דרישה, יורה דעה קכג:ה
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 123:5
Open in the reader →1מאימתי נקרא יין ליאסר במגע נכרי משהתחיל למשוך כו' דברי רבינו קצרים וחתומים בשמעתא זו דגת לכן אציע לפניך בקיצור לשון משנה וגמ' והנלוה אליו ומתוכו יתבאר דברי רבינו ז"ל המשנה פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ה) לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אע"פ שהוא נוטל בידו ונותן לתפוח ואינו עושה יין נסך עד שירד לבור ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר ופירש"י גת בעוטה שבעטה ודרכה נכרי אע"פ שנטל ענבים מתוך היין ונותנם לתחת אסיפת גל הענבים שתחת הקורה הנקרא תפוח. משום דעד שירד לבור אין שם יין עליו לאסור במגע נכרי וזהו שמסיק ואינו עושה יי"נ עד שירד לבור. ובגמ' שם ע"ב קאמר ע"ז ז"ל א"ר הונא יין כיון שהתחיל להמשך עושה יי"נ פירש"י שהגת עשויה להמשך במדרון ומשעה שהוא נמשך מצד העליון לצד התחתון קרוי יין ליאסר במגע נכרי (וממילא נכרי הנוגע אפי' בחרצנין וזגין כאילו נגע ביין צלול שנמשך וכולו נאסר) תנן לוקחין גת בעוטה מן הנכרי אף על פי שנטל בידו ונתן לתפוח. א"ר הונא בגת פקוקה ומלאה פירש"י שנפקק הצינור שלא יוכל לירד ממנו לבור. וגם מליאה ענבים ולא נמשך בה יין ולא זז ממקומו אלא במקום שנסחט שם עומד ור"ל שאין לחשוש כאן שנמשך ממנו לבור שהרי פקוקה וגם אין לחוש שמא נמשך על הגת עצמה במדרון. שכיון שהיא מלאה ענבים א"א למשוך על הגת עצמו (ודייקי שם התוס' מהאי שינויא דהוא אליבא דרב הונא דלא מקרי המשכה בגת או בגיגית עצמו אלא כשפינה הגרעינים מלמעלה למטה עד שולי הגיגית דאל"כ קשה מהא דתנן אע"פ שנטל בידו ונתנן לתפוח וא"כ פינה הענבים אילך ואילך אפ"ה שרו אפילו לרב הונא כשהגת פקוקה ומליאה) ת"ש ואינו עושה י"נ עד שירד לבור ופרש"י אבל לנמשך לא חיישינן. ה"נ בגת פקוקה ומלאה. ופירש"י ואשמעי' דבגת מלאה אין בה משיכה עד שיטול פקק שלפניה וירד היין והוא משיכתו מיד. ת"ש ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר. ופירש"י והא הכא דהתחיל לירד והרי נמשך וקתני מה שבגת מותר (ור"ל אין תורת יין עליו לאסור במגע נכרי אף אם נגע בו) ומשני רב הונא קאמר דינו למשנה אחרונה שחזרו ממשנה זו שס"ל אין המשכה עושה יין עכ"ל הגמ' ורש"י. וכתבו שם התוס' בד"ה א"ר הונא כו' ז"ל נראה מתוך פרש"י דאפי' בגת עצמה אם פינה החרצנים אילך ואילך ונשאר היין לצד אחד הוי התחיל לימשך וה"ה נמי בגיגית שלנו שדורכים בהן פרשב"ם בשם רש"י דאם פינה הגרעינים אילך ואילך כדי שיכנס היין באמצעיתו אין לך המשכה גדולה מזו כו' ע"ש. הרי לפנינו דהשוה דין גיגית לדין גת ובשניהן מצריך פנוי החרצנים מהיין וכשפינן ס"ל דהוי המשכה בשניהן אלא שדקדק לכתוב בגיגית שפנה החרצנים אילך ואילך ונכנס היין באמצעיתו וה"ט דדוקא בגת העשויה במדרון כשאינה מלאה ענבים במעט הפסק שפוסק ביד או בד"א בין עליונותו של כלי ובין מדרונו ודוחף הענבים לצד מעלה כל היין נמשך מעצמו לצד תחתיתו למקום מדרונו משא"כ בגיגית שהוא עשויה בעיגול שאין כל היין נמשך למקום אחד מן הצד אלא כשדוחף באמצעיתו אילך ואילך שאז הדחיפה בשוה לכל צד וגם צריך טירחא יתירה להבדיל החרצנים מן היין בגיגית מלמעלה למטה כמו שכתבו התוספות אף שבמשיכה לענין י"נ א"צ להמשך כל היין דהא במשיכה כל דהו סגי מ"מ דרך משיכה כתבו התוספות משא"כ בגת שכשמבדילין במקום מדרנותו אז ממילא נבדלמ משם ואילך החרצנים מהיין כיון שדרך המשכה בכך. וז"ש רב הונא יין משהתחיל לימשך משום דאיירי בגת שאינה מליאה ואז דרכו מעצמו למשוך בקלות משא"כ בגיגית. וע' עוד מ"ש בק"ש לחלק דבגיגית צריך כיון לימשך אבל לא משמע כן בדברי התוס' הנ"ל. עוד מסיק הגמרא דף נ"ו ע"ב אהאי פסקא דמתני' הנ"ל דתנן מה שבבור אסור והשאר מותר א"ר הונא לא שנו אלא שלא החזיר הגרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת אסור (פירוש גרגותני הוא כלי גדול שקשור בצנור והיין יורד מן הצנור לתוכו ומתוכו לבור כדי לסנן היין מחרצנים וזגין. אסור אף מה שבגת) גרגותני גופאבמאי קמתסרא בנצוק. פי' בקלוח היורד מגרגותני לבור ומחבר הגרגותני לי"נ שבבור ש"מ נצוק חיבור ולקמן בהשוכר את הפועל פליגי בה (וכתבו התוספות ע"ז וא"ת א"כ מה שבגת ג"כ היה לנו לאסור מטעם נצוק. וי"ל דשאני הכא דהוי נצוק בר נצוק דמגת לגרגותני הוי נצוק א' ומגרגותני לבור נצוק שני דנקבי הגרגותני אינם עשוין ביושר אלא מן הצדדין ואינו נוכל מיד מהגת להבור ולאו חד נצוק הוא) כדתני ר' חייא שפחסתו בורו פי' שנתמלא הבור עד שהגיע היין וטפח בשולי הגרגותני כמו פחסה בפניה דפרק כל הצלמים עכ"ל הגמ' ורש"י. וכתב הרא"ש שם ז"ל אע"ג דרב הונא קאמר כיון שהתחיל למשוך נעשה יין וא"כ בלא החזרת גרגותני לגת שהנכרי דורך בה אסורה. רב הונא דהכא במשנה ראשונה אמרה למילתיה ואשמעינן אע"ג דאין על מה שבגת תורת יין ליאסר במגע נכרי מ"מ נאסר הוא בתערובות. ונ"מ למשנה אחרונה בגת פקוקה ומלאה. ועוד נראה דרב הונא דהכא קאי שפיר אמשנה אחרונה ולא נאסר יין שבגת בהמשכה שנמשכו ענבים ויין ביחד לגרגותני ומשם היין לבדו לבור כי הדבר דומה לליקח ענבים ויין ביחד מן הגת ונתנו כמקום אחר ומשם נמשך היין מן הענבים דדבר ברור הוא שאין מה שבגת נקרא יין בשביל שנמשך יין מאותו מקום. והשתא הויא מילתא דרב הונא כפשטה דיין שבגרגותני נאסר במגע כי התחיל לימשך או משום כח נכרי לפרשב"ם וסבר רב הונא דנצוק אינו חיבור ובשביל שנאמרו דברי רב הונא בבית המדרש אחר שלמדו אותה משנה דירד לבור טעה השומע בדבריו דאמשנה ראשונה אמרה וקאמרה ש"מ דנצוק חבור ולפי דבריו השיבו לו. וניחא השתא לפסק ר"ת דרב הונא חזר בו וסובר דנצוק אינו חיבור עכ"ל הרא"ש ז"ל. ביאור דבריו מ"ש והשתא אתיא דברי רב הונא כפשטה ר"ל דלשינויא קמא קשה למה לו לרב הונא לומר דבריו לפי משנה ראשונה כיון דלא קים לן הכי כמבואר בדברי רב הונא הראשונים ולפי שינויא בתרא א"ע דרב הונא לפי משנה אחרונה ולשיטתיה אמרה דס"ל גת שנמשך ממנה ונגע בה נכרי נאסר מכח מגעו. ומה שבגרגותני נאסר מכח נגיעת הנכרי אם נגע בה אע"פ שבגרגותני יש בה ערבוב חרצנים וזגים מ"מ נאסר מכח מגעו כיון שהיין נמשך ממנו והמקשן דקאמר שבגרגותני במאי קא מתסר בנצוק טעה בדברי רב הונא דסבר רב הונא אמר דבריו למשנה ראשונה וכיון דאמר דבריו על משנה ראשונה א"כ אין איסור במגע בגרגותני אא"כ נגע ביין צלול שירד ממנו וא"כ אין לאסור מה שבגרגותני עצמו אלא משום נצוק. אבל אין האמת כן דרב הונא לשיטתיה אמרה ודוקא בנגע בגרגותני עצמו איירי דנאסרו מכח נגיעה אבל אי נגע ביין היורד ממנו לא נאסר אלא אותו היין ולא מה שבגרגותני דס"ל לרב הונא נצוק אינו חבור וכן הוא מוכרע. אבל אין לומר דרב הונא בכל ענין איירי בין בנגע נכרי בגרגותני בין נגע נכרי ביין היורד ממנו ונאסר מה שבגרגותני מכח נצוק ומה שבגת אינו נאסר בנצוק משום דהוה נצוק בר נצוק כמ"ש התוס' אלא שהרא"ש כתב וס"ל לרב הונא דנצוק אינו חיבור משום מאי דמסיק והשתא ניחא לפסק ר"ת כו' משא"כ לשינויא קמא דהרא"ש דס"ד דהמקשן דקאמר במאי קמתסרא בנצוק הוא אמת ומה שמשני כשפחסתו הגרגותני דרך דחייה שני ליה. דא"כ כיון דרב הונא איירי ג"כ בנגע נכרי בגרגותני לאסור גם שבגת מכח נצוק דהא בשעה שנוגע בגרגותני הוה נצוק אחד למה שבגת דאף דאין שייך משיכה בגת מ"מ הו"ל למיסר בנצוק ממה שבגרגותני אלא ודאי דרב הונא לא ס"ל נצוק חבור וק"ל. והמשנה דקאמרה מה שבבור אסור והשאר מותר צ"ל להאי שינויא דהגרגותני בכלל מה שבבור הוא דקא חשיב ליה כיין דלא נאסר הגרגותני בנגיעת הנכרי אלא מכח היין הנמשך ממנה וירד לבור. ומ"ש והשאר מותר ר"ל השאר במקום דלא שייך שם שם (ר"ל שם בצירי תחת השי"ן עכ"ה) המשכה והיינו מה שבגת וכמ"ש הרא"ש כי הדבר דומה ללוקח ענבים ויין יחד מן הגת ונתנו למקום אחר אבל אי הוה שייך שם המשכה במה שבגת הוה נאסר אף שהוא רחוק מיין צלול היורד בבור ולא נאסר מכח נצוק כדלעיל דהוה נצוק בר נצוק מ"מ הוה אסור מכח נגיעת הנכרי דאוסר במשיכה כל מקום שיש טופח כדי להטפיח וכמ"ש ג"כ רבינו. ולשינויא קמא א"ש טפי דלא נאסר הגרגותני בנגיעת הנכרי כלל אלא היין היורד ממנו אוסרו בפחסתו גרגותני או מכח נצוק. והשתא נבא לביאור דברי רבינו דמ"ש גת שהוא סתומה ומלאה כו' עד אם נגע נכרי בסל דלכאורה קשה הא לא אתיא דברי רבינו לא כשינויא קמא דהרא"ש ולא כשינויא בתרא דלשינויא קמא קשה מ"ש ונגע נכרי בסל הא לא נאסר בנגיעתו למשנה ראשונה. ולמשנה אחרונה ק' למה לו פקוקה וסתומה אפי' בלא פקוקה וסתומה נמי לא שייך המשכה במה שהוא בגת וכמ"ש בשם הרא"ש כנ"ל. ולק"מ כי ודאי רבינו כ"כ לשינויא בתרא שהוא עיקר ומ"ש גת פקוקה ומלאה דאל"כ בלא חזרת הסל לגת היה נאסר הגת מיד בנגיעת הנכרי בסל מכח נצוק דאף שרב הונא מיירי אפי' באינה פקוקה ושרי משום דס"ל נצוק אינו חבור מ"מ אנן דקי"ל דנצוק חיבור נאסרה מיד בנגיעה לכך צ"ל שהיא פקוקה. צריכין לומר הא דכתב רבינו וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לגרגותני היינו שירד ממנה תחלה ועכשיו בשעת נגיעה הוא סתומה ומ"ש שהיא מלאה היינו שחזרו ומלאוהו אחר שכבר ירד ממנו ונסתמה אח"כ. אלא שקשה למה כתב שהיא מלאה אפילו לא נתמלאה אח"כ נמי דינא הכי וי"ל דבא לומר אע"ג דאין שום צד חשש איסור נגיעה מצד עצמה דהא לא שייך בה המשכה כיון שהיא פקוקה ומלאה אפ"ה נאסרה בחזרה מה שבסל לתוכה. וא"ל למה כתב וירד ממנה לכל דהא אפי' לא ירד ממנה אלא ממקום אחר נמי דינא הכי. וי"ל דאורחא דמילתא נקט דמה שירד ממנה אורחא דמילתא להחזיר לתוכו מה שלא נדרך יפה. והא דכתב וירד ממנה יין וחרצנים ביחד לגרגותני ק"ק אפי' לא ירדו לתוכה אלא בזא"ז באופן שהיין ירד בפני עצמו מגת לגרגותני ג"כ הוה מצי לאשמעינן דין זה דאם נגע בתערובת הסל נאסר ואוסר הגת בחזרתו. אלא שי"ל ג"כ דאשמעינן רבותא דאע"ג דאין בגת מצד עצמה שום צד איסור אף אם נגע בה נכרי משא"כ אם היה נמשך ממנה יין לחוד. וזהו שסיים וכתב אין על מה שבגת תורת יין. אלא שקשה מה שמתחיל וכתב גת שהיא פקוקה ומלאה דלא שייך בה המשכה הל"ל באופן דלא שייך בה נצוק שהרי לפי מ"ש עיקר מ"ש שהיא פקוקה משום נצוק קא"ל. לכן היותר נלע"ד דה"ק רבינו גת שהיא פקוקה ומלאה דאלשון משנה וגמרא הנ"ל קאי דמיירי בגת שלוקחין מן הנכרי וקאמר גת שהיא פקוקה ומלאה שמצד עצמה אין בה חשש איסור שמא כבר נמשך ממנה ונגעה נכרי שמצאנוהו פקוקה ומלאה מתחילתה וליכא למיחש בה שכבר משך ממנה הנכרי ונגע וגם בפנינו ירד מהגת יין וחרצנים יחד לתוך הגרגותני דאז אף שנגע הנכרי. בפנינו בגת איננו מזיק כיון שאין כאן תורת המשכה במה שבגת כיון שהן יורדין ביחד אלא שהנכרי אוסר במגעו מה שבסל וחזרו ונתנו מה שבסל לגת נאסר ממנו מה שבגת. וליכא למימר בלי החזרה דנאסר מכח נצוק די"ל דמיירי שלא נגע הנכרי בסל עד שפסק כבר הקלוח שירד מהגת לסל ומש"ה אין כאן נצוק ואף שכבר ג"כ פסק קילוח מהסל לתוך הבור מ"מ נאסר מה שבסל מכח מגעו כיון דהוה טופח ע"מ להטפיח והשתא א"ש הכל ואין לתמוה במ"ש דמיירי בגת של נכרי דדברי רב הונא נקט ורב הונא אלישנא דמתני' קאי בגת בעוטה שלוקחין מהנכרי ואגב אשמעינן שאר הדינים הנלוים ממנו וק"ל. ואין להקשות לפ"ז מאי מקשו התוס' תאסור גם מה שבגת מכח נצוק דלמא מיירי בשכבר פסק הקילוח די"ל לפי ס"ד דהמקשה דמאי דבגרגותני לא נאסר אלא מכח נצוק והיינו שנוגע הנכרי בקילוח היורד מהסל לבור. וזה נראה לו דוחק שיפסוק קילוח היורד מהגת לסל ולא יפסוק הקילוח היורד מהסל להבור. וגם מ"ש הרא"ש דס"ל לרב הונא נצוק אינו חבור וכתבתי דטעמו דאל"כ ליאסר מה שבגת מנגיעה שנגע נכרי בסל מכח נצוק. אין להקשות דלמא איירי כשכבר פסק הקילוח מהגת לסל. משום דהרא"ש ג"כ פי' דברי רב הונא דקאי אמתני' ולשון משנה איתא ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר משמע דאיירי אף בשעת ירידתו לבור דאז איכא קילוח ודומיא דהני קתני מה שבגת מותר אף דאיכא קילוח ובזה נתיישב ג"כ קושיא ראשונה וק"ל. ומ"ש רבינו בסוף סימן קכ"ו ז"ל וכן הדין לגת שהיין יורד למטה ממנו לבור ונגע הנכרי בקילוח היורד כו' צ"ל דאיירי שהיין יורד צלול מהגת לבור דאל"כ אין שם יין בתערובת יין וחרצנים וא"צ סילוק ליין שבגת כו' וגם אין לומר דמיירי ביורד יין וחרצנים וזגין לסל ומשם יירד לבור ונגע בו שם הנכרי דאם כן למה אמר רואין הקילוח היורד כאילו הוא בגת ור"ל מכח נצוק הא הוי נצוק בר נצוק דכתבתי בשם התוס' לעיל דלא אמרינן לה אפילו לחומרא וכ"ש כאן לקולא ודו"ק: