דרישה, יורה דעה סא:ג
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 61:3
Open in the reader →1ובזמן שהכהנים רבים במטבחיים הצנועין מושכיי ידיהם והגרגרנים נוטלין כו' ז"ל הגמרא פרק הזרוע אמר אביי מריש הוה חטיפנא מתנות אמינא חבובי קא מחביבנא למצוה כיון דשמענא להא דתניא ונתן ולא שיטול מעצמו מיחטף לא הוה חטיפנא מימר אמינא הבו לי כיון דשמענא להא דתניא ר"מ אומר בני שמואל חלקם שאלו בפיהם (פי' חלקם מעשר ראשון שלויים היו) מימר נמי לא אמינא ואי יהבו לי שקילנא כיון דשמענא להא דתניא הצנועים מושכים ידיהם והגרגרנים חולקין משקל נמי לא שקילנא לבר ממעלי יומא דכיפורי לאחזוקי נפשאי בכהנא (פי' שבעיו"כ נאספו כהנים רבים ואי לא נטל היו סבורין שאינו כהן) עכ"ל הגמרא וברייתא זו הצנועים מושכים ידיהם לאו גבי מתנות זרוע ולחיים וקיבה נשנית אלא גבי לחם הפנים דתניא ארבעים שנה ששימש שמעון הצדיק נשתלחה ברכה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כזית יש אוכל ושבע יש אוכל והותיר מכאן ואילך נשתלחה מארה בלחם הפנים וכל כהן המגיעו כפול הצנועים מושכין ידיהם (ממנו דלא מהני להו מידי) והגרגרנים חולקים ע"כ ולכאורה תמוה מה הביא אביי ראיה מההיא ברייתא שהרי בלחם הפנים מתחילה גם הצנועין היו חולקין בזמן שהגיע לכל אחד דבר הראוי לו אלא שלאחר זמן כיון שלא היה ראוי להן שלא נשבעו ממנו משכו את ידיהן וכדפי' רש"י שם גם בפ' האיש מקדש (קידושין דף מ"ג ע"א) הביא הגמרא להאי ברייתא ופירשה כן וא"כ אינו ענין לחילוק וקבלות מתנות שהוא דבר הראוי לי שבאם ירצה ליתן לו אחד מישראל למה לא יקבלם. וע"ק דשם בגמרא לא נזכר שאביי לא היה רוצה לקבלם משום שהיו הרבה כהנים עמו ואם כן למה שינה רבינו וכתב בומן שהכהנים רבים במטבחיים גם הרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא כתבו האי לישנא ומה ראה רבינו לכתוב כן. ונלע"ד ליישב כל זה ולומר בוודאי אביי דמשך ידו ולא רצה לקחתו לא איירי דוקא בהרבה כהנים עמו כי בלאו הכי היה רוצה לעשות לפנים משורת הדין ולוותר מתנותיו שיתנם לכהנים אחרים הצריכים יותר ממכו א"נ משום שונא מתנות יחיה או משום שלא רצה להנות מהבריות אף שזה רחמנא זיכהו אלא שמתחילה סיפר שלקחו וחטפו דהוה סבר מצוה קעבד בזה וכשעמד על הדבר שאין מצוה בחטיפה ואדרבה עבירה בידו סבר דיש מצוה באמירה ולסוף בלקיחה ואחר ששמע שהצנועין משכו את ידיהן למד מזאת הברייתא דאין שום צד מצוה בלקיחת המתנות הללו ולא בשום מתנות כהונה אלא שהתורה זיכתה לו שבאם ירצה או יצטרך לקחתן שמחוייבים הישראלים לפרנסם בזה דאל"כ קשה למה משכו הצנועין את ידיהם וביזו המצוה אדרבה ואדרבה כיון שלא היו נשבעין ממנו מכ"ש דהוה להו לקבלן אחר שרצו ליתן להן כדי להראות שאינם מקבלין כדי ליהנות ולשבוע מהן כ"א לקיים מצות בוראם אלא בודאי אין בקבלת מתנות כהונה שום צד מצוה וכיון שכן לא רצה אביי לקבלן. ורצה שיהנו ממנה שאר כהנים הנצרכים לכך. ומש"ה הרי"ף והרא"ש שלא כתבו ללמד לנו דין שימנעו הצנועין מליקח אלא העתיקו דברי אביי ככתבו ולשונו כדי ללמד ממנו שמי שירצה להנות אחרים יכולים לעשות וליכא בזה ביזוי מצוה שהרי אביי משך ידו וזה וויתר אפילו בלא כהנים רבים כמ"ש אבל רבינו שבא ללמוד דעת העם שימשכו ידיהם מהמתנות ושיש בזה צד צניעות וחיוב וזה לא נלמד ממה שאביי לא רצה לקחתם דרשות איכא למילף מיניה ולא צד חיוב דאדרבא י"ל כשאינו רוצה לקבלן יש בזה ביזוי מצוה משא"כ כשיש שם הרבה כהנים וצריכין אותו יותר ממנו הלכך הוצרך להוסיף ולכתוב בזמן שהכהנים רבים במטבחיים שאז מסתמא הבעלי בתים ניחא להו ליתן ולהנות לכל אחד ואין בידם לעשות כן שהרי אם יתנו לכל אחד אז לא יהיה שיעור נתינה לשום אחד מהם בזה למדנו רבינו דיעשה הכהן כמו בלחם הפנים דאמרינן שם שבענין כזה הצנועים משכו את ידיהן כדי שיטלו האחרים כן יעשה ג"כ במתנות. ומסיק שבאם הוא במקום שאין מכירין אותו יטול דזה נלמד ג"כ ממעשה דאביי שם ודו"ק. ודע ששם פריך הגמרא אהא דקאמר דבמעלי יו"כ דאיכא כהני טובא מותר ליקח כדי לאודועי נפשיה בכהנא. ולמה לא פרס ידו בדוכן וידעו מזה שהוא כהן ומשני כו' ע"ש זה לא קשה כאן (על דברי רבינו עכ"ה) למה קאמר דבמקום שאין מכירין אותו יטול יפרוס ידו בדוכן. די"ל דדוקא לאביי פריך דגילה דעתו דלא הוה ניחא ליה לקחתו אם לא משום לאודועי נפשיה אבל שאר כהנים דרוצים ליהנות אלא שמשום שהצנועין מושכים בזה ס"ל כיון דאית ביה משום אודועי נפשיה אין עליו למנוע נפשו מלקחת המתנות וק"ל: