דרישה, יורה דעה קס:ז
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 160:7
Open in the reader →1ודוקא דבר מועט כו' (ומשמע לרבי' דבדבר מועט בכל ענין שרי אפי' לקצוץ תחילה וכן דעת המ"מ וכ"מ בהג"א שהובא בפרישה. ומתמה הב"י על הג"א ב' תמיהות הא' הלא בהתנה ודאי טפי דמי לרבית קצוצה ולמה אמר אפי' התנה. ואין זה קושיא דאין לשון אפי' קאי אהתנה אלא קאי אדרך מתנה וה"ק בשאין ת"ח אסור אפילו התנה לתת בתורת מתנה ולאפוקי ת"ח דמותר אפי' בהתנה מתחילה לתת בתורת מתנה וכ"ש בלא התנה מתחלה כלום וקושיא הב' שהקשה דאפילו ת"ח דוקא בדבר מועט מותר ולמה כתב סתמא ע"ש. והד"מ מתמה על הב"י על זה דמנ"ל הא דלמא הג"א ג"כ ס"ל דבת"ח לא שרי רק בדבר מועט רק שלא דברו מזו אלא בשאינו ת"ח שאסור אפי' התנה בפירוש במתנה מה ששרי בת"ח וק"ל. וי"מ דהג"ה זו לא נדפס במקומה אלא שייכא לס"פ א"נ גבי דינא דת"ח מותר להלוות ברבית ולק"מ עכ"ה) וז"ל הגמרא א"ל שמואל לאבוה בר איהי הלויני מאה כו' וכתב נ"י דף ק"ז ע"ב וב"י הביאו דכל זה לא שרי אלא דוקא בעסקי סעודה ובדלא פריש שעל מנת כן הלוהו אלא אח"כ נותן לו עודף אבל הרי"ף והרא"ש הביאו הגמרא סתם אהא דאמרו שם ת"ח מותרין ומשמע דעד חומש מותר בכל ענין מיהו יש לחלק דדוקא בכה"ג דאמר הלויני ק' פלפלין בק"כ מותר דכ' פלפלין הוא דבר מועט ובלא הלואה נמי לא הוי מקפיד שמואל ליתן לאבוה בר איהי כ' פלפלין במתנה אבל פשיטא דאסור ללות ק' זהובים בק"כ דאע"ג דהכל בא לחשבון א' עודף הריוח כנגד עודף הלואה מ"מ אי לא הלוה לו אין מדרך האדם לתת לחבירו כ' זהובים וכן כל כיוצא בוה וז"ש רבינו ודוקא דבר מועט ר"ל הן שיהא ההלואה מרובה או מועט הריוח שנותן לו לא יהיה על כ"פ אלא דבר מועט וק"ל וכן דייק לשון הרא"ש ז"ל א"ל שמואל לאבוה בר איהי הלויני ק' פלפלין בק"כ ואריך ודוקא בדבר מועט כי הך דפלפלין שיודע בלבו שהיה נותן לו בלאו הכי עכ"ל ע"ש בדף קמ"ו ע"ג: