דרישה, יורה דעה פב:ב
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 82:2
Open in the reader →1ולא עוד אלא אפי' בכל המקומות יכולין לסמוך ז"ל הרשב"א בת"ה היו נאכלין במקצת מקומות ובמקצת מקומות אין נאכלין יראה לי שאומרים על אותן מקומות שפשט בהן היתרן שאלמלא שקבלו כן מאבות הראשונים הבקיאים בהן לא היו נוהגין בהם היתר ואע"פ שמקצת מקומות לא קבלו כן אין אומרים למי שלא ראה את החודש שיבא ויעיד אלא למי שראה את החודש ואפשר דלאותן שנהגו בהם איסור אסורין שאני אומר מותרין הם אלא שנהגו בהם איסור מפני עופות טמאים הדומין לאלו הנמצאים באותן מקומות עכ"ל. ולפ"ז מ"ש רבינו אפי' בכל מקומות יש לסמוך עליהן נראה דהיינו דוקא במקומות שלא נהגו בהן לא אוסור ולא היתר אבל במקומות שנהגו בהן איסור לא כמבואר דדלמא אסרוה דלא ליתי לאחלופי ומ"ש בפרישה בשם ר"י דה"ה אפכא אם הולך ממקום היתר למקום איסור שיכול לאכול שם התם ה"ט הואיל ולא קבוע שם מקום דירתו לא חיישינן דלמא אתי לאחלופי משא"כ באנשי אותה העיר הדרים שם כל השנה. ובזה נתישב בדברי רבינו דלא מקשה מאחר שאפילו כל המקומות יכולין לסמוך אקבלת ההיא מקום מכ"ש שהיחיד ההולך למקומו שיכול לאכול עמהן ודוחק לומר דה"א דאסור ליחיד לשנות ממנהג ממקומו משום חומרא מקום שיצא משם משא"כ כשכל בני העיר חוזרין ונוהגין היתר: