דרישה, אבן העזר סו:ב
דרישה · Drisha, Even HaEzer 66:2
Open in the reader →1וכן אם העידו עליו עדים כו' עד שיהא לו פנאי לכתוב לה וז"ל הרמב"ם אחד הכותב את הכתובה בשטר ואחד שהעידו עליו עדים וקנו מידו שהוא חייב לה ק' או ק"ק ה"ז מותר וכן אם נתן לה מטלטלים כנגד כתובתה ה"ז מותר לבעול עד שיהא לו פנאי לכתוב עכ"ל וכתב עליו ה"ה שהקנין הרי הוא כאילו נכתב שסתם קנין לכתיבה עומד עכ"ל וכתב ב"י ודברי הרמב"ם מבוארים וכו' עי' בב"י עד בדקדוק הבנת לשון הרמב"ם עכ"ל וכן מהרי"ק בשורש ס"ד הבין גם כן דברי הרמב"ם כמו שהבינו רבינו וב"י תמה עליו. ובאמת שסברא נכונה היא דבקנו מידו צריך לכתוב לה כתובה הואיל שאין השטר כתובה בידה לא סמכה דעתה וזה דעת רבינו והלשון אפשר ליישב על פי הדוחק ומש"ה כתב רבינו בשם הרמב"ם ז"ל וכן אם העיד עליו עדים דלשון "וכן משמע דהעדאת עדים גרע טפי מייחד לה מטלטלים וה"ט משום דסמכה דעתה טפי אמטלטלין שיחד או נתן לה. והרמב"ם שכתב איפכא "וכן אמטלטלין היינו לדינא דלדינא יש היתר טפי בקנין דהקנה לה שיעבוד קרקעות שלו דהקרן שלה יהיה קיים טפי. ונראה דגם דעת המגיד משנה כן שצריך שיכתוב מיד כשיהיה פנוי משום סמיכת דעתה דידה ומ"מ הוצרך לתת טעם למה הוא מותר מדינא לבעול בלא כתיבת כתובה ובלא יחוד מטלטלין בעד כתובתה וכתב משום דסתם קנין לכתיבה עומד וכו':