דרישה, יורה דעה קפט:ט
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 189:9
Open in the reader →1ואם הפסיקה ולא ראתה משעבר כו' חזרה לראות חוששת ליום עשרים קאי בין לשינתה ראיותיה כו' ומביא ב"י ראייה לדין זה מדברי רש"י ורא"ש ומוכח משם בהדיא דלא אמרינן דחזרה לוסת הראשון אלא כשחזרה וראתה באותו יום שהיתה רגילה לראות תחילה כגון בעשרים לחדש דהיינו שהתם קאי אאשה שהיתה לה וסת תחילה בימי החודש וזהו הדין שכתב רבינו אחר זה אבל דין זה קאי אקבעה בהפלגה ואיו לראייתה יום מיוחד בחדש לכן בהפסיקה וחזרה צ"ל דראתה ב' ראיות וק"ל אבל מ"ו פי' בענין אחר וכתב מ"ש רבינו ואם הפסיקה ולא ראתה משעבר עליה יום עשרים כו' קאי על ראיית יום עשרים שהיה וסתה תחילה שוב אינה חוששת לעולם ומותרת לבעלה בלא בדיקה כשיגיע יום עשרים השני כנ"ל עיקר ולא כדברי מהרי"ק עכ"ל ונלע"ד דטעם של מ"ו הוא דכיון דהפסיקה ולא ראתה פ"א כשהגיע מספר הימים של ימי ההפלגה אין כאן יום שיגרום לחשוש דהא לא היה לה מתחילה יום קבוע לראות בו דהא זה מיירי בקבעה תחילה להפלגה דאדלעיל מיניה קאי ואין שייך לומר דתחשוש לסוף יום כ' השני דהא כבר נתבאר דלעולם לא מונין הפלגה אלא מהראייה שלפניה וכיון שפסקה תחילה ולא ראתה ליום עשרים אין כאן ראייה למנות ממנה שנית ונצטרך לומר שתחשוש ליום ארבעים מראייה אחרונה שראתה בו תחילה ולזה לא קבעה לעולם לראות ליום מ' ובשלמא בדין עקירת וסת החודש שכתב רבינו אחר וה שם דוקא בעינן שתפסוק ג' ראשי חדשים ולא תראה בהם דאי לא פסקה אלא חודש א' או שנים שפיר איכא למיחש לר"ח הג' דאיכא יום קבוע שהיתה רגילה לראות בו דגורם החשש והשתא א"ש לדעת מ"ו הא דסתם רבינו וכתב תחילה ואם הפסיקה ולא ראתה ואח"כ בדין וסת החדש פי' דבריו שפסק ג' חדשים ואף שהב"י הביא גמרא ורש"י ורא"ש ושם איירי שפסקה ג"פ אין ראיה דשם מיירי נמי בקבעה תחילה וסת החודש והכי דייק לשון רש"י שכתב ולא ראתה עד כ' לחודש כו' אלא שצ"ע מ"ש רבינו לקמן בסימן זה ל' הרשב"א בתינוקת שקבעה וסת כו' וקאמר שאם פסקה לראות ג' עונות בינונית אינה חוששת כו' מאי איריא ג' עונות דאפילו עונה אחת נמי ודוחק לומר דשם איירי נמי בקבעה תחילה ליום ידוע דעונה בינונית משמע דמוסת הפלגה איירי מיהא ע"כ בלא"ה קשה שם למה נקט שפסקה ג' עונות בינונית והול"ל שפסקה ג' עונות מהעונות ראשונות יהיה מה שיהיה אלא צ"ל דנקט עונות בינונית משום סיפא לאשמועינן דאם ראתה ג"פ מג' עונות לג' עונות מכוונות מש"ה נקט מספר עונה בינונית לאשמועינן דאע"פ דעקרה כל פעם ב' עונות בינונית שדרך נשים לראות בהן מ"מ לא מקרי עקירה אלא קביעות וסת מג' עונות לג' עונות (ועיין מ"ש שם ישוב אחר) גם א"ל ממה שמסיק שם וכתב בדין הזקינה שפסקה ג' עונות ולא ראתה די"ל דאיירי נמי מוסת קבוע לחודש והא דמסיק שם וכתב חזרה וראתה דינה כדין תינוקת שלא הגיע זמנה לראות דמשמע הא אם היה דינה כדין נשים גדולות היתה חוששת לוסת קמייתא אף שכבר פסק ג"פ אינו ר"ל שהיתה חוששת לוסת הראשון אלא היתה חוששת לעונה בינונית גם ליום שראתה דלמא תקבענו לימי החדש כדין נשים שאין להן וסת קבוע משא"כ בתינוקת וזקינה ודו"ק אלא שצ"ע לפי' מ"ו א"כ מ"ש חזרה לראות חוששת ליום עשרים והיינו ממש מ"ש לפני זה היתה רגילה לראות ליום כ' ושינתה ליום ל' זה וזה אסורין דהא ודאי שם יום ל' לאו דוקא אלא ר"ל שינתה לראות יום אחר והיינו הפסיקה מלראות בעונתה דכבר היה לה וחזרה לראות אח"כ וא"כ למה חזר וכתבו אבל לפי' ב"י א"ש דכאן איירי שהפסיקה ג"פ דאז אינה חוששת לוסת הראשון אם לא שחזרה לראות ב"פ כשיעור הפלגה בראשון וכמ"ש. והיותר מזה קשה דמדקאמר זה וזה אסורין ש"מ דלא נעקרה וסת הראשון אף שהפסיקה וכאן קאמר דוקא בחזרה לראות דפירש ב"י ב' ראיות בהפלגה ראשונה (עי' מ"ש לעיל דב"י נמי ס"ל דא"צ ב"פ לראות) וצ"ל דמ"ו לא ס"ל הכי אלא פירש חזרה לראות כפשוטו דאפי' חזרה לראות פעם א' חוששין לוסת הראשון וק"ל: