דרישה, יורה דעה קי:ד
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 110:4
Open in the reader →1לפיכך מי שלקח בשר כו' עד כל מה שלקחו מהמקולין קודם שנמצא הטריפה מותר הב"י תמה על רבינו שכתב כן סתם דברי הרשב"א שהם כדעת ר"ת ולא כר"י ובסמוך כתב סתמא כדעת ר"י ובסמוך כתבתי דלא קשה מידי:
2ואיני מבין שכתב להתיר בחתיכות שאינן ראוין להתכבד כו' ז"ל ב"י ותמיהני עליו היכי חשיב להרשב"א לקטול קני באגמא ולא ידע דין קבוע כמחצה על מחצה שהתלמוד מלא ממבי ולא עוד אלא שבתחלת דבריו ידעו וכשבא לגמור דבריו שכחו ונעלם ממנו לפי מה שעלה על דעת רבינו וזה דבר שא"א לאומרו על שום מעיין כ"ש על מעיין המתגבר עמוד העולם אשר באורו נראה אור ומבואר הוא שדבריו נכונים וברורים דבשנתערבו חתיכות הטריפה עם חתיכות הכשרה במקולין עצמה דינם כמו שנתערבו בבית וכאן וכאן בטלים הם ברוב ואם אינם ראויות להתכבד כמ"ש בסימן ק"ט ואין זה ענין לקבוע כמחצה על מחצה כלל דהתם כשלקח מאחת מהחנויות ולא נודע אם לקח מהמוכרת כשרה או מהמוכרת טריפה דאמרינן דלמא מהמוכרת טריפה לקח ואע"ג דרובן מוכרות כשרה מאחר שהאיסור קבוע וניכר במקומו אינו בטל אבל הכא שיודע שלא לקח מהחנות המוכרת טריפה הניכרת אלא שבמקולין נתערבו חתיכות הטריפה עם חתיכות הכשרה והם חתיכות שאינם ראויות להתכבד וידוע שהכשרות מרובות פשוט הוא שהם מתבטלות ברוב חתיכות הכשרה כדין כל יבש ביבש ומותר לכתחילה ליקח ממקולין שמוכרים חתיכות אלו שאין כאן דבר איסור כלל עכ"ל. ומ"ש רבינו וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל דמה שלקחו קודם הספיקא הכל מותר כו' כתב ב"י ע"ז וז"ל ואני אומר שלא מצאתי להרא"ש שכתב בלשון הזה ממש ואף אם היה כותב כן אין משם ראיה כלל דהא איכא למימר דמיירי כשהיו חתיכות ראויות להתכבד שאינו בטלות או בהיו חתיכות שאינן ראויות להתכבד ולא היו שם רוב כשרות. אבל כשהם חתיכות שאינן ראויות להתכבד ויש שם רוב כשרות פשיטא דלהרא"ש נמי בטילי כדין יבש ביבש וכמ"ש דעתי סימן ק"ט וזה דבר ברור לא הוצרכתי להאריך בו אלא להוציא מדברי רבינו עכ"ל. גם מ"ו תמה ג"כ על דברי (רבינו במ"ש ואיני מבין דבריו כו' (וז"ל רש"ל ואיני מבין דבריו דמה קבוע איכא מאחר שלא נודע חתיכות הטריפות בין הכשרות א"כ בטילי ברוב דלא שייך קבוע אלא כשהאיסור ניכר במקומו וא"כ יפה כתב הרשב"א עכ"ה) מכל זה נראה שהב"י הבין דברי רבינו שביאר דברי הרשב"א באין שם דלא מקולין אחת וכן הבין מ"ו. ויש לתמוה הפלא ופלא דלפי מה שהבינו הם דברי רבינו קשה לדברי רבינו איך מצינו דין יבש שבטל ברוב ולא אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי ורבינו בעצמו כתב הדין יבש ביבש בסמוך בלי חולק ופקפוק וע"ק דבריש האי ענינא גופא כתב ז"ל והא דחד בטל בתרי ביבש בדבר שאינו חשוב דוקא כשהאיסור אינו ניכר במקומו או בטל דבר שאינו חשוב ש"מ דס"ל דבאינו חשוב בטיל ולא אמרינן דכמחצה על מחצה דמי. ותו דשם מיד אחר זה כתב ודבר חשוב אינו בטיל ואפי' פריש ולא אמרינן מרובא פריש וק' מאי זה דקאמר ולא אמרינן מרובא פריש הא אין כאן רוב כיון דאמרינן דכמחצה על מקצה דמי אפילו באינו ניכר. לכן נלע"ד דזה פשוט דגם רבי' ס"ל שאם נתערבה חתיכה אחת של איסור שאינה ראויה להתכבד בחתיכות אחרות שאין חתיכות האיסור ניכר והתערובות הוא במקולין דפשיעא דלא אמרינן בזה קבוע כמחצה על מחצה דמי דאדרבה בזה אמרינן דבזה אמרה תורה רוחרי רבים להטות והמיעוט לא נחשב לכלום אלא בעל במיעוטו נגד הרוב. ורבינו הבין דברי הרשב"א דמיירי ביש שם מקולין הרבה ואין ידוע באוזה מקולין האיסור וכמ"ש בפרישה. ובאמת נראה שגם דעת הרשב"א כן שמיירי במקולין הרבה ואין ידוע באיזה מהן האיסור דאל"כ תיבת לפיכך אין לה קישור למה שסמך לה וגם מ"ש הרשב"א מקולין דמשמע רבים מכל זה יש להוכיח ג"כ דעת הרשב"א ואז תיבת לפיכך נקשרת עם שלמעלה וכמו שביארתי הכל בפרישה (שוב מצאתי שכ"כ ג"כ בד"מ בישוב קושיית ב"י בהדיא כמ"ש (עיין מ"ש רמ"א בת"ח כלל מ"ה דין ס' עכ"ה) ומסיק וז"ל ובאמת שדברי הרשב"א בספר ת"ה שהביא הב"י מבוארים כמ"ש שהבינם הטור ולא כמו שהבינם הב"י עכ"ל) ואך שהתורה אמרה אחרי רבים להטות אף אבני אדם שאינן נכללין התם ג"כ קאי אדיינים בשכל אחד מהרוב מגיד דעתו לזכות או לחובה אזי דעת המיעוט בטלה בתוך דעתם ודו"ק. ובלאו הכי צ"ל כן דהא שם היו יושבין קבועין ועומדים ובקבוע אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ואפשר לומר דהב"י ס"ל דדוקא בתערובת ממש ס"ל לרבינו דאמרינן יבש ביבש חד בתרי בטל משא"כ בתערובת דמקולין דהיינו שנשחטו בו ג' בהמות שוות ובשרו דכל אחד מונחת במקולין במקום מווחד ואינו יודע איזה מהן טריפה דזה ס"ל לרבינו דלא מיקרי תערובות להיות בטל ברוב והב"י בשם הרשב"א ס"ל דגם זה מיקרי תערובות ונראה דמש"ה כתב הב"י בתחלת ישובו זה ז"ל ודבריו ברורים ונכונים הן דכשנתערבו החתיכות במקולין עצמו דינם כמו שנתערבו בבית וכאן וכאן בטלים דמשמע דכשנתערבו בבית גם לרבינו פשיטא דנתבטלו ואינו חולק כ"א במקולין וק' מ"ש תערובות דהא מדהא אלא ודאי כדכתיבנא דבמקולין מונח כל אחד בפני עצמו משא"כ בתערובות דבית דמסתמא לוקח ומערב ומניח הכל במקום אחד זה תוך זה. אלא דגם לפ"ז אין תמיה כ"כ ארבינו איך חשבו לטועה דלא ידע דין ביטול יבש ביבש דלמא שאני ליה זה דאינו תערובות ממש וגם בהיות כן נוכל לומר שגם הב"י הבין לדברי רבינו דמיירי שפי' לדברי הרשב"א במקולין הרבה וכמ"ש ואפ"ה ס"ל דחתיכה שבמקולין זה נתבטלה בעקולין אחרים כיון דאין מקום מקולין של טריפה ניכרת בעינה ובכה"ג שהמקולין עצמן נתבטלו זו בזו כאילו נתערבו החתיכות בזו בבית והטור לא הסכים עמו בזה וכמ"ש לפי פירוש שלי וק"ל: