק בין בקי לאיני בקי ש"מ דמותר לכ"ע ונראה שכן הוא דעת בית יוסף שכתב שכן הוא מסקנת הגמ' בפ"ק דכתובות עכ"ל. ומ"ש בהגהות הנ"ל דלעיל מסיק טעמא משום רוב בקיאים כו' אמת שכן הוא שם לפני זה סוף (ו:) ע"ש. אבל נלע"ד דאותה סוגיא ס"ל דדם חבורי מחבר אלא שבא להתיר משום דבר שאין מתכווין דלהנאת עצמו הוא בועל ולא משום לעשות חבורה ולהוציא דם ופריך הגמר' והא פסיק רישא הוא ומשני לא כהללו בבליים שאין בקיאין בהטייה אלא הרוב בקיאין בהטייה וע"ז כ' התוס' בשם ר"י [שם] כנ"ל בלבד שלא יתכוונו לבעול בעילה גמורה שאז ודאי מוציא דם והוה פסיק רישא אבל כשמטה לצדדין אינו מוציא דם ע"כ אבל אנן קי"ל דם מפקיד פקיד ולדם הוא צריך ולא לפתח וכדמסיק הגמ' ריש (ו.) בשם רב דהלכתא כוותיה באיסורי ולא כשמואל דפליג עמו לכן שרי אפילו לבבליים דלא בקיאים בהטייה וה"ה לדידן וכמסקנת סתמא דגמ' דלעיל ודו"ק: