דרישה, אבן העזר צח:ד
דרישה · Drisha, Even HaEzer 98:4
Open in the reader →1מנכסי אילין כו' בגמרא אמרינן שלח רבי זכאי למר עוקבא בין דלא נדר ובין נקי נדר מנכסי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה מנכסי אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה וכתב ב"י וז"ל ויש לתמוה על רבינו למה כ"כ דהא בתר הכי אמרינן וכו' עד ולמה לו לכתבה וצ"ע עכ"ל עוד כתב ב"י אח"כ בד"ה ואבא שאול פליג את"ק כו' וז"ל דברי רבינו המה מעורבבים בכאן כו' ע"ש שהאריך בקושיות. ונלע"ד ליישב כל זה בהתעורר עוד על קושיות אחרות הנופלות שם בהסוגיא והוא זה דגרסינן שם אמר רבה אמר רבי חייא דלא נדר ולא שבועה הוא אינו יכול להשביעה כו' נקי נדר כו' גם יורשין אין משביעין אותה כו' עד שלח רבי זכאי למר עוקבא בין דלא נדר כו' עד מנכסי אילין כו' עד א"ר נחמן כו' הכי איתא בגמרא וכן הביאו הרי"ף והרא"ש. וקשה דאין זה מסוגיא דגמרא דכיון דשלשתן פליגי אהדדי ה"ל למכתב בלשון פלוגתא וע"ק במאי קמיפלגי דזה משמע ליה דאפי' בלא נדר ושבועה לחוד ה"ל פטור אפי' מיורשיו וזה אפי' בנקי נדר ס"ל דלא ה"ל פטור מיורשים ואידך מחלק ביניהן ואין סברא לפלוג במשמעות הלשון וע"ק למה להו להרי"ף והרא"ש להביא דעת רבה ודעת רבי זכאי בהלכותיהן כיון דאסיקנא דר"נ אמר שמואל משמיה דאבא שאול פליג עלייהו ואיפסקא הלכתא כוותיה. לכן נלע"ד דודאי ל"פ בהלשון דלכ"ע אפי' בלא נדר לחוד משמע פטור אפי' מיורשיו וכמ"ש הרא"ש ביישובו לדברי הרי"ף ע"ש דף קמ"א ע"ג ז"ל ויראה שכך היתה כוונת הרי"ף ז"ל דאבא שאול ס"ל כשאמר דלא נדר ולא אמר אין לי עליך משמע שתהא בלא נדר מכל אדם אף מן היורשים ואע"פ שאמר מנכסי אבל מה אעשה שחכמים הזקיקוהו שבועה כשאמר בלשון הזה אף ע"פ שיש במשמעותו שאף מן היורשים פטרה כו' ע"ש ואף שכתב הרא"ש שהרי"ף ס"ל לדעת אבא שאול כן. בלה"נ צ"ל דהרא"ש ל"ד כתב לדעת הרי"ף אלא גם בלא דעת הרי"ף פי' דבריו דאבא שאול הוא כן ולא כתב לדעת הרי"ף אלא משום דמסיק וכתב שלדעת הרי"ף דוקא בדלא פירש בהדיא פטור מן היורשים ס"ל לאבא שאול הכי ולא בדפירש בהדיא וכן נמי מ"ש דס"ל לאבא שאול בדלא נדר משמע ג"כ פטורה מן היורשים ל"ד דאבא שאול לחוד ס"ל הכי אלא ה"ה אינך נמי והא דכתב לאבא שאול משום דאבא שאול קאמר כן בהדיא. אבל נ"ל פשוט מכח קושיות הנ"ל דגם רבי זכאי ור' חייא ס"ל הכי אלא דפליגי במה אעשה כו'. וזה דכ"ע ס"ל דאף שהלשון משמע פטור מן היורשים מ"מ אמרו חכמים דהבא לגבות מן היתומים לא יסמוך אהאי משמעות הלשון לחוד אלא צריך שבועה. אלא דפליגי בהא דלאבא שאול בכל ענין אף שאמר נקי שבועה מנכסי אילין אמרו חכמים דלא יגבה מיתומים בלא שבועה ולרבי זכאי בכה"ג גובין כיון דאפי' בלא נדר ושבועה לחוד משמע ג"כ פטור מהיורשין כמ"ש וחזר ואמר ג"כ מנכסי אילין ליפוי כח הפטור ס"ל דכולי האי לא החמירו וגובה אף מן היתומים בלא שבועה ורבי חייא היקל טפי ואמר דדוקא בלא נדר בלא שבועה לחוד ואף דמשמעות לשונו הוא ג"כ פטור אפי' היורשים כמ"ש הרא"ש הנ"ל בזה החמירו חכמים לומר דלא יפרע מן היתומים אלא בשבועה אבל בנקי נדר ונקי שבועה דיפה כח דפטור לא החמירו בו. והשתא א"ש דלא כתבו הגמרא בלשון פלוגתא ללמדינו דל"פ במשמעות הלשון וגם הרי"ף והרא"ש הביאו דעת שלשתן בהלכותיהן ובפסקיהן ללמדינו דכולהו מודים זה לזה דאף הלשון משמע פטור אף מהיורשין מ"מ מחמרינן ביתומים אלא שכל אחד מחמיר טפי מהאי שלפניו. וכיון שכן מתיישב ג"כ דעת רבינו שכתב לדברי רבי זכאי. והוא דרבינו אזיל בשיטת התוס' והרא"ש ושאר הגאונים שכולם הסכימו והוכיחו מסוגית הגמרא דמסיק ואמר ר"ש כאבא שאול. דכמו שר"ש ס"ל דאפי' בפיטור היורשים בפי' אפ"ה כשבאתה האלמנה לגבות כתובתה מהיורשים צריכה שבועה כן ס"ל נמי לאבא שאול ואע"ג דאבא שאול לא דיבר מכשפטרה בפירוש ס"ל לגאונים דכשאומר נקי נדר ושבועה מנכסי אילין ה"ל כפירש או עדיף מיניה וכמ"ש לעיל דהוי ככל היפוי כח דפטור. וממילא ר' זכאי דס"ל דכה"ג דאמר נקי ושבועה מנכסי אילין גם מהיורשין גבתה בלא שבועה ס"ל כרבנן בר פלוגתא דר"ש דס"ל דכה"ג דה"ל כפירש פטור מהשבועה אף מהיורשין. מש"ה אחר שכתב רבינו דברי רבנן דמתני' בפטרה בפי' כתב לבסוף דברי ר' זכאי דאמר דנקי נדר מנכסי אילין ה"ל כפטרה בפי' וג"כ פטורה אפי' מהיורשים. ומה שהקשה ב"י דהא איפסקא הלכתא כאבא שאול דפליג עם ר' זכאי הא כבר כתבתי דל"פ במשמעות הל' אלא במה אעשה כו' ורבי זכאי ס"ל כרבנן דפטורה משבועה בפי' ה"ה באומר נקי נדר ושבועה מנכסי אילין. ומסיק רבינו וכתב ז"ל ואבא שאול פליג את"ק בפטור יורשים וקאמר דאפילו פטרה בפירוש מן היורשים או כתב לה נקי נדר נקי שבועה מנכסי אילין אינו מועיל לגבי יורשין ודוק בלשון רבינו שכתב "או כתב לה נקי נדר כו' דקשה מאי או דקאמר הא כ"ש הוא אם בפטרה בפירוש ס"ל דאינו מועיל ק"ו בנקי נדר אבל לפי מ"ש דלשיטת הרא"ש ואינך גאונים דס"ל דבלא נדר וכ"ש נקי נדר לחוד משמעות הלשון הו"ל לפטור אף מהיורשים א"כ כשחוזר ומייפה וכותב לה נקי נדר ושבועה וגם מנכסי אילין י"ל שהוא עדיף טפי מפטרה בפירוש מש"ה כתב לשון "או ודו"ק וקאמר דבאיזה לשון פטור שיהיה אף היותר מועיל אפ"ה ס"ל לאבא שאול דלא מהני לגבות מהיתומים בלא שבועה. וכדי לקצר לשונו שלא לכתוב שלהרי"ף יש לו שיטה אחרת וס"ל דלא פליג אבא שאול עם רבנן וגם לפי מה שנראה לרבינו מוכרח מסוגיית הגמרא דפליגי אהדדי כמ"ש מש"ה נקט רבינו במושלם כאילו גם הרי"ף ס"ל הכי דפליגי אהדדי אבא שאול ורבנן ושפוסק בפטור בפירוש כת"ק ובנקי נדר ושבועה כאבא שאול כיון דאין נ"מ לדינא אי פליגי אי לא פליגי דעכ"פ הלא בדעת הרי"ף לדינא לא שינה רבינו. וכתב ע"ז שר"ח ור"י ס"ל דהלכה כאבא שאול לגמרי אפילו בפי' ושלזה הסכים הרא"ש. והא דכתב כאן "אפילו פירש ולעיל כתב או כתב לה נקי נדר כו' דמשמע דנקי נדר הוא עדיף כמ"ש ה"ט משום דכתב עתה לאפוקי מדעת הרי"ף דס"ל פירש עדיף וכמ"ש ודוק היטב במה שכתבתי שנראה לע"ד שהוא כפתור ופרח ובזה נסתלקו כל הקושיות מדברי רבינו והוא הנכון ע"ד אמת לע"ד: