דרישה, אורח חיים קיט:ג
דרישה · Drisha, Orach Chayim 119:3
Open in the reader →1ולפ"ז ש"ץ ששכח עננו לא יחזור כו' ז"ל ב"י וכ"כ התוס' והרא"ש והמרדכי וכ"כ המרדכי עוד בפ"ב דמגילה וז"ל ואומר ר"י דנ"מ להאי פי' בת"צ שמתפלל ש"ץ עננו בין גואל לרופא אם שכחו אין מחזירין אפילו אם לא סיים אלא אותה ברכה אין מחזירין כו' ע"ש וכלשון זה כתב ע"ש. וצ"ל דמ"ש אפי' לא סיים אלא אותה ברכה ר"ל שהתחיל ברכת רפאינו וסיימה אין מחזירין אותו לומר עננו מטעם דמסיק ומשמע הא אילו לא סיים הברכה אע"פ שכבר התחיל הברכה דרפאינו היה פוסק והיה אומר ברכת עננו וחוזר לומר ברכת רפאינו דכיון דלא סיים מתחלה הברכה אין כאן ברכה לבטלה ואע"ג דבמשיב הרוח ובתן טל ומטר נמי דינייהו שאם לא התחיל באתה קדוש או בתקע בשופר אומר שם במקומו ההזכרה או השאלה ואם התחיל בברכת אתה קדוש או תקע בשופר צריך לחזור ולא אמרינן דיחזור לומר ההזכרה או השאלה ויאמר אחריו הברכה שאחריה מתחלתה כיון דגם שם אינו מתחיל בברכה אין כאן ברכה לבטלה י"ל דשאני התם דההזכרה וההשאלה בלא ברכה תיקנו לאומרו בינתיים וא"כ לא הקילו כל כך כיון שכבר התחיל בברכה אחרת אלא תיקנו לחזור לראש כדי לאומרה כדינה שתקנוה לכוללה בברכת אתה גבור או ברך עלינו ולא הקילו אלא אי נזכר מיד קודם התחילו ואתה קדוש דסומך לומר מוריד הגשם לברכות מחייה מתים וכאילו אמר בתוכו דמי ולא בשכבר הפסיק והתחיל בברכת אתה קדוש משא"כ בעננו שכשיחזור יאמר בברכה כעיקר תיקונו מתחלתה ועד סופה לכן אף אם כבר התחיל בברכה שאחריה כיון שאינו מתחיל בברכה וגם לא סיים חוזר וצריכין לחלק מ"ש מהבדלה דאין חוזרין בשבילה וכתב רבינו בסי' רצ"ד דאם סיים ברכת אתה חונן אפילו עדיין לא התחיל ברכת השיבנו שאחריה ל"מ דאין חוזרין אלא אפילו במקומה אינו אומרה וכבר כתב ב"י ישוב בסי' קי"ד מ"ש הוא משכח לומר משיב הרוח כו' או השאלה בין הברכות דאומרה במקומה ויישב דשאני הדבר שמחזירין עבורו כגון שאלה והזכרה דמש"ה לא מיחשב כטעות וכאילו עדיין אומר בין הברכה משא"כ עבור הבדלה דאין מחזירין עבורה מחשב כטעות מיד שסיים הברכה ואין חוזרין אבל מ"מ קשה מ"ש הבדלה מעננו דבשביל תרווייהו אין חוזרין ולמה אמרינן דאם התחיל רפאינו שחוזר לומר עננו וי"ל דשאני התם דאם היה חוזר לומר במקום שנתקן ההבדלה היה צריך לחזור לומר ברכה לכך אמרינן דמחשב כטעות וא"צ לחזור כלל משא"כ כאן דאף אם חוזר ואומר עננו כתיקונו וחוזר לרפאינו אינו מוציא שם לבטלה וק"ל אלא שקשה משכחת רצה ויעלה ויבא בשבת וי"ט בברכת המזון דאם עדיין לא התחיל ברכת הטוב והמטיב דאומר אותו שם בברכה שתיקנו להן דהיינו ברוך שנתן שבתות למנוחה כו' או ברוך שנתן ראשי חדשים כו' ואפ"ה אם התחיל בברכה שאחריה צריך לחזור לראש ולא אמרו דסגי בהכי דיאמר בברכה שתיקנו להן ויחזור לברכת הטוב והמטיב ואי משום דשם התחיל ברכת הטוב והמטיב בשם ומלכות משא"כ בהני דאין כאן התחלת הברכה בשם ומלכות מאי נ"מ בזה כיון דדינייהו לחזור לראש מוטב לחזור ברכה אחת לבטלה ממה שיברך ד' ברכות לבטלה בחזרו לראש ועוד מנ"ל לאבי העזרי בסימן קי"ד להביא ראיה מינה שאם התחיל בברכת אתה קדוש צריך לחזור כמו בברכת הטוב והמטיב הא י"ל שאני התם דיש בהתחלת הברכה שם ומלכות משא"כ בברכת אתה קדוש מיהו י"ל דאזה לא הביא שם ראייה אלא ראייתו הוא דאם התחיל באתה קדוש דאמרו שם כמו ברצה ויעלה ויבא א"ל התחיל בברכת הטוב והמטיב ומה שמסיים וכתב דאם התחיל צריך לחזור לראש אף אם לא סיים ברכת אתה קדוש מסברא דנפשיה כתב לה וכמ"ש סברא לעיל א"נ י"ל דגם אכולה מילתא ראייתו דודאי אין נ"מ בהאי דינא בהתחלת הברכה בשם ומלכות כיון דצריך לחזור לראש כמ"ש אלא שג"כ התם אף שתיקנו ההזכרה דשבת וי"ט בברכה מ"מ לאו זה עיקר נוסחאות שתיקנו להזכיר שבת בנוסח רצה וי"ט ור"ח בנוסח יעלה ויבא לכך לא הקילו בתשלומין ברכה קצרה אם לא שעדיין לא התחיל בברכה שאחריה וכמ"ש לעיל וק"ל. ומהתימא מה שמצאתי כתוב בש"ע שסידר מהר"ר מרדכי יפה שי' בסוף קי"ט ז"ל וש"ץ ששכח ולא אמר עננו וחתם גואל ישראל וכ"ש שאמר יותר א"צ לחזור לברכת ראה נא בעניינו כו' שאם היה חוזר צריך לחזור ולברך ברכת גואל ישראל או שאר ברכות שאחריה ואנן קי"ל שאין חוזרין בשביל עננו כו' ואין לפרשו כדמשמע מדבריו דס"ל שהחזן אומר עננו בברכת ראה נא בענינו דכוללה בתוכה דחלילה לחשדו בטעות כזה וגם הוא בהדיא פסק כן בסימן קנ"ה בסופו ובריש סימן תקס"ו דש"ץ יאמרו בין גואל לרופא ובזה פסקו כל הפוסקים בהדיא וכן אין לפרשו דס"ל דש"ץ בשעה שאומר בלחש תפלת י"ח אומרו בברכת גואל ישראל דזה פשוט דאינו דאז כשאר יחיד דמי לאומרו בברכת ש"ת וצריך לדחוק ולפרש דס"ל דאם היה שכח לאומרו עד שאמר ברכת רפאינו ואילך היה צריך לחזור ולומר ג"כ ברכת ראה נא בענינו מחדש כי למדנו מקרא דה' צורי וגואלי יענך ה' ביום צרה לסמוך החזן ברכת עננו לברכת גואל ובכל אלה הדוחקים לא נתיישב דבריו שכתב וחתם גואל ישראל דמשמע אפילו עדיין לא התחיל בברכת רפאינו אינו אומרה ולית נגר ובר נגר דאמר טעם למילתא לכך אני אומר שהוא ט"ס וצ"ל וש"ץ ששכח ולא אמר ענינו וחתם רופא חולי ע"י אינו צריך לחזור לברכת עננו שאם היה חוזר היה צריך לחזור ולברך ברכת רופא חולי ע"י וגו' ועוד יש לתמוה על דבריו שכתב בריש סימן תקס"ו וז"ל ואם לא אמר ש"ץ עננו בין גואל לרופא צ"ע אם יאמרו במקום שנזכר בין הברכות ואומרו שם עם חתימתו או אם יאמרו בש"ת או שמא א"צ לאומרו הואיל וכבר אמרוהו הציבור וצ"ע. ועל עיונו צ"ע מאי הסתפקותו כיון דקי"ל כרשב"ם דאמצעיות יש להן סדר לענין זה דצריך לחזור ולאמרן ממקום הטעות והלאה על סדרן וכמ"ש הוא עצמו בסי' קי"ט ומה"ט פסקו שם כל הפוסקים לרשב"ם א"צ לחזור בשביל ענינו אפילו אם לא סיים עדיין אלא ברכה שאחריה וכ"ש יותר א"כ מאי נסתפק. גם רמ"א ז"ל בס"ס קי"ט פסק דיכללינהו הש"ץ ג"כ בש"ת ואין מדרך מהררמ"י להשיג את גבולו בלי טעם וראייה. גם אב"י יש לתמוה שכתב בסוף סי' קי"ט ז"ל ומ"ש רבינו שאם שכח ש"ץ עננו אומרו במקום שנזכר. יותר נ"ל שיאמר אותו בש"ת וכ"כ המנהיג עכ"ל. וקשה דהא רבינו לא כתב שיאמר במקום שנזכר כ"א לדעת רש"י ולרש"י למה יאמר בש"ת כיון דאין להם סדר ויכול לאומרו בברכתו במקום שנזכר כמו במקום שנתקנה ומ"ש ראיה ממנהיג אין ראיה דיכול להיות שכתב אליבא דהילכתא דקי"ל כרשב"ם ואליביה הדין נותן שאין חוזר לאמרו בברכתו ומש"ה א"ש דיכללינהו בש"ת שוב ראיתי במנהיג שכ"כ בהדיא אליבא דרשב"ם וכ"פ רמ"א ומ"ו בתשובות שלו אבל בכלבו סי' י"א כתב לשיטת רשב"ם חוזר הש"ץ ע"ש והביאוהו ב"י וכתב דלא כמ"ש בכלבו כו' ע"ש: