דרישה, אורח חיים קצ:א

1ולענין שיעור שתייתו. הל' אינו מדוקדק שאמר שתייתו דמשמע דאדלעיל מיניה קאי אברכה אחרונה של כוס הברכה ועליה כתב שנסתפק ר"י אי בכזית כו' וז"א שהרי בכוס של ברכה א"א להסתפק בכזית שהרי צריך לשתות לפחות מלא לוגמיו וכדמסיק רבינו וצ"ל דה"ק ולענין שיעור שתייתו צריך לשתות רביעית דכיון דנסתפק ר"י בעלמא כו' והכא א"א כו' הילכך ישתה רביעית שלם וק"ל. ומ"ש וישתה רביעית ולא סגי לן כמלא לוגמיו שהוא רוב רביעית דומה לי"כ וג"כ על רבינו והרא"ש קשה שנסתפקו ברביעית ולא במלא לוגמיו. ודוחק לומר דכ"כ כדי לצאת ידי ספק משום דאנן לא בקיאינן בשיעור מלא לוגמיו וכמ"ש ר"ן והביאוהו הב"י בהלכות י"כ ס"ס תרי"ב אמ"ש שם ז"ל שתייה דתנן השותה מלא לוגמיו בי"כ חייב ומשערינן בכל אדם לפי מה שהוא ולא מלא לוגמיו ממש אלא כל שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו והוא פחות מרביעית באדם בינוני כו' וזהו הכל משנה וגמרא פרק בתרא דיומא וע"ז כתב הר"ן ולא קאימנא שפיר בהאי פחות מרביעית כמה הוה בציר מיניה עכ"ל. דא"כ היה דעת הרא"ש ורבינו הוה להו לכתוב עוד ספק ולומר אי בעינן כזית או מלא לוגמיו והכא בכוס של ברכה דא"א לשתות פחות ממלא לוגמיו ואנן לא ידעינן כמה מלא לוגמיו בציר מרביעית לכן צריך שישתה רביעית שלם ומ"ש בפרישה משום דשיעור שביעה דשתייה מוקמינן אשיעור היותר גדול זהו מילתא בלא טעמא אם לא שנאמר כיון דרבנן לא חייבו לשתות מכוס של ברכה יותר מרביעית אפילו לכתחלה א"כ א"א לומר דשיעור שביעה הוא יותר מרביעית מיהו גם זה אינו דכיון דחכמים לא חייבוהו לשתות מרביעית של שיעור כוס ברכה אלא מלא לוגמיו וא"כ קשה ממ"נ אי תלוי הברכה אחרונה בשיעור שתיית כוס של ברכה א"כ למה בעינן לשתות מספק רביעית ואי אין תלוי זה בזה ותאמר אף שטעימת כוס ברכה סגי ברוב רביעית מ"מ יש לספק דילמא חיובא של ברכה אחרונה אינה אלא בכדי שביעה ולא סגי בהכי א"כ גם ברביעית מידי ספיקא לא נפקא לכן היותר נראה דשיעור רביעית יצא להרא"ש ורבינו ממ"ש התוס' בפ"ק דעירובון דף ד' ע"א בד"ה גפן כדי רביעית יין לנזיר כו' עד שמסיק לבסוף גליון וקשיא דשמעתין כו' ע"ש דמוכח משום דנסתפקו אמ"ש ככתוב בנזיר מחרצנים ועד זגים לא יאכל כמה שיעור זה יש ליתן לאכילה שיעור שתייה ושתייה עצמה דנזיר יש ללמדה ממה דכתיב מיין ושכר יזיר ושכר הוא רביעית כמ"ש שכר וגבי שכר כתיב ההין מה להלן רביעית אף כאן רביעית (וצ"ע שם בתוס' מה ענין רביעית ההין ללמד ממנה רביעית הלוג ודוחק לומר דשם רביעית למד) וחזר ולמד לא יאכל ולא ישתה מה אכילה בכזית אף שתייה בכזית כו' ש"מ דנסתפקו באיסור שתיית יין דנזיר אי בכזית או ברביעית וה"נ דכוותא בשיעור שביעה דברכה אחרונה דיין יש לספק אי בכזית או ברביעית דכמו בנזיר דכתיב אכילה ושתייה ואכולה בודאי בכזית כמ"ש שם התוס' אפ"ה מספקינן בשתייה אי לא אידמי לאכילה אמרינן ששיעורא ברביעות או יש לדמות לאכולה ושיעורא בכזית ה"נ באכילה ובשתייה דכתיב בקרא ואכלת ושבעת יש לספוקי בה אי מדמינן השתייה לאכילה והיא בכזית תו אי לא מדמינן לה והיא ברביעית וז"ש הרא"ש וז"ל ובפ"ק דעירובין נסתפק ר"י בדבר אי סגי בשתייה בכזית כמו באכילה או כו' אף שנקט בלשונו בכביצה ואין זה מוזכר שם בעירובין י"ל ודאי בתוס' שבידו היה כתוב כן באריכות וכמ"ש תוספות שלפנינו בגליון כו' גם בתשובת הרא"ש והבוא ר"י ראייה לכל צד וראיות הללו לא נזכרו בתוס' שלפנינו וצ"ל שבתוספות שבידו האריכו בזה וגם מה שבתוס' דיומא ובפרק הישן לא הזכירו רביעית אלא כביצה י"ל נמי שקצרו ולא כתבו ספק האחרון כמ"ש הרא"ש בשמו ז"ל או שמא שביעה דשתייה אינו דומה לשביעה דאכילה א"נ ר"ל כמ"ש בפרישה דכביצה דנקט ר"ל כמו שבאכילה שיעור שביעה כביצה ה"נ בעינן בשתייה שיעור שביעה דהיינו ברביעית וק"ל ומהרמ"י בש"ע שלו כתב ליישב הספק הנזכר בפרישה כיון דלא מספקינן אלא בכביצה למה חייבו הרא"ש ורבינו לשתות רביעית משום דרביעית לח כשנקרש עומד על כביצה קרוש כו' ע"ש אמת שבימי חורפי ג"כ חלקתי בין לח וקרוש בע"א אבל ז"א דא"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש גם מעיקרא ליתא דהא כתב הב"י בי"ד ס"ס צ"ח בשם ר"ן ורא"ה ורשב"א דרביעית רוטב כשנקרש יעמוד על כזית דאף שפליגי הר"ן והרשב"א על הרא"ש בשיעור אוסור והיתר מ"מ בשיעור רוטב רביעית שנקרש לעמוד על כזית ל"פ ע"ש ומ"ש הרמ"י פשיטא אינו דהוא כתב דזה ודאי דשתייה אידמי לאכילה ולא בעי בשתייה טפי מכזית אלא שנסתפק אם כזית דשתייה הוא סגי בלחותו או בעי רביעית כדי שאם יקרוש יעמוד על כזית ודבריו תמוהין דהא הרא"ש והתוס' דפרק הישן דיומא הזכירו בספיקותן כביצה ולדבריו אין טעם לספיקת ביצה גם הב"י דסימן ר"י לא נתיישב לפי דבריו ודו"ק גם בגמרא דפרק המוציא יין (שבת דף ע"ז ע"א) אמרינן גבי דם ז"ל א"ר יוסי בר יודא אף כשטמאו ב"ה לא טמאו אלא גבי דם שיש בו רביעית הואיל שיכול לקרוש ולעמוד על כזית ובמרדכי הארכתי בק"ש בעניין זה: