דרישה, אבן העזר פה:א
דרישה · Drisha, Even HaEzer 85:1
Open in the reader →1עליה להביא ראיה ודעת התוס' והרא"ש שהיא נאמנת כ"כ הר"ן בפ' ח"ה בשם הרשב"א והריטב"א גבי אין מקבלין פקדונות מן הנשים כו' עכ"ל מ"ו. ורמ"א ז"ל בהגהותיו לש"ע על האי דכתב הרמב"ם דאינה נאמנת לומר מתנה נתנה לי ע"מ שאין לבעלי רשות בה כו' כתב ז"ל וי"א הא דאינה נאמנת דוקא במעות טמונים אבל במעות שאינם טמונים נאמנת לומר שלי הם בשאינה נושאת ונותנת בתוך הבית וע"ל סי' פ"ו עכ"ל. ובד"מ ג"כ כ"כ ביותר ביאור וז"ל אבל דעת הרשב"א היא שנאמנת ולקמן סי' פ"ו איתא בשם הר"ש והרא"ש דבמעות שאינן טמונות היא נאמנת ובמעות טמונות אינה נאמנת וע"ל וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תתק"ו דבמעות טמונים אינה נאמנת עכ"ל. ואני בעניי שמעתי וראיתי דבריהן ולא אבינם כי לע"ד ל"נ לא זה ולא זה כי בודאי מוכח שם פח"ה סוף דף נ"א בשמעתא דאין מקבלין פקדונות מן הנשים כו' דהיא נאמנת אממון שהוא בידה לומר שלי או של פלוני הוא ואפי' הפקידה ביד אחר אמרינן שם דיחזור לה ולא לבעלה ואפי' אומרת היא לאותו נפקד שהפקידה בידו תנהו לפלוני והבעל צווח שלי הוא שומעין לה ולא לו. ל"מ כשהיא בריאה דנאמנת במיגו דהיא היתה יכולה ליטלו מידו ולתנהו לאותו פלוני דנאמנת אלא אפי' היא מוטלת על ערש דוי ואומרת להנפקד של פלוני הוא שומעין לה ולא לבעל אם האשה מהימנא בדיבורה בעיני הנפקד שהפקידה בידו וכמבואר כל זה היטב בשמעתא בגמרא ורשב"ם ותוס' ורא"ש וגם רבינו כתב כל זה בביאור בסימן שאח"ז סימן פ"ו ולא אשתמיט חד מכל הנך רבוותא הנ"ל לחלק בכל אלה בין טמונים לאינן טמונים כי לא חלקו הגמרא בזה אלא היכא שקנתה היא ממנו שדה שכבר הבעל הוא מוחזק ותופס המעות בידו והקרקע עומדת על עומדה בזה דוקא אמרו בגמרא דבשמעתין היו טמונים דלא קנתה הקרקע וגם אין מוציאין המעות מידו ואמרינן דאין כוונתו היה למכר אלא לגלויי זוזי ומש"ה מחזיק בשניהן. ומוה למדו הר"ש והרא"ש שם וכתב רבי' דבריהן בסי' פ"ו דה"ה אם לוה ממנה מעות טמונים וגירשה או תקף מידה דאין מוציאין מידו כיון דהוא מוחזק אמרינן נמי דלא היה יכול להוציא המעות מידה בענין אחר. אבל כל זמן שהמעות עדיין בידה או ביד הנפקד שהפקידה היא בידו הרי יד הנפקד כידה ואפי' במעות טמונים ס"ל דנאמנת לומר שלי הן או של פלוני הן ועל דרך שכתבתי לעיל וכמ"ש מ"ו ז"ל ולא כמ"ש רמ"א ז"ל כנזכר לעיל לחלק בין מעות טמונים במעות שהן בידה. אלא שגם דברי מ"ו אינן ברורין כי לפי עניות דעתי נראה שגם הרמב"ם שכ"כ דכל הממון הנמצא תחת יד אשה אינה נאמנת כו' מודה בכל דינים הנ"ל היוצאים משמעתא דאין מקבלין פקדונות כו'. אלא שס"ל להרמב"ם דאף שנאמנת לומר אממון שנמצא בידה או נפקד שלה של פלוני היא מ"מ אינה נאמנת לומר שלי הוא ונתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בה אלא מה שארצה אעשה בו ורצתה להפקיע ממנו אפי' הפירות בזה כתב דאינה נאמנת מטעם שכל ממון כו' וס"ל דאינה נאמנת במיגו דאי בעי אמרה של פלוני הוא דאין זה מיגו דאם אמרה של פלוני הוא הוצרכה ליתן לפלוני ואינה מאמינה לפלוני שיחזור לה או ליורשיה לאחר שתתאלמן או שתתגרש אלא אדרבא יחזיר בממון ע"פ דבריה כי הודאת בע"ד כמאה עדים דמי וגם אם היא אמרה של פלוני הוא היינו מכחישים על פניה והיאך אתה נהנית מהממון ואף אם עדיין לא נהנית מהממון שמא רצונה ליהנות ממנו ולאכול פירותיו ומש"ה אינה רוצית לומר של פלוני הוא. ודומה לזה כתב התוס' בפ"ב דכתובות דף י"ט והרא"ש שם ד' קכ"ד אהא שאמרו שם בגמ' לוה שאמר אשט"ח שנמצא בידו שטר פרוע או אמנה הוא דאינו נאמן להפסיד להמלוה שלו וכתבו הא דאינו נאמן במיגו דאי בעי היה יכול למחול דאין דעתו למחול ולהפסיד חובו אבל במ"ש שטר אמנה הוא בזה לא יפסיד חובו שיודע הוא שהלוה אינה גזלן ולא יעכב מעותיו עכ"ל והביאו הטור בח"מ סימן מ"ז ופ"ו ע"ש. אבל כשהיא אומרת שלי הן שניתנה לי במתנה ורוצית ליתן לבעל הפירות בזה ס"ל להרמב"ם דנאמנת וראייתו מהירושלמי וכמ"ש המ"מ דנאמנת בזה אפי' במעות טמונים כיון שהיא מוחזקת בהן וכמ"ש כי בודאי מל' הרמב"ם שכתב הרי שנמצא מעות ביד האשה כו' משמע דאיירי אפי' במעות טמונים וכן מוכח מהירושלמי שמביא המ"מ ראיה ממנו להרמב"ם ע"ש וסיפא דאמרה שנתן לה על מנת שלא יהא לבעלה רשות בה דאינה נאמנת ודאי מיירי אפי' במעות גלויין ומפורסמים שהרי סיים בטעם וכתב ז"ל שכל ממון הנמצא ביד האשה כו' לשון כל דייקא דאיירי אפי' בממון שאינו טמון וק"ל. ותדע שכן הוא דאם לא כן קשה על רבינו שהביא כאן דברי הרמב"ם סתם בלי דעת חולקת כלל וזהו תימה שהרי לפני זה חילק בקנתה קרקע בין טמונים לאינם טמונים וגם בסי' שאחר זה חילק ב"פ בתקף הבעל ולקח מעות מידה ובדין לוה ממנה וגירשה ע"ש ולמה בינתיים סתם הדברים ואם הרמב"ם סתם הוה ליה לרבינו לכתוב פירוש דבריו אלא ודאי גם רבינו סבירא ליה כל מה שכתבתי לחלק דכל זמן שהמעות בידה היא נאמנת לומר שלי הן בתורת נ"מ ליתן להבעל הפירות ממנו אפילו במעות טמונים וכשהיא רוצית להפקיע גם הפירות מבעלה אינה נאמנת אפילו במעות שאינן טמונין ואינה נאמנת במיגו דהיה יכולה לומר של פלוני או של אחרים הוא דאין זה מיגו וכמ"ש. ומ"ש מ"ו דהתוס' והרא"ש כתבו שהיא נאמנת נראה דכוונת מ"ו היה ממ"ש שם התוס' שנאמנת במיגו הנ"ל. ולעד"נ דאין ראיה משם והנה אציע לפנינו דברי הרא"ש דף קצ"ז סוף ע"ג דבכלל דבריו הוא ג"כ מ"ש התוס' סוף דף נ"א ז"ל ואם תקף הבעל מידה אין מוציאין מידו בב"ד ואינה נאמנת לומר של פלוני הוא מדאמר לעיל לוה מן האשה וגרשה אין לה עליו כלום ואם היתה נאמנת להוציא מידו דבר שהוא בחזקתו ולומר של פלוני הוא תהא גם נאמנת לומר שלי הוא במיגו דאי בעי' אמרה אחרים הפקידו בידו דאין צריך לומר מי הם האחרים וישאר לעולם בידיה כך פר"י והקשה ר' שמשון אם כן במעות שאינן טמונים אמאי קנתה כי היכי דאמרו בטמונים לא קנתה דלגלויי זוזי הוא דבעי הכי נמי באינן טמונים להוציאם מידה הוא דבעי שלא היה יכול להוציאם מידה בע"א ותירץ דבמעות שאינן טמונים אפילו תקף הבעל האשה מוציאה מידו בבית דין אבל במעות טמונים אם תקף הבעל אין מוציאין וההיא דלוה במעות טמונים איירי מדקאמר שם בגמרא לגלויי זוזי הוא דבעי עכ"ל הרא"ש (והתוספות לא כתבו שם דעת ר"י כלל אלא קצרו בלשונם וכתבו דאם תקף מעות מידה אם הן מעות טמונים מוציאין מידו כו' כדעת רבי שמשון הנ"ל וראיותיו. והמרדכי שם בפח"ה דף רנ"ד ע"ג סימן תקמ"ו כתבו בשם ר"י האי חילוק בין מעות טמונים לאינן טמונים כמ"ש הרא"ש בשם ר"ש ובאמת שגם שם ברא"ש לא כתב שר"ש חולק עם ר"י אלא שהקשה ר"ש על סתימת דברי ר"י וסיים "שתירץ וחילק בין טמונים לאינן טמונים כו' דוקא בלשון שכתב "ותירץ דמשמע שתירץ כן לדברי ר"י ושגם ר"י סבירא ליה הכי וכמ"ש המרדכי בשמו והשתא א"ש שהתוס' סתמו ולא כתבו אלא דברי רבינו שמשון דאם היה ר"י חולק עמו בודאי לא היו משמיטים דברי ר"י בעל תוס' וק"ל) והנה דעת מ"ו ז"ל מדכתב התוס' והרא"ש דכשהוא מוחזק והמעות היו טמונים בידה אינה נאמנת לומר שלי היו במיגו דשל פלוני משמע הא במעות שאינן טמונים או כשהמעות בידה בין טמונים בין אינן טמונים נאמנת לומר שלי הן במיגו דהיתה אומרת של פלוני או של אחרים הן. ולעד"נ דאין ראיה דהתוס' והרא"ש איירי כשהוא תקף או לוה מידה אינה נאמנת לומר שלי הן אפילו רצתה להיות להממון תורת נ"מ ליקח מהן קרקע וליתן להבעל הפירות ממנו אפילו הכי אינה נאמנת כיון שהמעות היו טמונים והוא כבר מוחזק ואומר ממעשה ידיך הן ושלי הוא לגמרי ואזה דוקא קאי הדיוק הא מעות גלויין או כשהמעות עדיין בידה נאמנת לומר שלי הן ובתורת נ"מ ליתן לבעל הפירות במיגו דהיתה אומרת של אחרים הן דכאן אין שייך לומר סברתי (הנ"ל דלא להיות מיגו מטעם כ"פ) דהיא רוצת לאכול הפירות דהא אינה מבקשת הפירות אלא ליתנם לבעלה גם אין שייך לומר דאם היתה אומרת של פלוני הן תפסד גם הקרן דמ"ה גם כתבו התוס' והרא"ש דנאמנת לומר של אחרים הוא ואין צריך לפרוט ולומר של פלוני הוא ואם כן נשאר הקרן לעולם בידה אבל כשהיא אומרת אחרים נתנו לי ע"ד שלא יהא לבעלי רשות בה לאכול פירותיו בזה ודאי אינה נאמנת שבזה אין לה מיגו לומר דשל אחרים הוא דהיא סבורה ליהנות בפירותיה וזהו אפשר הטעם של הרמב"ם שכתב שכל ממון הנמצא ביד אשה בחזקת הבעל "לאכול פירותיו. ומ"ש רמ"א ז"ל בדרכי משה שגם הרשב"א כתב בסימן תתק"ו שאין האשה נאמנת במעות טמונים לומר ששלה המה אפי' היא מוחזקת בהם. ראיתי שם דלא כ"כ הרשב"א אלא דוקא שאין קניינה שקנה מבעלה תכשיטין וחפצים קנין וכמ"ש בגמ' בקרקע דאם קנתה במעות שאינן גלויים דלא קנתה אלא ששם בתשובה מסיק וכתב דיקחו בהמעות קרקע ויאכל ממנו הבעל פירות ונראה דהיינו דוקא בנדון ההוא שקנתה חפצים דמטלטלים והיתה מוחזקת בהן וקאמר דלא קנתה החפצים כיון דהמעות טמונין היו יכול הבעל לומר לגלויי זוזי בעינא ומ"מ אינו יכול להוציא החפצים מידה ולהחזיק ג"כ בדמים כדין אם קנתה קרקע כמ"ש דשאני קרקע דבכל מקום שהיא בחזקת בעלים עומדת משא"כ בחפצים דמטלטלי ומש"ה אינו יכול להוציא החפצים מידה עד שיוציא הדמים מידו ויחזור לה או יקנה בהן קרקע ויאכל ממנו הפירות ואם המעות היו גלויים אפשר דקניינה היה קנין שהרי לדעת הרשב"א היא נאמנת במעות גלויים לומר שניתנו לה על מנת שלא יהיו לבעלה רשות בה לאכול פירותיה וכמו שכתב המ"מ ונ"י בשמו כנ"ל אבל אם המעות עדיין בידה דליכא מאן דפליג דהיא נאמנת לומר שלי הוא בתורת נ"מ אפי' במעות טמונים ודו"ק: