דרישה, יורה דעה יח:ב
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 18:2
Open in the reader →1ורב אלפס פסק אפי' באמצע הסכין כו' וכ"כ הרמב"ם ורש"י כתב כסברא ראשונה ז"ל הגמרא פ"ק דחולין דף י"ז (גם הב"י הביא כל זה) ת"ר סכין שיש בה פגימות הרבה תדון כמגירה שאין בה אלא פגימה א' אוגרת פסולה מסוכסכת כשרה ה"ד אוגרת וה"ד מסוכסכת א"ר אליעזר אוגרת משתי רוחות מסוכסכת מרוח א' מ"ש מב' רוחות דמורשא קמא מחלישה ומורשא בתרא בזע מרוח א' נמי חורפא דסכינא מחליש מורשא בזע דקאי ארישא דסכינא סוף סוף כי אזלא מחלישה כי אתא בזע. כגון שהוליך ולא הביא. ופרש"י סכין שישבה פגימות הרבה תידון כמגירה ואין בה חילוק בין אוגרת למסוכסכת שאפי' כולה מסוכסכת פסולה. מורשא קמא מחליש עור ובשר לפני מורשא השני והשני בא ופוגע בסימן וקורעו. חורפא דסכינא קודם שיגיע לפגם מחליש וכל עוקצי הפגם קורעים הם ואינן חותכין בין בפוגעו בו בין כשהוא יורד ממנו כך שמעתי וכן הוא שהרי שנינו סכין שיש בה פגימות הרבה תדון כמגירה ואפי' מסוכסכת קאמר מדקא מפליג בחדא בין אוגרת למסוכסכת ובטובא לא מפליג ומשמע אפי' כל עוקציה לצד א' לצד ראש הסכין והוליך ולא הביא אלמא בירידתו נמי קורע. דקיימא ארישא דסכינא כשהתחיל להוליך לא היה להסכין כח להחליש עד שעבר הפגם ואין כאן ספק שמא נגע העוקץ בסימן. וגרסינן תו התם בגמרא א"ל רב הונא בריה דרב נחמיה לרב אשי אמרת לן משמיה דרבא מסוכסכת פסולה והאמר רבא מסוכסכת כשרה ל"ק כאן שהוליך ולא הביא כאן שהוליך והביא. ופירש"י מסוכסכת שחיטתו כשירה "וכדאוקימנא "ברישא וכשהוליך ולא הביא ואפ"ה לא ישחוט לכתחילה שמא יוליך ויביא עכ"ל. וכתב ב"י פירש"י וכדאוקימנא בדקיימא "ברישא דסכינא והוליך ולא הביא והרא"ש כתב כפרש"י ואח"כ כ' וז"ל ורב אלפס כתב מסוכסכת דקאמר רבא שחיטתו כשירה כשהוליך ולא הביא אבל אם הוליך והביא שחיטתו פסולה ולא כתב והוא דקיימא ארישא ומשמע שר"ל שאין העוקץ קורע כשהוא יורד ממנו וכך הוא מפרש מרוח א' נמי חורפא דסכינא מחליש ומורשא בזע דקאי ארישא דסכינא כלומר שהעוקץ עומד כלפי הראש ואז אינו קורע בירידתו לתוכו סוף סוף כי אזלא מחלשה וכי אתא בזע כגון שהוליך ולא הביא ואפי' עומדת באמצע הסכין כיון שהעוקץ לצד הראש והוליך ולא הביא כשר וכן אם העוקץ לצד הקתא והביא ולא הוליך כשרה ומיהו אף לפי זה היה צריך שיביא בהלכותיו דקיימא ארישא דסכינא כיון שאם היה העוקץ לצד הקתא צריך שיביא ולא יוליך (וטעמו דהרמב"ם שהשמיטו משום דס"ל דהתרצן שהשיב לו דקאי ארישא דסכינא כוונתו היה דתו ליכא למיחש לחורפא דסכינא דלפני הפגימה ולזה ודאי ל"צ להרי"ף לפי מאי דמשני דמיירי בהוליך ולא הביא וק"ל) ופירש"י עיקר דמוכחא סוגיא דשמעתין שהעוקץ קורע אף דרך ירידתו עכ"ל. וכתב עוד הרא"ש וז"ל והרמב"ם כתב סכין שתבדק בהולכה ולא תרגיש שיש בה פגם וכשתחזיר ותבדוק אותה בהבאה תרגיש שיש בה פגם אם שחט בה דרך הולכה ולא הביא שחיטתו כשירה ואם הביא שחיטתו פסולה ופשוט בעיני הרא"ש שהרמב"ם ס"ל כהרי"ף רבו. ומ"ש שתבדק בהולכה ר"ל שבדק הסכין כדי לשחוט בו דרך הולכת הסכין וממילא בדק בסכין דרך הבאתו אליו והיותר נראה דה"ק שתבדק בהולכה ר"ל שמוליך הסכין על האצבע דרך הולכה והיינו כמו ששוחט וכן בהבאה ולא איפכא האצבע על הסכין שאין זה דרך שחיטה וק"ל ועיין בל' הש"ע ומ"ש שלא תרגיש ר"ל שאינו קורע דרך הליכתו וק"ל. ומה שהקשה הרא"ש על הרי"ף שהבאתי הקשה ג"כ על הרמב"ם כלל הדברים האלה שהרי"ף והרמב"ם והרא"ש כולן שוים בזה שמסוכסכת היא שהיה לו שני עוקצין כמין אוגרת ונשחז העוקץ הא' עד שאין מרגישין בו והעוקץ השני נשאר במקומו וסוברים הרי"ף והרמב"ם שאין מרגישין בהעוקץ אלא בפוגעו בו ר"ל שאינו קורע בסימן אלא בפוגעו בו והרא"ש סבר כרש"י הנ"ל שאף כשיורדין לתוכו מרגישין בו וקורע הסימן ולכן כתבו מה שכתבו כל א' לפי סברתו ומ"ה מתמה הרא"ש על הרמב"ם (אבל לפי מ"ש הר"ן פירושו דהרי"ף דמיירי דעוקץ דהמסוכסכת היא כפופה כ"כ עד שאינה נרגשת נתיישב תמיהת הרא"ש מהרמב"ם) וכתב אבל דעת רחוקה היא כיון "שזקופה היא מצד א' היאך לא ירגיש באצבעו כשהוא יורד לתוכה דמסוכסכת היא לצד א' כמו אוגרת מב' רוחות כו' עכ"ל הרא"ש ומהתימא על הב"י שהביא דברי רש"י והרי"ף והרא"ש וכתב בסוף ז"ל ואיכא למידק לדעת הרי"ף דמסוכסכת היינו שהוא כפופה הרבה ואינה נרגשת כלל אלא ברוח א' כו' ור"ל שהיא כזה. וכן היא מצויירת בדפוס שחיטות החדשות שכשהחוד הוא באופן זה נמשך להלאה למעלה מהגומא שביני ביני דוקא אינו נרגשת דרך הולכתו. ופגימה כזו לא נזכרת בתלמוד ובפוסקים זולת הר"ן שכתב בפ"א דחולין דף תרע"ז ע"ב וז"ל אוגרת משתי רוחות שהפגימה נרגשת בין בהולכה בין בהבאה מסוכסכת מרוח א' שהיא כפופה הרבה ואינה נרגשת אלא ברוח א' (ואינו ר"ל שהעוקץ הוא כפוף אלא כוונתו מהצד השני שהושחז שם כ"כ בכפיפות עד שאין נרגש שהיה שם עוקץ כלל ואין בו עיכוב כלל) והרי"ף ז"ל סובר דכי פריך בגמרא סוף סוף כי אזלא מחלשה כי אתא בזע ומשני דשריותא דמסוכסכת כשהוליך ולא הביא תו לא צריכין למאי דאוקימנא מעיקרא בדקיימא ארישא דסכינא אלא אפי' באמצע הסכין כשירה ואיכא הכא הווייא אחרינא לרבנן קמאי ז"ל דס"ל דכי אמרינן מסוכסכת כשירה דוקא בדקיימא ארישא דסכינא דהכי אוקימנא לה בגמרא שרייתא דמסוכסכת ארישא דסכינא והם מפרשים פגימת מסוכסכת בעניין אחר עכ"ד נראה שמ"ש לרבנן קמאי ר"ל רש"י שהוא מפרש כן וגם הרא"ש ורבי' הנמשכים אחריו ומדכתב והם מפרשים פגימות המסוכסכת בענין אחר נראה דר"ל שאינן מפרשים שהן כפופות וכפי' הרא"ש הנ"ל. נמצא מבואר שהר"ן והרא"ש מחולקין בדעת הרי"ף שהר"ן מבאר דברי הרי"ף שהוא סובר דמסוכסכת עוקצו כפוף ומדברי הרא"ש שמבאר דברי הרי"ף ולא נזכר בו שום עוקץ כפוף נראה שהוא מבאר דבריו שמסוכסכת זו היו לה שני עוקצין בעלמא כאוגרת והוחלק עוקץ א' במשחזת וס"ל שהרי"ף סבר שאין נרגשין בו אלא בפוגעו בעוקץ כמ"ש בסמוך נמצא לפ"ז י"ל שהב"י אזיל בשיטת הר"ן. אלא דלפ"ז קשה דהו"ל להב"י להביא דעת הר"ן או לכתוב שהרי"ף והרמב"ם פירשו מסוכסכת בע"א ממה שהבינם הרא"ש גם בכ"מ לא הביא דעת הר"ן. ועיין בשחיטות מהרי"ו שכתב ז"ל מסוכסכת קיימא ארישא דסכינא ממש והעוקץ הופכת פניה נגד הקתא אז כשר בהולכה כו' ואם עומדת לצד הקתא והעוקץ נגד ראש הסכין אז אם הביא כשר ואם עומדת באמצע הסכין פסול בין בהולכה בין בהובאה ומצוירת שם דהעוקץ עצמה היא כפופה וקשה דארכביה אתרי ריכשי דמה שפירש בעומדת באמצע הסכין פסול בהולכה ובהובאה זהו דוקא לשיטת פירש"י והרא"ש ולדידהו בעומדת בראש הסכין כשר בכל ענין אפי' העוקץ לנוכח הסימנים ולשיטת הרי"ף דמחלק במקום שהעוקץ הוא שם לנוכח אין חילוק בין העוקץ ברישא דסכינא בין באמצעו גם אפי' לשיטת הרי"ף נראה דמודה דאם עומדת ברישא דסכינא ממש דאין חילוק בין נכחיות העוקץ דהא ודאי אין מ"ד דפליג אסברת הגמרא הנ"ל דס"ל דאין המורשא בזע הסימנים אא"כ קדמהו חורפיה דסכין דמחליש לעור ובשר שעל הסימנים. וצ"ל דמהרי"ו תפס חומרת כל הפירושים אבל א"ל משום דלא ידעינן מה שנקרא ברישא דסכינא מ"ה כתב להחמיר דהא ודאי בדקאי ברישא דסכינא ממש תו אין לחוש לרש"י וק"ל: