דרישה, יורה דעה ד:ד
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 4:4
Open in the reader →1ואם ישראל מומר שוחט בהמה "אחרת [כן הוא גירסת ב"י ויותר נ"ל להגיה אחר ואין אנו צריכין לפי' ב"י עכ"ה] או שהתרו כו' אז ודאי כיון לאסור כו' יש לדקדק למה לי טעמא דכיון לאסור הלא בלאו הכי שחיטת מומר אסורה כמבואר בסימן ב' ונ"ל מ"ש אז ודאי כיון כו' לא קאי אישראל מומר אלא הוא נתינת טעם למ"ש או שהתרו בו כו' ולא נקט כאן ישראל מומר אלא להודיענו כל חילוקי הדינים שמצינו שאחד אוסר של חבירו ול' הגמרא תפס והברייתא דקתני שחט אחד לשם אחד מאלו כו' דפסל ומוקי לה הגמרא בישראל מומר צ"ל להרא"ש דלשם א' מאלו ל"ד קאמר אלא כל ישראל מומר ה"ל כאילו ידענו ששחט לשם ע"ז ואסור אפי' בהנאה. ועי"ל משום דאף דשחיטת עכו"ם נבילה היינו שאסור באכילה אבל בהנאה מותר וכן הדין בשחיטת ישראל מומר וכמ"ש בגמרא פ"ק דחולין והביאו ב"י ר"ס ב' ע"ש דשחיטת שניהם מותרת בהנאה אם לא שהוא ידוע שהם אדוקים בע"ז וכאן איירי ג"כ באינו אדוק לע"ז ואפ"ה כיון דבשחיטה זו חישב לע"ז אסרה בהנאה. ומיהו גם בלא ידענו שכיון לע"ז מאחר שמומר הוא ואמר ששוחט לשם עבודה זרה או שאינו מומר והתרו בו וקבל ההתראה אמרי' דודאי כיון לאסור בהנאה והגמרא הנ"ל דקאמר דבעכו"ם ובישראל מומר מותר בהנאה מיירי כששחט סתם ולא אמר ששחטה לע"ז: