דרישה, אבן העזר ע:ה
דרישה · Drisha, Even HaEzer 70:5
Open in the reader →1דכיון שהוא מוחזק רבינו קיצר במקום שהיה ראוי לו להאריך דמקושיא זו לחוד אינו מוכח שס"ל כדעת רש"י שיכול להיות שס"ל כהרמב"ם וע"ק שכתב דכיון שהוא מוחזק כו' תקשה גם לרש"י דמיירי נמי במכרו ב"ד ונתנו לה שהוא נאמן בשבועתו להוציא מידה אמאי יוציא הלא היא או מלוה שלה הם מוחזק (ועיין מ"ש בסמוך דלק"מ) אבל הרא"ש הקשה שם עוד וז"ל ולא נ"ל האי פירושא דר"י דמילתא דפשיטא הוא מאחר שהוא מוחזק וטוען ברי שצריכה שבועה ומאי קמ"ל ועוד לישנא דנאמן לא משמע הכי ועוד כיון שהוא מוחזק וטוען ברי למה מוציאין ממון ממנו כו' ע"ש וב"י הביאו ודברי הרא"ש צריכין ביאור דמאי מקשה בקושיא ראשונה הא י"ל דס"ל דהא דקאמר "נאמן קאי ג"כ אמה שהתפיסוהו ב"ד מטלטלי או קרקעי ומכרה וקמ"ל טובא דאע"ג דהיא מוחזקת אפ"ה הוא נאמן להביאה לידי שבועה ואין לומר דקאי אפר"י שפי' שם והרא"ש הביאו האי ברייתא דמיירי בלותה ולא הזכיר שום מכירה היא גופא תקשה למה לא פי' נאמנות דברייתא דקאי גם אמכירה להביאה לידי שבועה וכמ"ש רבינו בשמו אם ב"ד פסקו ומכרו לו כו' ובפרט שר"י הביא לשון רש"י שכתב ופירש האי נאמנות דקאי גם אלהוציא מידה אם ב"ד פסקו לה כו' לכן נלע"ד דלפי' ר"י ורמב"ם דס"ל דאם מכרה אין הבעל נאמן להוציא מידה ע"כ האי נאמנות דברייתא לא איירי אלא בלותה דאי במכרה ברשות ב"ד ודאי לא פסקה שב"ד נתנו לה דוקא קרקעות אלא רוב הפעמים כשהניח מטלטלים נותנים הב"ד לה רשות למכרו וכשמכרה מטלטלים תו ליכא נאמנות גבי דידיה להביאה לידי שבועה דהא בימי תנאי ברייתא לא הותקנה עדיין שבועת היסת ושבועה דנק"ח אינה נשבעת אמטלטלים כמ"ש המ"מ. מש"ה פי' ר"י נאמנות דברייתא דמיירי בלותה ומש"ה הקשה הרא"ש עליו פשיטא מאי קמ"ל אבל לרש"י איירי שפיר גם במכרה דקמ"ל דאפי' להוציאה מידה נאמן הבעל בשבועה. ואין להקשות לרש"י ג"כ כיון שהיא מוחזקת איך יהא נאמן להוציא מידה דשאני האיש דמה שנתנו לה הב"ד למכור ידוע שהיתה עד הנה בחזקת הבעל וכשבא הבעל ואמר הנחתי לה מזונות עדיין הקרקע והמטלטלים בחזקת בעל מונח ואף דאינו חשוב מוחזק להיות נאמן בלא שבועה. מ"מ ג"כ היא לא מקרי מוחזקת מטעם הנ"ל ומש"ה הוא נאמן בשבועה. ובזה נלע"ד ליישב למה לא נקט רבינו בלשונו אלא קושיא השלישית דהרא"ש ודוחק לומר משום דקושיות ראשונות אינן חזקות כ"כ דלקושיא ראשונה י"ל דקמ"ל דבמכרה ג"כ מביא לידי שבועה וכמ"ש לעיל וקושיא שניה שהוא דקדוק הלשון אינו כ"כ קושיא זהו דוחק וכמ"ש נ"ל אלא דמשום בקושיא זו נכללת קושיא ראשונה ושלישית דכיון שהוא מוחזק כו' ור"ל לר"י ורמב"ם דצ"ל לדעתם דהברייתא איירי בלותה והאיש מוחזק וקשה לר"י אמאי היא נאמן להוציא כיון שהוא מוחזק וגם קשה להרמב"ם פשיטא שהאיש נאמן כיון שהוא מוחזק ולכך כתב רבינו שהרא"ש הסכים לפרש"י דלפרש"י הברייתא איירי שהאיש נאמן אף כשכבר מכרו להוציא מתחת ידה ודוק היטב שבזה נתיישב הכל. אלא שראייתו מהרי"ף שהיא כרש"י ולא כהרמב"ם זה לא נתיישב כמ"ש. והיותר תימה למה הביא רבינו ראיה מתשובת הרי"ף ולא הביא ראיה מפסק הרי"ף וכמ"ש הרא"ש בעצמו שם שלאחר שכתב הנ"ל כפרש"י מכח קושיות הנ"ל מסיק וכתב ז"ל וכן פי' הרי"ף ז"ל נאמן ובשבועה עכ"ל. אם לא שתאמר שהביא תשובת רי"ף כדי לסתור ממנו גם דעת הרמב"ם וכמ"ש בסמוך ועי"ל דמשמע לה דמדלא חילק הרי"ף להשיב על כל האופנים שבאם מכרה שאינו נאמן ודאי לא ס"ל להרי"ף חילוק בין לותה למכרה ובכל ענין הבעל נאמן ודו"ק. ולולי דמסתפינא להגיה הייתי מגיה ולכתוב וכ"כ הרי"ף נאמן ובשבועה וגם בתשובת הרי"ף יראה כן שכתב בתשובה כו'. ודע שבאשר"י כתב שם ז"ל ול"נ האי פירושו דרי"ו כר עד הלכך נראה כפרש"י כו' ואם היה רבינו כתב ג"כ לא היה ק"מ דהרמב"ם לא כתב פי' אברייתא אלא כתב כן לדינא ה"א מה שהביא לשון הרא"ש קאי דוקא אפירוש הברייתא אבל השתא דכתב רבינו שהרא"ש הסכים לדעת רש"י צ"ע למה כתב שהרא"ש הסכים לדעת רש"י כו' וכן יראה לדעת הרי"ף דבכל זה גם הרמב"ם מודה שכתב אבל אם לותה נאמן הוא בשבועת היסת כדין המע"ה והלה ישבע היסת ובאמת על הרא"ש לק"מ שהרא"ש לא הביא מ"ש הרמב"ם כלל אלא הביא פרש"י ור"י לחוד ע"ש ר"פ שני דייני גזירות אבל על הטור קשה ולכאורה נלע"ד שס"ל אף מה שמכרה מקרקעותיה היא או אפי' ע"פ ב"ד יכול להפקיע מהלקוחות שקרקע בחזקת בעלה עומדת ונקרא מוחזק בה ודלא כהרמב"ם ואפשר שהרי"ף מיירי ג"כ בכה"ג אפי' מכרה או משכנה קרקע למשפחתה עבור ההוצאות ישבע הוא ויוציא מידם. ויותר נראה התירוץ שכתבתי בפרישה וכן מוכח שהרי רש"י כתב בהדיא בגמרא ומחזרת מה שנתנו לה בית דין והרא"ש הקשה כמה קושיות על פי' ר"י והסכים לפירוש רש"י משמע שס"ל מכל וכל כוותיה רק מ"ש וכן יראה דעת רב אלפס כו' לא מתורץ שפיר לפ"ז דדלמא כהרמב"ם ס"ל ושמא י"ל מאחר שהוא כתב דהוא ישבע היסת ונפטר וא"כ ס"ל שמה דקתני הברייתא נאמן פירוש הבעל נאמן בשבועה מסברא אית ל"ל שהוא נאמן בשבועה מכל וכל ואפי' להוציא מה שהב"ד נתנו לידה כפרש"י הואיל שלא מצינו בפירוש שמחלק בדבר שיהא לשון "נאמן שנויה לחצאין כמו שמחלק הרמב"ם ולכן הואיל שלא מוכח בהדיא שס"ל כרש"י כתב רבינו וכן "יראה דעת רב אלפס: