עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryדרישה

דרישה, יורה דעה נט:א

דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 59:1

Open in the reader →

1הגלודה אסורה וכו' משנה פרק א"ט הגלודה ר' מאיר מכשיר וחכמים פוסלין וידוע דהלכה כחכמים ופרש"י גלודה שניטל עורה מחמת שחין או מחמת מלאכה וגם הרמב"ם בפרק ט' מהלכות שחיטה דבין ניטל ביד או בחולי טריפה ואיתא בברייתא בגמרא דאם נשתייר כסלע כשרה כלומר דע"י אותה שיור מעלה ארוכה ובעי בגמרא שיור זה היכא בעינן שישתייר אמר רב יהודה אמר שמואל כרוחב סלע על פני כל השדרה כולה רבה בר בר חנה אמר ראשי פרקים ופרש"י בכל פרקי חוליותיה ועצמות השוק והירך בעינן שיור כסלע רבי אליעזר בן אנטיגנוס משום רבי אליעזר ברבי ינאי אמר מקום טיבורו בעי רבי ינאי ב"ר ישמעאל ניטל מקום השדרה וכולו קיים ניטלו ראשי פרקים וכולו קיים מאי תיקו ואמרינן התם בעי מיניה רב אסי מרבי יוחנן עור בית הפרסות מהו שיציל בגלודה אמר ליה מציל ופירש"י עור בית הפרסות מן הארכובה ולמטה דלא הוי עור מפני שהוא דק ע"כ בגמרא והנה טעמו של הרי"ף שפסק דבעינן שישאר כרוחב סלע על כל אורך השדרה דפסק כרב יהודה אמר שמואל ואע"ג דקי"ל הלכה כרבי יוחנן הואיל ופליגי עליו תלתא אמוראי לא פסק כוותיה ואע"ג דגם הם לא הסכימו לדעת אחת וכל אחד תופס מקום לעצמו וא"כ למה פסק דוקא כר' יהודה וכבר תמהו ע"ז הרשב"א והר"ן וב"י כתב וז"ל ולי נראה ליישב דברי הרי"ף שהוא מפרש דלרבי אליעזר בן אנטיגנוס אה"נ דבכסלע ע"פ כל השדרה כשירה אלא שבא לומר שאף אם לא נשתייר עור כלל בשדרה כיון שנשתייר כסלע במקום טיבורו סגי ואתא רבה בר בר חנא למימר שאפילו לא נשתייר שום עור לא בשדרה ולא במקום טיבורו אם נשתייר בראשי פרקים כשירה ואם כן לכ"ע אם נשתייר כסלע ע"פ כל השדרה כשירה (ולתירון זה ק' על האבעיא דבעיא הגמרא אם ניטל מקום כל השדרה או מקום כל פרק ופרק כו' דמדקאמר "או מקום כל פרק משמע דה"ק או שנשאר מקום השדרה אלא שניטל מכל פרק כסלע וגם שאר העור קיים ומאי קמיבעיא ליה להב"י דכתב דהאומר מקום כל פרק או מקום טיבור מודה דאם נשאר מקום כל השדרה דכשירה וי"ל בדוחק דקמיבעיא ליה תחלה אם ניטל מקום השדרה ואח"כ את"ל דזה כשרה אכתי אם ניטל גם מקום כל פרק ואת"ל שגם זה כשר אכתי תיבעי אם ניטל גם מקום טיבורו ודוק) אבל בנשתייר בראשי פרקים ומקום טיבורו פליג שמואל אאינך אמוראי ואמר דלא מהני שיור אלא בשדרה דוקא והלכתא כוותיה לחומרא זהו טעם הרי"ף. והרמב"ם והרא"ש פליגי עליה בזה וסברי דכל חד מהנך אמוראי טעמא דנפשיה דוקא קאמר וטעמו של הרמב"ם שמאחר שכל אחד תופס מקום מיוחד הרי הדבר ספק ואין להכשיר עד שיתקיימו דברי כולם דהיינו שנשאר כסלע במקום טיבורו ועל פני כל השדרה ובכל ראשי פרקים וכן דעת הרשב"א והר"ן. וטעם הרא"ש שפסק דרוחב סלע בכל מקום שישאר כשירה דפסק כרבי יוחנן דהלכתא כוותיה אפילו נגד רב ושמואל: