דרישה, יורה דעה ע:ד
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 70:4
Open in the reader →1וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל הרא"ש בדף קע"ה אמר רב נחמן אמר שמואל דגים ועופות שמלחו זה עם זה אסורין ואפי' בכלי מנוקב מ"ט דדגים רפו קרמייהו וקדמי פלטי ובתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי דגים מינייהו ופרש"י הדגים לבדן אסורות והקשה רשב"ם א"כ הו"ל למימר דגים שמלחו עם העופות אסורין דאז הוי משמע דאיסורא קאי אדגים לחודייהו וי"ל דא"כ הוי משמע דאף אם העופות לא נמלחו אלא שהדגים נמלחו עמהן אסורין כמו טהור שמלחו עם טמא דבסמוך דמיירי בטהור מליח וטמא תפל וזה אינו דבענין זה לא הוו הדגים אסורין ורשב"ם פירש שגם העופות אסורין לפי שהדגים הנאסרין נעשים נבילה וחוזרין ואוסרין את העופות בצירן האסור שנאסר מחמת דם העופות ולפירוש רבינו אפרים שפירש לעיל בפרק ג"ה דלא אמרינן חתיכה נ"נ אלא בבשר וחלב לא יתכן לומר כן וגם כן לפי מה שפירשנו גבי גדי שצלאו בחלבו דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה ואוסרת אלא במקום שהאיסור עצמו הנבלע בו הולך ומתפשט עם טעם שלה הנפלט ומיהו לפי טעם זה יש ליישב קצת ולומר שגם מן הדם הנבלע בדגים יוצא קצת ע"י מליחה שעושה אותה כרותח ונבלע עם ציר הדגים בעופות דאע"פ שאחר שגמרו הדגים פליטתן אינן חוזרין ופולטין עוד דם העופות להיות מותרין ע"י כך זהו מחמת שאינן פולטין כל הדם אבל מקצתו פולטין ובולעין העופות ממנו אחר גמר פליטתן ונאסרין בכך ומיהו קשה לאסור העופות מטעם זה דלמה לא נאמר דם משריק שריק במליחה כמו בצלייה דלעיל אע"פ שבדגים אין אנו אומרים דשריק דם העופות מינייהו היינו משום דרכיכי ורפי קרמייהו ונראה לי היכא שהדם מרובה על הציר המעורב בו שייך למימר משרק שריק אבל הכא שרוב הדם נשאר בדגים ומיעוט ממנו נבלע עם ציר הרבה נבלע עם הציר בעופות ולא שייך למימר משרק שריק ונראה דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה דרותח מליח אינו אוסר אלא כדי קליפה וגם נראה דמיירי בחתיכות של דגים או דגים שלמים שנטלו קשקשיהן אבל בעוד שהקשקשים עליהם נראה לעינים דקמיטי יותר מעופות עכ"ל הרא"ש ומדברי הרא"ש אלו למד רבינו שכתב וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל וכתב ב"י וז"ל ואין בדבריו אלה הכרע לומר שהוא סובר כסברת רשב"ם שהרי לא הכריע בין שתי הסברות ואי איכא למידק דדבריו נוטים לאחת מהנה לסברת רש"י הוא דאיכא למימר דנוטין שהרי כתב ונראה דלא נאסר מן הדגים אלא כדי קליפה ואי כרשב"ם ס"ל הול"ל דלא נאסר מן הדגים והעופות מיבעי ליה ועוד דהא משמע בס"פ ג"ה דהרא"ש כרבי' אפרים ס"ל וכ"כ רבינו בסימן צ"א שמסקנת הרא"ש כרבי' אפרים וכיון שהוא כתב דלדברי ר' אפרים לא יתכן לומר פי' רשב"ם ודאי פשיטא דלא סבר כוותיה ולכן תמהני על רבינו שכתב שמסקנת הרא"ש כרשב"ם וברמזים כתב דגים ועופות שמלחן יחד נאסר מן הדגים כדי קליפה ועופות מותרין עכ"ל ב"י. ותמה אני על תמיהת ב"י דהא יש לדקדק מל' הרא"ש דס"ל כפי' רשב"ם שהרי התוס' כתבו ג"כ פי' רש"י ורשב"ם ע"ש דף קי"ב ריש ע"ב ואסקי דלא נראה כרשב"ם לאסור העופות מהאי טעמא גופה דכתב הרא"ש דאין הנאסר יכול לאסור אא"כ האיסור עצמו יכול לילך עמו ונצטרך למימר שגם מן הדם חזר ונפלט מהדגים ונכנס בעופות וזה לא מסתבר דהא דם משריק שריק במליחה כמו בצלייה ודוקא בדגים דרפי קרמייהו הוא דאמרינן דלא שריק דם עופות מנייהו עכ"ל התוס' והנה הרא"ש שבא ג"כ על הרשב"ם מטענות אלו וישבם והעלה דלא ק"מ דדם הנבלל בהרבה ציר אינו משרק שריק לא הזכיר שמהאי טעמא לא נראה דבריו ש"מ דס"ל כוותיה מדכתב דבריו לבסוף במסקנא סתם בפרט מאחר שלשיטת רשב"ם יתיישב יותר לשון הגמרא דאילו לפרש"י הול"ל דגים שמלח עם עופות אסורין ואף שכתבו התוס' והרא"ש שינויא כנ"ל אשינויא לא סמכינן במקום שפשוטו לא משמע הכי ואי משום דדברי הרשב"ם לא יתכנו לפי' ר' אפרים דס"ל דלא אמרינן חתיכה כ"כ כ"א בבשר וחלב כמ"ש הרא"ש והוא פסק כרבינו אפרים הא לק"מ דאף שכתב הרא"ש כן תחילה שלא אתיא פי' כרבי' אפרים מ"מ חזר מיד וכתב דעולה יפה ג"כ לפי פירושו להמדקדק מדבריו שהרי כתב מיד ז"ל ומיהו לפי טעם זה יש ליישב כו' עד ובולעין העופות ממנו אחר גמר פליטתן ונאסרין בכך דקשה למה הוצרך לכתוב דבלעי העופות אחר גמר פליטתן דלסברת האומרים חנ"נ אפי' בשאר איסורין אפי' בלעי קודם גמר פליטתן נמי נאסר דהא ליכא למימר בציר דגים דנ"נ כבולעו כך פולטו עם ציר ודם דידהו או אגב דטרידי לפלוט לא בלעי דזה לא אמרינן אלא בדם אבל בציר נבילה פשיטא דנאסר בכל ענין וכמש"ר לעיל בסימן ס"ט ומ"ה לא הזכיר הרשב"ם זה בפירושו שנאסרו העופות משום שמקבלין מדגים אחר גמר פליטתן ואף א"ת שאף הרשב"ם ס"ל שהעופות לא נאסרין אא"כ מקבלין הציר אחר גמר פליטתן ולא הוצרך להזכירו מחמת פשיטתו א"כ קשה למה כתבו הרא"ש כיון שפשוט הוא ואם רוצה להזכירו ולכתבו למה כתבו כאן בשינויו טפי מבתחילה אלא ע"כ צ"ל דלא כ"כ אלא ליישב קושיא ראשונה ולומר שגם אי רשב"ם או מאן דהוא ס"ל כדעת ר' אפרים דאין חנ"נ כ"א בבשר וחלב אפ"ה נאסרו העופות מכח דם של עופות עצמן שחזר ונפלט מהדגים עם הציר ונבלע בהן ומש"ה הוצרך לומר לאחר גמר פליטתן דאילו קודם לכן הוי אמרינן כבולעו כך פולטו או אגב דפלט דם דידיה פלט גם האי דם הנבלע אבל לאחר גמר פליטתו ונסתמו מעייני פליטתו ליכא למימר הני טעמי ונשאר בעופות ונאסרו מכח הדם ולא ע"י ציר מה"ט דאין החנ"נ ואע"ג דלפי מ"ש הרא"ש דהדם נבלל בציר מסרך ואינו שריק מ"מ שייך למימר גביה טפי כבולעו כך פולטו או אגב דפליט כו' טפי מבציר וק"ל. והכי הצעת דברי הרא"ש דמתחילה כתב דלפי' ר' אפרים לא יתכן לומר כרשב"ם וגם לפי מאי דקי"ל דלא אמרינן חנ"נ ואוסרת אלא אם האיסור עצמו הנבלע בו יכול להתפשט עם טעם שלה הנפלט ומשום האי קושיא אחרינא ע"כ צ"ל דהרשב"ם ס"ל הדם הולך עם הציר דאל"כ רשב"ם לא אתיא כמאן א"כ בזה מיושב ג"כ קושיא ראשונה ולא צריכין למימר דרשב"ם ס"ל כדעת החולקים על רבינו אפרים וזה"ש הרא"ש ומיהו לפי טעם זה יש ליישב קצת ר"ל לפי טעם ותירוץ קושיא זו אחרונה יתיישב גם כן קושיא ראשונה ואף שהרשב"ם גופא לא כתב בפירוש שנאסרו משום דם ואדרבה כתב שהדגים הנעשים נבילה חוזרין ואוסרין את העופות בצירן האסור שנאסר מחמת העופות מ"מ ס"ל ג"כ דציר אינו אוסר העופות אלא ע"י כניסת דם ג"כ עמה דהרי אין הנאסר וכו' וא"כ א"ש גם לדעת רבינו אפרים וכמ"ש וק"ל. ומש"ה א"ש שדקדק רבינו וכתב ז"ל ורשב"ם פי' העופות אסורין לפי שהדגים חוזרין ופולטין הדם שבלעו ומבליעין אותו בעופות וכן הוא מסקנת הרא"ש ז"ל עכ"ל דמשום שרוצה לכתוב שכן הסכים הרא"ש הוצרך לכתוב דה"ט משום דפולטין דם ומבליעין אותו בעופות ואף שהרשב"ם לא הזכיר דם מ"מ כתב כן בשמו משום דפירוש דבריו כן סתמן כפירושן א"נ כיון דעכ"פ צ"ל לדעת הרשב"ם דנכנס גם כן הדם כתב שהרא"ש הסכים עמו משום בליעת הדם ולא משום בליעת הציר דאינה נעשית נבילה כדעת רבינו אפרים וק"ל. אלא שיש לדקדק שהתוס' כתבו על פי' רשב"ם ז"ל וכן נראה דאין העופות נאסרים מהדגים שנאסרו אפי' לאותו פי' דבכל האיסורים אמרינן חתיכה עצמה נ"נ אם האיסור עצמו הולך ומתפשט ונאמר שגם מן הדם הנבלע בדגים נפלט מקצתו עם ציר הדגים ונבלע בעוף כו' מ"מ הא דם מישרק שריק גם במליחה עכ"ל דמשמע מדבריהן דאף דג"כ ס"ל דדם נבלע עם הציר בעופות ואפ"ה כתבו מתחילה דלא נאסרו אלא לפי דעת האומרים שבכל איסורים אמרינן חנ"נ י"ל דהתוס' באת"ל כתבו כן וה"ק אין טעם לאסור העופות אף א"ת שהחתיכה נ"נ ואף א"ת שגם בכאן הולך גוף האיסור עם הנאסר מ"מ כיון דדם משרק שריק אין לאיסור משום טעם מינייהו. ומה שהקשה ב"י עוד מדכתב הרא"ש דנראה דלא נאסר מהדגים ולא הזכיר ג"כ עופות זה אינו קושיא מג' טעמים חדא דדגים נקט אליבא דכ"ע דהיינו גם לפירש"י ועוד דכיון דאשמועינן כן בדגים דבלעי תחילה בשעת רתיחת המליחה וגם רפי קרמייהו אפ"ה אינו נאסר מהן אלא כשיעור קליפה ק"ו בעופות ותדע דהא רבינו דכתב דהרא"ש הסכים לפי' רשב"ם מסיק וכתב גם כן והא דאסרינן לדגים דק' לפי הסכמת הרא"ש הול"ל ג"כ עופות אלא ודאי כדכתיבנא ועוד דזה פשוט דאין כאן עיקר מקומו לאשמעינן דין מליחה עד היכן מגיע הבליעה שיאסר ממנה דהיינו דוקא כדי קליפה דזה נתבאר בדברי הרא"ש בכמה דוכתין זולת זה ולא כתב כאן דאינו נאסר אלא כדי קליפה אלא כיון דבא לכתוב דמיירי הכא דוקא בחתיכת דגים או בדגים שלמים שנטלו קשקשיהן כו' כתב נמי דאינו נאסר מדגים אלא כדי קליפה דהשתא מוכח נמי דמיירי בחתיכת דגים או שנטלו קשקשיהן דאל"כ למה נאסרו אפי' הדגים הא הקשקשים הוא טפי מקליפה והיא מפסקת ולא נכנס המליחה בגוף הדגים דומיא דעירוי על העוף והראש למעלה דכתב רבינו לעיל סימן ס"ח דהנוצה מפסקת אלא שנחלק ונאמר דשם א"צ הפסק כ"א בשעת העירוי ואח"כ נעשה כלי שני משא"כ הכא שכל שעה שמונח במלח הוא רותח ונכנס בתוך הקשקשים לפנים ודו"ק. ומ"ש ברמזים דהעופות מותרין זה אין ראיה דזה מצינו טובא דהרמזים הם כלפי מ"ש בטורים והטורים הוא עיקר דאחרון הוא וק"ל. ומהרנ"ש בא"ו שלו שער י' כתב דהאי וכן היא מסקנת הרא"ש אדלעיל ארש"י קאי והביא ראיה מא"ע סימן כ"ח שצריכין לפרש כן ובעיני הוא דוחק גדול ועמ"ש שם: