דרישה, יורה דעה קלב:א
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 132:1
Open in the reader →1אע"פ שמגע נכרי ביין שלנו אסור כו' מותר ליקח דמיו מאותו הנכרי שאסרו הטעם כתבתי בפרישה וכתב ב"י דמשמע מדברי הרמב"ם דספי"ג דמ"א דוקא בנתכוון לנסך אבל אי לא נתכוון אסור למשקל דמי מיניה דכיון שלא נתחייב לשלם ה"ל דמי יי"נ וא"ת הא אמרינן אדם מועד לעולם בין שוגג בין מזיד וא"כ אמאי אינו חייב לשלם וי"ל דהיינו דוקא בדברים שהם ידועים לכל העולם שהם נזקים אבל הכא שהוא נגיעה בעלמא ביין דכ"ע לית בה הזיקא כלל כ"א לישראל כל שלא נתכוון להזיק אין לחייבו לשלם ב"י. וכדברים הללו כתב ג"כ בכ"מ שם בס"פ י"ג מהמ"א ודבריו הללו תמוהין הן דהא כתבו התוס' שם פר"י דף נ"ט ע"ב בד"ה אמר רב אשי מנא אמינא לה כו' עד ואע"פ שאילו היה זה הישראל שופכו לא היה הנכרי נותן לו דמיו וא"כ ה"ל להחשיבה דמי יי"נ ממש מ"מ כיון דהישראל אם נסכו חייב לשלם ואפילו אם שפכו זה כדתנן בהנזקין המנסך במזיד חייב בנכרי נמי חשבינן ליה דמי הזיקו עכ"ל הרי לפנינו דלא מחייב הנכרי אלא מטעם דגם הישראל היה מחייב ובישראל המנסך יינו של חבירו אינו חייב אלא בנסכו במזיד לאסרו דהיינו נתכוון וכדתנן שם בהנזקין דהמטמא והמדמע והמנסך בשוגג פטור במזיד חייב ופליגי שם חזקיה ורבי יוחנן וקי"ל כר"י דאמר דבר תורה היזק שאינו ניכר לאו שמיה היזק ואפילו במזיד אלא דרבנן חייבוהו כדי שלא יהא כל אחד עושה כן לחבירו וכמ"ש רבינו ג"כ בח"מ סימן שפ"ה ע"ש והיינו כדברי הרמב"ם דאינו מתיר אלא בנתכוון לאסרו דאז בישראל חייב מש"ה התירו לקבל דמים מהנכרי ולא אמרינן דנהנה מיי"נ אלא דמי יינו הכשר דקשפיך קשקיל. ואף שהרשב"א בת"ה כתב דאף אם נסכיה שלא בכוונה לאסרו אלא סבור שהוא של עצמו גם כן חייב ומותר לקבל ממנו אף ע"פ שבישראל בכה"ג פטור מ"מ הנכרי שאני דהא מ"מ קלייה ניהליה כו' (ור"ל דמ"מ לאו דמי יי"נ שקיל אלא דמי יין כשר דאפסיד מידו) מ"מ מדברי התוספות הנ"ל לא משמע הכי והרמב"ם ס"ל כסברת התוספות וכסברת הי"מ שכתב הרשב"א גופא שם ומנ"ל להב"י והכ"מ להקשות אדברי הרמב"ם וצ"ע. וכל זה מיירי בנכרים שמנסכים אבל בזמן הזה כל מגע שלהם אינו אוסר רק בשתייה כמ"ש לעיל סימן קכ"ג רמ"א בש"ע: