דרישה, יורה דעה רנ:א
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 250:1
Open in the reader →1ומסתברא כדברי הרמב"ם שעל כל אדם קאי כו' ז"ל ב"י ול"נ דגם דעת הרמב"ם דאקופה קאי והא ראיה דגבי מתנה מרובה כתב אין נותנין לשון רבים לומר שמיירי בקופה שנגבית משל רבים ובסיפא גבי אסור להחזיר השואל ריקם אפי' אין נותן לו כו' לשון יחיד לומר דההיא לא איירי אלא בקופת כל אדם ורבינו הבין לדברי הרמב"ם היפך המפרשים והפוסקים ונלע"ד דאי משום הא לא איריא דברישא דמיירי ברובא דעלמא הרוצים ליתן וקמ"ל דאין החיוב מוטל עליהן ליתן אחד מהן די מחסורו דהיינו מתנה מרובה ובסיפא קמ"ל דאם אחד הפורש מהרוב ואינו רוצה ליתן לעני מחמת עניותו או קמצנותו מ"מ לא ישיבנו ריקם כו' ולפ"ז יתיישב טפי לשון נותנין ונותן ודו"ק: וכתב עוד הב"י ז"ל ומ"ש כיון שהוא מחזר על הפתחים אין היחיד צריך דמשמע אם אינו עובר צריך היחיד ליתן לו די מחסורו ודבר תימה הוא דלמה לא יודיע צערו לרבים ובין כולם יתנו לו די מחסורו עכ"ל גם בזה נלע"ד דלק"מ דמתנה מרובה אינו ר"ל די מחסורו ממש אלא כדי סעודה כמ"ש לעיל בפרישה כי כן פירשו התוס' והרא"ש ומ"ש סתם די מחסורו ה"ט משום דלפני זה דריש מיתורא דאשר יחסר לו דצריך ליתן לו כל מחסורו אבל אי הוה כתב די מחסורו לחוד לא הוה מפרשינן ליה כ"א מה שצריך לאכילה וק"ל. ועי' בב"י שכ"כ וגם הרי"ף מפרש כן ומסתמא הרמב"ם בשיטת הרי"ף אזל וא"כ א"ש דדוקא במחזיר על הפתחים א"צ ליתן היחיד כדי סעודה משא"כ כשאינו רוצה לבייש פניו לחזור על הפתחים אזי מוטל על היחיד מכירו ליתן לו כדי סעודה וק"ל: