דרישה, יורה דעה כח:ז
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 28:7
Open in the reader →1וכתב בעל העיטור השוחט חיה לא יכסה עד שיבדוק את הריאה כתב מור"ש ז"ל אבל אברכת שחיטה לא קפדינן אפילו אשתכח שהיא טריפה דסוף סוף מטהרין לה מתורת נבילה עכ"ל (עיין מ"ש בסמ"ע לעיל בסי') ויש לדקדק שאם נמצא הסכין פגום לאחר שחיטה הוי ספק נבילה כמ"ש רבינו לעיל סי' כ"ז שכל שנפסלה בשחיטה הוי נבילה וא"כ כשם שאסור לכסות משום ספק ברכה לבטלה עד שיבדוק הסכין לאחר שחיטה כך היה לאסור ברכת שחיטה עד שיבדוק הסכין לאחר שחיטה וא"ל דהא דקפדינן אברכת כסוי ולא אברכת שחיטה משום דבכסוי אפשר לכסות אחר הבדיקה אבל בשחיטה א"א לבדוק קודם השחיטה דמ"מ קשה יברך ברכת שחיטה אחר הבדיקה כמו שמברכים ברכת על נטילת ידים וברכת טבילה אחר מעשה מיהו י"ל דא"כ יפסיק בין השחיטה לברכה בעוד שבודק הסכין ובסימנים משא"כ בכסוי שממתין בהכסוי עד שיבדוק תחלה ונראהלי דגבי שחיטה שאני הואיל ובדק הסכין תחילה קודם שחיטה ואילו נאבד סמכינן אחזקה לכן מברך תחילה ברכת השחיטה משא"כ בריאה שהסירכות מצויות ואם נאבדה הריאה אסורה הבהמה או החיה וכמ"ש ר"ס ל"ט כי שם נתבאר דגם לחיה צריכין בדיקת הריאה כמו לבהמה וכמש"ר גם כן כאן:
2ומסתברא כו' כגון סכינא דחליש פומיה דלא בדקינן השתא א"נ אומא לדופן עפ"ר. ובב"י כתוב הכי כגון סכינא דחלש פומיה אי נמי "כגון אומא לדופן משמע שבספר י"ד שלו היה כתוב תיבת כגון ומ"ה כתב ע"ז וז"ל יש לדקדק דמשמע דתרי מילי נינהו ואינם אלא א' דהא סכינא דחליש פומיה לא מדבר אלא בריאה הסמוכה לדופן (דהא א"א לומר דהוא ר"ת "אם נסרכה כיון שכתב אחר זה תיבת כגון) ונראה דהכי קאמר כגון ריאה הסמוכה לדופן בגוונא דאית ליה תקנתא בסכינא דחליש פומיה דהוה אפשר למיקם עלה דמילתא אם כשרה היא כיון דלא בדקינן השתא אי נמי ריאה הסמוכה לדופן בגוונא דפסלינן לה דלית לה תקנתא כיון דמספיקא הוא דפסלינן לה מכסה בלא ברכה עכ"ל ב"י. וכ"כ מ"ו אלא שביאר יותר דכשהיא סמוכה כולה אית לה תקנתא בסכין אלא שאנן לא בקיאין אבל נסרכה לדופן לא מהני בדיקה ומטריפין מספיקא והוא סברת הרא"ש שמחלק בזה בפ' אלו טרפות וכן לקמן בסי' ל"ט. גם נראה לפרש דשפיר גרסי' א"נ אומא לדופן דתרי מילי נינהו שמ"ש משתכח סרכא דתליא בבדיקה כגון סכינא דחלש פומיה ר"ל אי סריכן האונות מעיקרן ועד סופן כמש"ר ס"ס ל"ה בשם יש מי שכתב כו' אי סריכן כו' מייתינן סכינא חריפא כו' וכתב הר"ן שם להדיא כל' רבינו כאן וז"ל רש"י שמכשיר בניכר בהם כמין הפרש וסדק משום דהכי נינהו אוני דידן אלא דסריכן בכסדרן ויש מי שכתב דמייתי סכיניה דחלש פומיה כו' ע"כ א"כ לפ"ז מ"ש רבינו א"נ אומא לדופן קאי כפשוטו דמיירי מתרי עניינים דמתחלה מיירי באונות הדבוקים יחד בלי שום פילוש והיכר דגם זה אין אנו בודקין בזמנינו ואח"כ מדבר אסירכא מאונא לדוכן (מ"ש בעל העיטור כאן מכסה בלא ברכה יש להקשות מ"ש מכוי שכתב ב"ה לעיל שמברכים על כיסוי וי"ל דסבב ב"ה הכא כיון דאיכא ריעותא לפנינו יותר קרובה לומר שהיא נבילה לכך מכסין בלא ברכה אבל בספק חיה או בהמה ספק ממש הוא לחכמים ועמ"ש ב"י בדין כוי ודוק. עכ"ה) וכתב בתרומת הדשן דה"ה לכל פיסול שהוא מחמת ספק כגון ההוא דחיישינן שמא בעור נפגם וכיוצא בזה חייב בכסוי עכ"ל: