דרישה, יורה דעה שעד:ד
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 374:4
Open in the reader →1והאידנא כל האבילים נהגו למחול על כבודם לכן נהגו להקל וכ"כ הרמב"ן וכ"כ בהג"מ (פ"ב דה"א) וכתבו דאדרבא מי שמתאבל עמהן אינו אלא מהמתמיהין ואינו כמכבד להאבילים אלא כלועג עליהם וכ"כ רמ"א וכתב (בשם מהר"י בת"ה סימן רצ"א ובמרדכי בהלכות שמחות דף שצ"ג עכ"ה) מיהו נוהגין שכל קרובי המת הפסולין לו לעדות מראין קצת אבילות בשבוע הראשונה דהיינו עד אחר שבת הראשון שאינן רוחצין ואין משנין בגדיהם כמו בשאר שבת ובזה מחמירין יותר מבזמן שהיו מתאבלין עמהן דלא היה שייך אלא שני בראשון או ראשון בשני ועכשיו נוהגין אפי' שני בשני. וכל זה בשמועה קרובה או שהיה אצל המיתה אבל בשמועה רחוקה אין לו לאבילות זה מקום כלל עכ"ל. מי שרוצה להחמיר על עצמו ולהתאבל על קרובו ולמי שא"צ או ללבוש שחורים אין מוחין בידם (שהרי דוד קיבל הבראה על אבנר עיין בתשובת הרא"ש כלל ס' דין ט' עכ"ה): הכלבו כתב המנהג שנהגו שלא להתאבל על בן בכורו משום דקדוש הוא לשי"ת ואינו מן האבות והנוהגין כן בכל בן ראשון שמת טעות הוא בידם והריב"ש סימן צ"ח וב"י כתבו שגם בבן בכור טעות הוא ואין להם על מה שיסמוכו וכתב רמ"א דמ"מ המנהג הוא בעירינו שאין האב והאם הולכין על בה"ק אחר בניהם הראשון: