דרישה, אורח חיים שי:ד
דרישה · Drisha, Orach Chayim 310:4
Open in the reader →1אבל ר"ת אוסר היכא שיחדה כו' אע"פ שסלקן ז"ל רמ"א לכן אסור לטלטל כיס של מעות אע"פ שהוציא המעות ממנו מבע"י אא"כ עשה בו מעשה שפתחו מלמטה וסלקו מן היחוד וכן נוהגין ומיה לצורך גופו או לצורך מקומו מותר וכן בכיס התפור בבגד הואיל ועיקר הבגד עומד ללבוש אם הוציא המעות משם מותר ללבוש הבגד דהכיס בטל אצלו אבל אם שכח בו מעות מותר לטלטל הבגד דל"א דכל בגד נעשה בסיס למעות הואיל ואין המעות על עיקר הבגד אבל אין ללובשו בשבת דחיישינן שמא יצא בו כדלעיל סי' ש"א וע"ל סי' רס"ו אם שכח כיסו אצלו בשבת מה דינו עכ"ל ועמ"ש מזה בשם הרשב"ץ סוף סי' ש"ט. כתב ב"י כתב המרדכי בריש ביצה כו' עד ואני תמה על המתירים וגם על מ"ש אין זה נכון כו' ע"ש ובאמת יש לתמוה על תמיהתו דאף דאסרו בנר שכבה משום מוקצה מ"מ במידי דקשה עליו לסובלו דומיא דגרף של רעי ודאי מותר לטלטלו ולהוציאו ולהסיר צערו מעליו אלא שכתב: שם המרדכי דאין כל אדם יכול לומר אסטניס אני ואין דעתו סובלתו ולולי זה פשיטא דמותר וזה ברור ודו"ק. עוד כתב ב"י בד"ה כתב בא"ח כו' כתב הכלבו בסי' נ"ח כו' עד ודבריו תמוהין כו' ולע"ד אין כאן מקום לתמוה עליו כי נ"ל דהכי פירוש דברי הכלבו ואית דבעי למימר שאלה התמרים שנותנים עליהם מים בגיגית בע"ש כו' ר"ל נותנים מים על התמרים וטעם התמרים נכנס במים ונקרא יין תמרים ומיד שנתן מים על התמרים אין התמרים ראוים לאכילה דוגמא למ"ש רש"י על דבר שחזי ואידחי דהיינו פירות שבאו עליהן מים שנדחו מאכילתן עד שיחזרו ונתיבשו וקמ"ל המרדכי דאף שבכניסת שבת נדחו הפירות מלאכלן ועדיין לא נכנס הטעם בהמים להיות משקה מ"מ לאחר שנכנס בו הטעם שב להיות מותר לשתותו אפי' באותי שבת מפני שזה מיקרי גמרו בידי אדם שכן דרכם תמיד וה"ג ומותר לשתותן בוי"ו וא"כ הוא פירושו ולית כאן מקום לקושיות ב"י דמ"ש בפרק כירה דשאר פירות לית ביה מוקצה ה"ק כדפרישית שם דשאר פירות לא אדחו לגמרי דגם קודם שנגמר יבישתן ראוים לאכול קצת משא"כ בתמרים הללו שנותנין עליהם מים שהן דומין לגרוגרות ולשאר פירות כשירד עליהם הגשם שנדחו לגמרי עד שיתייבשו וק"ל. עוד שם כתב ב"י ז"ל כתב עוד הכלבו בסי' נ"ח אין דין הכנה לנכרי להכין שאם היו לו תמרי דעיסקא או גרוגרות וצמוקים ועז לחלבה הכל מותר כו' עד ותמרי דעיסקא כדי נסבא דהא אפילו בשל ישראל לא הוי מוקצה עכ"ל ב"י. ולעד"נ ליישב דס"ל דתמרי דעיסקא דינו כדין אוצר של תבואה וכבר נתבאר בדברי רבינו לקמן סי' של"ג דאוצר של תבואה אסור אם לא לצורך מצוה וכמ"ש ב"י לעצמו לעיל מזה. אלא אי קשיא הא קשיא דכאן כתב הכלבו דאפי' גרוגרות וצמיקים של נכרי א"צ הכנה ולעיל ס"ס ש"ח כתב ב"י בשם הכלבו ז"ל והכלבו כתב שי"מ הירושלמי אין הכן לא"י א"צ שיכין לישראל כו' עד ומיהו פירות דכ"ע מקצי מדעתייהו כגון בגרוגרות וצמוקים צריכין הכנה ואפילו אם הן ביד נכרי עכ"ל נמצא דדברי הכלבו בגרוגרות דא"י סתרי אהדדי ודוחק לומר דבשם י"א כ"כ וליה לא ס"ל ונראה דיש לחלק בין איסור אכילה דבזה אוסר הכלבו ובין איסור טילטול דבזה איירי הכלבו הכא ומתיר בשל נכרי ודו"ק:
2אבל ר"ת אוסר היכא שיחד המטה והניח עליה מבע"י אע"פ שסלק עיין באשר"י וב"י הביאו דה"ט משום דאדם קפיד עלייהו ומייחד להו מקום וכתב ב"י שדינו כדין כלי שמלאכתו לאיסור דלצורך גופו ומקומו מותר כו' ולכאורה היה נלע"ד שדעת ר"ת לדמותו ולמוקצה מחמת חסרון כיס דאסור אפי' לצורך גופו ומקומו כיון דמקפיד עליה ומה"ט נוהגין אנו שלא לטלטל כיסין שלנו כלל אפילו להניח לתוכן דבר שהיא לצורך גופו ומה שהביא ב"י ראייה מהג"א אין ראייה דהג"א מתיר אפי' בנר שכבה לצורך גופו וכמ"ש הב"י בשמו מיד אחר זה ואנן לא קי"ל כוותיה וצריכין לחלק דלא דמי מטה שיחדה למעות והסיר ממנה דנתייחד המטה לדבר מוקצה דאיסור ובין אבן שע"פ החבית דלכ"ע אם הוסר מבע"י ולבעל התרומות אפילו דעתו להסיר בשבת מותר לטלטל החבית דשאני התם דהחבית לא נתייחד להאבן אדרבה האבן טפל להחבית ובלא יחדה למעות נמי ונשארו המעות על המטה השמשות והוסרו ואסר לטלטל אפשר דגם בעל התרומה מודה דאע"פ דלא היה דעתו להניחן עליו כל השבת דאסורים כיון דלא הניחן שם אדעתא להיותן טפל להיתר אלא שקשה אם כן מעות שהניח ע"ג כר נמי ולמה פליג שם בעל התרומה ומה ראייה מגיזי צמר שטמן בהן שהן לצורך ההיתר וצ"ע: