שמונה פרקים א

1דע שנפש האדם נפש אחת ויש לה פעולות רבות חלוקות, יקראו קצת הפעולות הם נפשות, ויחשב בעבור זה שיש לאדם נפשות רבות כמו שחשבו הרופאים, עד ששם ראש הרופאים פתיחת ספרו שהנפשות שלש, טבעית, וחיונית, ונפשית, ופעמים שיקראו כחות וחלקים עד שיאמר חלקי הנפש, וזה השם יעשוהו הפילוסופים הרבה פעמים ואינם רוצים באמרם חלקי שהיא מתחלקת כהחלק הגופות, אבל הם מונים פעולותיה החלוקות שהם לכלל הנפש כחלקים לכל המחובר מהחלקים ההם:

2ואתה יודע שתיקון המדות הוא רפואת הנפש וכחותיה, וכמו שהרופא אשר ירפא הגופות צריך שידע תחילה הגוף אשר ירפאהו כלו וחלקיו מה הם, ר"ל גוף האדם, וצריך שידע איזה דברים יחלוהו וישמר מהם, ואיזה דברים יבריאוהו ויכון אליהם, כן רופא הנפש והרוצה לתקן המדות צריך שידע הנפש בכללה וחלקיה ומה יחלה אותה ומה יבריאה:

3ומפני זה אומר שחלקי הנפש הם חמשה, הזן והוא הנקרא הצומח, והמרגיש, והמדמה, והמתעורר, והשכלי, וכבר הקדמנו בזה הפרק שדברינו אינו רק בנפש האדם, כי כח המזון שיזון בו האדם על דרך משל אינו כח המזון שיזון בו החמור והסוס, כי האדם נזון בחלק הזן מן הנפש האנושית, והחמור נזון בחלק הזן מן הנפש החמורית, והתמר נזון בחלק הזן מן הנפש אשר לה, ואמנם יאמר על הכל נזון בשתוף השם לבד, לא שהענין אחד בעצמו, וכן יאמר על האדם ובעלי חיים מרגיש בשתוף השם לבד, לא שההרגש אשר באדם הוא ההרגש אשר בשאר בעל חיים, ולא הרגש אשר בזה המין הוא ההרגש בעצמו אשר במין האחר, אבל כל מין ומין מאשר לו נפש יש לו נפש אחת בלתי נפש האחר, ויתחייבו מנפש זה פעולות, ומנפש זה פעולות אחרות, ואפשר שתדמה פעולה לפעולה, ויחשב בשתי הפעולות שהן דבר אחד בעצמו ואין הדבר כן. והמשל בזה שלשה מקומות חשוכים, האחד מהם זרחה עליו השמש והאיר, והשני זרח עליו הירח והאיר, והשלישי הודלק בו הנר והאיר, הנה כל אחד מהם נמצא בו האור אבל סבת זה האור ופועלו השמש, ופועל אחר הירח, ופועל האחר האש. כן פועל הרגשת האדם הוא נפש האדם, ופועל הרגשת החמור, הוא נפש החמור, ופועל רגשת הנשר הוא נפש הנשר, ואין להם ענין שיקבצם אלא שתוף השם בלבד, והבן זה הענין שהוא נפלא מאד, יכשלו בו הרבה מן המתפלספים, ויחייבו ממנו הרחקות ודעות בלתי אמיתיות:

4ואשוב אל כוונתנו בחלקי הנפש ואומר, החלק הזן ממנו הכח המושך, והמחזיק, והמעכל, והדוחה למותרות, והמגדל, והמוליד לדומה, והמבדיל הליחות, עד שתפרש מה שצריך להזון בו ומה שצריך לדחותו, והדברים על אלו השבע כחות ומה יעשו ואיך יעשו ובאיזה איברים פעולתם יותר נגלה ויותר נראה ומה מהם נמצא תמיד ומה יכלה מהם לזמן קצוב זה כלו ראוי למלאכת הרפואות, ואין צורך לו בזה המקום:

5והחלק המרגיש ממנו הכחות החמשה המפורסמות אצל ההמון, הראות, והשמע, והטעם, והריח, והמשוש, והוא נמצא בכל שטח הגוף, ואין לו אבר מיוחד כמו שיש לארבעה כחות:

6והחלק המדמה הוא הכח אשר יזכור רשומי המוחשים אחר העלמם מקרבת החושים אשר השיגום, וירכיב קצתם אל קצתם ויפריד קצתם מקצתם, ולזה ירכיב זה הכח מן הענינים אשר השיגם, ענינים שלא השיגם כלל, ואי אפשר להשיגם, כמו שידמה האדם ספינת ברזל רצה באויר, ואדם שראשו בשמים ורגליו בארץ, ובהמה באלף עין על דרך משל והרבה מאלו הנמנעות ירכיבם הכח המדמה וימציאם בדמיון:

7ובכאן טעו המדברים הטעות המגונה הגדול אשר בנו עליו פנת חטאתם בחלוקת המחויב, והאפשר, והנמנע, שהם חשבו, או הביאו בני אדם לחשוב, כי כל מדומה אפשר, ולא ידעו שזה הכח ירכיב ענינים שמציאותם נמנע, כמו שזכרנו:

8והחלק המתעורר הוא הכח אשר בו ישתוקק האדם לדבר אחד או ימאסהו, ומזה הכח יבוא מן הפעולות בקשת הדבר והבריחה ממנו, ובחירת דבר אחד והתרחק ממנו, והכעס והרצון, והפחד והגבורה, והאכזריות והרחמנות, והאהבה והשנאה, והרבה מאלו המקרים הנפשיים, וכלי אלו הכחות כל איברי הגוף, ככח היד על לקיחת הדבר ועל נגיעתו, וכח הרגל על ההליכה, וכח העין על הראות, וכח הלב להתגבר או לירא, וכן שאר איברי הגוף הנראים והנסתרים הם וכחותיהם כלים לזה הכח המתעורר:

9והחלק השכלי הוא הכח הנמצא לאדם אשר בו ישכיל, ובו יהיה ההשתכלות, ובו יקנה החכמות, ובו יבדיל בין המגונה והנאה מן הפעולות, ואלו הפעולות מהן מעשי, ומהן עיוני, והמעשי ממנו מלאכת מחשבת וממנו מחשבי, והעיוני הוא אשר בו ידע האדם הנמצאות שאינן משתנות על מה שהן עליו, והם אשר יקראו חכמות סתם, והמלאכת מחשבת הוא הכח אשר בו ילמד המלאכות, כנגרות, ועבודת האדמה, והרפואות, והמלחות, והמחשבי הוא הכח אשר בו ישתכל בדבר אשר ירצה לעשותו בעת אשר ירצה לעשותו אם אפשר לעשותו אם לא. ואם אפשר איך צריך שיעשה. זה שיעור מה שצריך שנזכור מענין הנפש הנה.

10ודע שזאת הנפש האחת אשר קדם ספור כחותיה או חלקיה היא כחומר, והשכל לה צורה, וכשלא תגיע לה הצורה, יהיה מציאות ההכנה בה לקבל הצורה ההיא לבטלה, וכאלו היא מציאות הבל, והוא אמרו גם בלא דעת נפש לא טוב, ר"ל שמציאות הנפש שלא תגיע אליה הצורה אבל תהיה נפש בלא דעת לא טוב, אבל הדברים על הצורה, והחומר, והדעות כמה הם ואיך יגיעו אין זה מקומו ולא יצטרך במה שנרצהו לדבר על המדות, והוא יותר ראוי בספר הנבואה אשר זכרנו ובכאן אפסוק בזה הפרק ואתחיל באחר: