דרישה, יורה דעה נז:יא
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 57:11
Open in the reader →1וכיצד היא הבדיקה כו' כתב מהרי"ן חביב ז"ל ג' בדיקות הן האחת ספק דרוסה כגון ארי שנכנס כו' ובדיקה זו תועיל אפילו בבהמה כדעת רבינו כמ"ש הר"ן בפ"ט גבי ההוא ספק דרוסה דאתא לקמיה דרבא כו' ומ"ש המחבר וכיצד היא הבדיקה בודקין מכנגד המוח כו' עיקר כוונתי בזה על ספק דרוסה וכולל לעוף ולבהמה. חלוקה שנית דרוסה ודאי ומקום הדריסה ניכר צריך בדיקה באותו מקום בלבד וגם זה בין בעוף בין בבהמה כשמקום הדריסה בכל הגוף ולא בושט ומ"ש המחבר בשם הרא"ש דאפילו ודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה עיקר כוונתו בזה על זאת החלוקה שידענו מקום הדריסה וצריך לבדוק אותו מקום בלבד בעוף ובבהמה. ומ"ש וכיצד היא הבדיקה כו' אינו חוזר למאי דסמיך ליה אלא למ"ש תחילה הא דחוששין לדרוסה היונו שלא להתירה בלא בדיקה. חלוקה ג' שראינוהו מרחוק שדרסה ולא ידענו מקום הדריסה בעוף צריך בדיקה אבל בהמה אין לה תקנה בבדיקה כמ"ש בסמוך ואע"פ שכתבתי בשם הר"ן דבהמה יש לה בדיקה התם בספק דרוסה דהקילו בה וכמ"ש הרא"ש על מאמר ושט אין לו בדיקה מבחוץ וג"כ משום דהוי ס"ס הנה דחקתי עצמי בהילוך זה כדי לתקן כל דברי המחבר איך יבאו לדעת הרא"ש גם מ"ש לסוף בהמה שנדרסה אין לה מקנה בבדיקה ואף כי לבי מפקפק אם המאמר הזה הוא כדעת הרא"ש כי בקשתי בפסקיו ולא מצאתי הדברים האלה ומ"ש בזה הוא ממ"ש על דברי רש"י הא דבדקינן דרוסה היינו בספק דרוסה כו' ושם כתב בפירוש דאף בודאי דרוסה בדק רב ובזה יבאו דברי המחבר כפשטן שכתב בשם הרא"ש דאף בודאי דרוסה יש לה היתר בבדיקה וכולל בזה שתי חלוקות ודאי דרוסה שכתבתי ומצאתי בספר ת"ה בהמה אין לה בדיקה בדרוסה שהושט אין לה בדיקה מבחוץ כו'. וי"א שיש לה בדיקה שהארס שורף ומאדים ואילו היה שוחט במקום הארס אדמימותו ניכרת וכו' והראשון עיקר ויראה שבעל הספר העתיק לשון הזה סתם ויהי בעיניו כהלכה פסוקה כיון שכ' הרשב"א שהוא עיקר והאמת שה"ל לכתוב דבר בשם אומרו ויאמר ומ"מ כתב הרשב"א ומזה נמשך לנו הבלבול האמור וכבר כתבתי מה שאפשר לומר בתיקונו ע"כ. וכתב עוד ואל יקשה עליך מש"ר יעקב בהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה כו' לא יעמוד זה הספק עצמו בספק דרוסה שכבר אמרנו בה שלדברי הכל אפי' בבהמה תועיל בדיקה מכנגד המוח עד סוף הירכים דאיכא למימר בספק דרוסה הקילו וכמ"ש הרא"ש על ההיא דושט אין לו בדיקה מבחוץ ועוד דהוי ס"ס ספק אם נדרסה אם נא ואת"ל נדרסה שמא לא היה בושט עכ"ל. וכתב עליו ב"י וז"ל ודברי אריכות הם אלו וגם אינם נכונים שהרי כבר הוכחתי בסי' ל"ג שדעת הרא"ש כדברי האומרים דבהמה שנדרסה אין לה תקנה בבדיקה ואפי' בספק דרוסה וא"כ מש"ר וכיצד היא הבדיקה כו' קאי לספק דרוסה בעוף בלבד ולודאי דרוסה בין בעוף בין בבהמה והוא שידוע שלא דרס בושט דאל"כ לא הוי מהניא בדיקה בבהמה עכ"ל ב"י. כלל העולה מדברי כולם הוא דבספק דרוסה הוא דצריך לבדוק בכל המקומות שיש שם כנגדם צד טריפות ובודאי דרוסה נמי אם לא שראינו שלא הכה אחרי הבהמה אלא פעם א' ועל אבר מיוחד אז א"צ לבדוק אלא אותו מקום כנגדו ולא חיישינן שהארס יורד ונוקב אפי' להרשב"א אא"כ כשבדקנו לאחר זמן הדרוסה ולא מצאנו ארס מבחוץ וכמש"ר בסמוך וע"פ מ"ש שם בדרישה ע"ש. ותחלת הבדיקה הוא מבחוץ על העור שבודקין בכל המקומות או באבר מיוחד לחוד כשראינו שלא הכה אלא שם ואם לא מצאנו שום אדמימות מבחוץ על העור הבהמה כשרה וכמ"ש הרשב"א והביאו ב"י לעיל בסמוך בד"ה הא דחוששין לדרוסה כו' ע"ש. ואם מצא שהאדים מבחוץ יבדוק כנגדו על הבשר מבפנים ומשמע לי לכאורה מדברי הפוסקים שמבפנים אינו ר"ל ממש מבפנים בחלל הגוף דהיינו שיאדים צד הבשר המונח על הבני מעים או צומת הגידין או המוח וכיוצא בו אלא אפי' מצאו שהאדים הבשר שתחת העור לצד החיצון ג"כ טריפה דאמרינן סופו יכנס הארס כנגדו לפנים וינקב הבשר והבני מעים חוץ מבסימנים שהן קשין אצל דרוסה דצריך שיאדימו הן עצמן ואפי' לצד החיצון שלהן אלא שהרשב"א כתב והביאו ב"י לעיל בסמוך בד"ה כתב הרשב"א כו' ז"ל כתב הרשב"א בת"ה דכי פסלינן האדים בשר כנגד בני מעים היינו בהאדים מבפנים. וכתב עוד דכי האדימו סימנים לא טרפינן לה עד שיאדימו מבפנים לצד חללן וכתב ב"י על זה ו"ל אבל הרא"ש בר"פ א"ט כתב שאם האדימו הסימנים עצמן אפי' עור חיצון של ושט לבדו טריפה כו' ע"ש ולפי זה יש להסתפק אם הרא"ש לא פליג עמו אלא בהאדימו סימנים אבל בהאדים הבשר נגד בני מעים מודה להרשב"א דבעינן שיאדים לצד הפנימי א"ד נאמר כיון שהסימנים לא מטרפא בניקב עור א' מהן עד שינקבו שניהן ואפ"ה ס"ל דבהאדים צד החיצון מעור החיצון חיישינן שינקב גם עור השני ה"ה אי כ"ש נמי נחשב בהאדים צד הבשר החיצון שכנגד בני מעים והכי מסתבר טפי מדסתמו דבריהן ודו"ק: