דרישה, יורה דעה צג:ה
דרישה · Drisha, Yoreh De'ah 93:5
Open in the reader →1כתב הרשב"א שאם בשל ירקות בקדרה של בשר שמותר לבשל בה אח"כ גבינה כו' בת"ה הארוך בסוף בית ד' הביא הא דתנן בפרק בתרא דע"ז השפוד והאסכלא מלבנן באור ואמרינן עלה בגמרא והתניא גבי קדשים השפוד והאסכלא מגעילן (פי' שבלועות מקדשים ונעשה הבלוע בהם נותר) ופריק רבא קדשים ה"ט דכל יום עושה גיעול לחבירו (פי' הואיל ומבשלין בהן בכל יום אותו הבישול נעשה הגעלה ליום שלפניו) ואקשינן א"ה הגעלה נמי לא ליבעי וסלקא בקשיא שמעינן מהא דכל שבשלו בו לאחר מכאן נכשר לגמרי עד שהקשו אמאי תני בברייתא מגעילן שהרי נגעל בבישול יום ב' ונכשר לגמרי עכ"ל. ודקדק הרשב"א שם דמתחלה פריך תנן מלבנן כו' והתניא גבי קדשים מגעילן משמע דקשה ליה ליצטרך נמי ליבון ולא סגי ליה הגעלה וכי משני כל יום עושה גיעול לחבירו פריך א"ה הגעלה נמי לא ליבעי וסלקא בקושיא דמשמע שא"צ אף הגעלה וכי עדיף הא דכל יום עושה בישול לחבירו מהגעלה אלא דמעיקרא ס"ד דמקשה שבאו לידי איסור נותר פריך שפיר למה מועיל הגעלה ליבעי ליבון כדתנן במתני' וכי משני כל יום עושה גיעול לחבירו נמצא שלא בא לידי איסור נותר דכל יום מפליט מה שבלע ולא בא לידי נותר ועל המעט הנשאר לא חל איסור נותר פריך שפיר הגעלה נמי לא ליבעי נמצינו למידין מזה דקדרה שבלוע מהיתר אמרינן ע"י בישול נקלש הטעם ולא בא אח"כ לידי איסור אותו המעט הנשאר אבל דבר הבלוע מאיסור לא אמרינן נקלש הטעם ואינו יוצא מידי איסורו ע"י בישול עד שיגעיל הראוי להגעיל וילבן הראוי להלבן. ועיין בא"ח סימן תנ"ב ששם כתב רבינו בשם הרא"ש דאם בא להגעיל בע"פ אחר שש דיגעיל תחילה היורה וקשה מאי מועיל הגעלה ליורה כיון שאין במים ס' כנגד כל עובי היורה והרא"ש מפרש הטעם בס"פ ג"ה כטעמא דרשב"א הנ"ל משום דנקלש החמץ שביורה שהרי לא אמר הרשב"א דינו אלא כשבלע היתר אבל לא כשבלע איסור וחמץ איסור הוא דהרי לוקין עליה אחר שש כמבואר בא"ח סימן תמ"ג וצ"ל דשאני התם דהגעיל היורה הגעלה גמורה וכבר כתבתי דלדעת הרא"ש והרמב"ן א"צ ס' נגד כל הכלי כ"א ע"י טעימת קפילא כל היכא שאין האיסור בעין אלא טעמו של כלי. משא"כ הכא דלא נתכוון להגעיל אלא בישל בה ירקות ויכול להיות דלא העלה רתיחה ולא היה הכלי מלא ומש"ה בעינן דוקא שיהא בלוע היתר וק"ל. ועי"ל דשאני התם דיש בלבול וקלישה טפי מחמץ ליורה ומיורה למים וממים חוזר ליורה ומהיורה לתוך הכלי שמגעילין בו ועדיין אין בו איסור אכילה עד שחוזרין ומבשלין בהכלי שנגעל. והיותר נראה דשאני הכא דבשעה שבלע הכלי היה שם איסור עלה מש"ה אמרינן דנשאר באיסורו משא"כ בחמץ דבשעת בליעה היה שם היתר עלה עד עתה אחר שעה ו' מש"ה ניתר טפי דומה למ"ש בסי' צ"ד דמש"ה נשאר הכף באיסורו אף אחר מע"ל משום דבשעה שבלע האיסור היה טעמו לשבח וק"ל. ועל מ"ש רבינו בשם הרשב"א שאם בישל בה ירקות מותר לבשל בה אח"כ גבינות דקדק ב"י דמ"ש ממה שכתב בעל העיטור דאיכא מ"ד מבשל בה ממין שבישל בה עכשיו כיון שהתבשיל מותר טעם הראשון בטל הקדרה נמי מותרת שרבינו תמה עליו ולא תמה על הרשב"א ואין לחלק דדוקא בבישל בה ירקות התיר הרשב"א אבל לא בבישל בה חלב דהואיל ואיכא ס' לבטל טעם הבשר מה לי ירקות או חלב גם א"ל דלא שרי הרשב"א אלא בכלי שטף אבל לא בכלי חרס שהתיר בעל העיטור שבליעתו מרובה דמ"ש דה"ט דיהיב בכלי חרס לאסור משום דאפי' הגעלה לא מהני ביה ופולט תמיד טעם זה נמי שייך בכלי שטף כל זמן שלא הוגעל כראוי ומיהו איכא למימר דדוקא בכלי שטף שבלוע מעט שייך למימר ע"י בישול נחלש ונקלש הטעם מה שאין כן בכלי חרס שבלוע הרבה עד שאמרו בו אינו יוצא מידי דפיו לעולם. וכתב עוד ב"י וז"ל רבינו ירוחם כתב דברי הרשב"א בשם הפסקנים ואח"כ כתב כדברי הר"פ בשם הגאונים ונראה מדבריו דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ולפ"ז צ"ל שהוא סובר דע"כ לא שרי הרשב"א אלא כשבישל בה ירקות וכיוצא בהם אבל בבישל בה חלב לא דאע"ג דכל שאינו בת יומא או שיש בחלב ששים כיון דחלב שרי הו"ל כבישל בה ירקות מ"מ כיון דחלב הוא אסור בבשר אינו בדין שיהא הוא הגורם היתר לקדרת בשר לבשל בה חלב א"נ דדוקא במים הוא דקאמר הרשב"א שיש בהם כח להקליש ולהחליש בלע האיסור אבל חלב אין בו כח להקליש כ"כ בלע האיסור. וכן צ"ל לדברי ריב"ש סימן קכ"ו שכתב שם דברי הרי"ף וסיים שם אבל ירקות ושאר מיני קטניות מותר לבשל כו' ע"ש. ומדברי סה"ת שכתבו רבינו בסימן שאחר זה נראה דלית ליה הא דרשב"א שכתב אע"ג דבשאר איסורים קדרה של איסור ששהתה מעת לעת וכו' בבשר בחלב אינו כן וכו' חלב מותר אע"ג שהוא בתוך מעת לעת לחימום המים משמע דלית ליה דהרשב"א דא"כ דעדיפא מינה הו"ל לאשמעינן דמותר לבשל בה חלב לכתחלה אחר שהורתחו בה המים וגם מדברי התוס' בפ' כל הבשר נראה כן שכתבו שם דה"ט דבקדשים נעשה כל יום גיעול לחבירו משום דמין במינו בטל ברוב בדאורייתא ובכלי המקדש אוקמוה אדאורייתא וה"ט כתב ג"כ סה"ת והשתא א"ש דל"ת אסה"ת מהוכחת הרשב"א. ובסמוך בסימן צ"ד אכתוב ישוב למה הביאם רבינו שניהם סתם בלא מחלוקת ביניהן: