דרישה, אורח חיים תעג:ד
דרישה · Drisha, Orach Chayim 473:4
Open in the reader →1ולא חשוב לקידוש כו' ז"ל ב"י אבל המרדכי כתב בפ' ע"פ מותר ליטול ידיו קודם הקידוש משום דלא הוי היסח הדעת אבל בפסח שיש הפסק גדול בינתיים אין לו לב"ה ליטול ידיו קודם קידוש משום דצריך ליטול ידיו פעם אחרת לעשות הטיבול ונמצא דברכה ראשונה היתה לבטלה אבל כל בני הבית רשאין ליטול ידיהן קודם קידוש דלדידהו לא הוי היסח הדעת שלא יצטרכו ליטול ידיהם שנית כדי לעשות טיבול כו' וכתב ב"י ואיני יודע מה הפסק גדול יש בקידוש דפסח יותר כו' ולעד"נ דלק"מ דהא בלאו הכי תקשה לנפשך אדברי מרדכי שפתח דבפסח איכא הפסק גדול וסיים משום דצריך ליטול ידיו פ"א וע"כ צריך אתה לומר דה"ק דבפסח לא יטול ידיו קודם קידוש דלמא יטול אי כדי לצאת בו ידי חובתו לאכילה כדרך כל השנה שנוטל ידיו קודם הקידוש וסועד אח"כ בלא נטילה אחריתי זה ודאי לא שייך לומר בפסח כיון דאיכא הפסק גדול בין נטילה זו לאכילה דהיינו סדר כל הגדה וגם אין לומר שיטול קודם קידוש כדי לצאת בו ידי טיבול שיטבל מיד אחר הקידוש דזה פשוט לו שאין אותה נטילה עולה לו לטיבול דבשלמא דבכל השנה אין קידוש אלא במקום סעודה לכך נפטר בנטילה שקודם קידוש אבל טיבול ראשון שאינה צורך הסעודה א"כ ודאי מיחשב הקידוש הפסק ואינו עולה לו וא"כ נמצא דברכה ראשונה תהיה לבטלה משא"כ בשאר בני בית שאין עושין קידוש א"כ נטילה דקודם קידוש עולה להן לטיבול כיון דאין להם הפסק אבל ודאי גם הם בעו נטילה אחריתי לאכילה מטעם הנ"ל דאמירת האגדה שאומרים כל אחד מבני ביתו מיחשב להם הפסק וזהו שדקדק המרדכי כתב ולא יצטרכו ליטול ידיהם שנית לעשות הטיבול משמע אבל לאכילה פשיטא דגם הם צריכין נטילה אחרת וק"ל. וא"כ בזה נמי מתיישב תמיהת ב"י ור' ירוחם ג"כ כתב דאין ליטול ידיו בפסח קודם הקידוש ומטעם אחרינא וז"ל בכל ימי השנה יכול לקדש על הפת והוא צריך נטילה קודם ולא חלקו בין קידוש לקידוש דמקדש על היין נמי עולה משא"כ בפסח דאפילו עני המתפרנס מן התמחוי יש לו ד' כוסות עכ"ל וב"י הביאו גם הרא"ש כתב בתשובה גבי פסח אין נוטל ידיו קודם קידוש ולא חילק בין רגיל לשאינו רגיל ע"ש וב"י הביאו ומכל זה פסק ב"י ורמ"א דאין ליטול ידיו קודם קידוש כ"א בשעת הטיבול יטול ולא יברך ואינו מועיל שפשוף לברך עליו דהא כתב הרא"ש דאין מברכין אחר השפשוף אא"כ מתפללין אחריו וגם בשעת התפילה פסק ב"י בסימן ז' אין לברך כ"א בשחרית ע"ש וגם מהרי"ל כתב כן מיהו כתב דיטול ידיו מעט קודם קידוש. כדי לנקות ידיו לברכה ואם ידיו נקיות א"צ ואח"כ כשגמר האגדה ושתה כוס שני יטול ידיו לסעודה ויברך ענ"י כו' ע"ש וא"כ לפי זה אין צריך שפשוף דהא לא כתבו רבינו הטור אלא כדי שיברך ענ"י וכיון דפסקו דאין מברכין א"כ א"צ שפשוף דבלא"ה צריך נטילה לטיבול במשקה שהם עלולים לקבל טומאה כמ"ש לעיל ריש סימן קכ"ח ומש"ה לא הזכיר בש"ע שום שפשוף גם מ"ו פסק דאין לברך ענ"י וכן השיג מהרא"י לדברי הטור שאין השפשוף גורם לברכה ונטילת ידים ע"ש בסדר השולחן שלו ומ"ו ז"ל הביאו בסדרו סימן פ"ז ומ"ש מ"ו ז"ל שם דצריך שפשוף היינו משום דס"ל דיטול ידיו קודם קידוש וכמ"ש שם כדי שלא לחלק בין קידוש זה לכל קידושי שנה ומפני שאינו אוכל אחר הנטילה נראה כנוטל ידיו לפירות והרואה שנוטל ידיו סובר דלקידוש נוטל ידיו והוי כנוטל ידיו לפירות דהוא מגסי הרוח אבל לפי סברת המרדכי ואשר"י ור' ירוחם הנ"ל דס"ל דאין ליטול ידיו קודם קידוש פשיטא דבשעת טיבול אין צריך שפשוף דלא מיחזי כנוטל ידיו לפירות דשאני משקה מפירות כמ"ש ריש סימן קנ"ח וכוותייהו קי"ל אם לא שנאמר דקאי אמ"ש בשם מהר"ם וב"ה דהאידנא א"צ נטילה לדבר שטיבולו במשקה וכיון דא"צ הוה נראה במי שנוטל כגסי רוח לכן כתב רבינו שמי שרוצה לצאת ידי כולן יביא עצמו לידי חיוב נטילה ואינו ר"ל שיברך אחר השפשוף אלא נטילה גרידא וכמ"ש הוא עצמו בסימן זה ובזה נסתלק ממנו תמיהת מ"ו ומהרא"י הנ"ל אלא שהלשון לא משמע כן ומ"ש רבינו שיביא עצמו לידי חיוב נטילה שיטיל מים וישפשף ק"ק בלא שפשוף נמי אם נוגע בבשרו במקום מזוהם או בכל מקום שבגופו צריך נטילה ובלא נטילה אסור לברך וכמ"ש בשם הר"ן וצ"ל דאורחא דמילתא נקט דכל אדם דרכו לבדוק את נקביו קודם אכילה וקאמר דישפשף בשעת בדיקה להביא עצמו לידי חיוב נטילה דבלא שפשוף ונגיעה במקום מזוהם א"צ אפילו נטילה וכ"ש ענ"י וה"ה אפילו בלא שפשוף אי נגע בגופו אלא שאין דרך עולם ליגע ללא צורך ודו"ק וכן דייק לשון כגון שיטיל מים וישפשף שכתב רבינו דל' כגון משמע דחדא מינייהו נקט ושיש צד חיובים לנטילה ועי"ל דמש"ה קאמר דיטיל מים וישפשף כדי שיצטרך ג"כ לברך ברכת אשר יצר אחר נט"י דהוי דבר שבקדושה שבח והודיה להש"י אף שאינה באה מכח נטילת ידים אלא מכח הטלת מים מ"מ עכ"פ הוא נותן שבח להש"י בשעת נט"י והוא דומה במקצת לברכת נט"י: