שמונה פרקים ז

1הרבה ימצא במדרשות ובהגדות ויש ממנו בתלמוד שמן הנביאים מי שיראה השם מאחרי מחיצות רבות, ומהם מי שיראהו מאחרי מחיצות מועטות לפי קרבתם אל השם ולפי מעלתם בנבואה, עד שאמרו משה רבינו ראה השם מאחרי מחיצה אחת בהירה כלומר מזהירה והוא אמרם הסתכל באספקלריא המאירה עינים, ואספקלריא שם המראה הנעשית מגוף מזהיר כשהם וזכוכית כמו שהתבאר בסוף כלים:

2והכוונה בזה הענין מה שאומר לך, והוא שאנחנו בארנו בפרק השני שהמעלות מהן שכליות ומהן מעלות מדות, וכן הפחיתיות מהן פחיתיות שכליות כסכלות, ומעוט ההבנה, ורוחק התבונה, ומהן פחיתיות מדות כרוב התאוה, והגאוה, והרוגז, והכעס, והעזות, ואהבת הממון, והדומה להן, והן רבות מאד, וכבר זכרנו הסדר בידיעתם בפרק רביעי, ואלו הפחיתיות כלם הם המחיצות המבדילות בין האדם ובין השם יתעלה, אמר הנביא מבאר זה כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, יאמר שעונותינו והם אלו הרעות כמו שזכרנו הם המחיצות המבדילות בינינו ובינו ית':

3ודע שכל נביא לא יתנבא אלא אחר שיהיו לו המעלות השכליות כלם ורוב מעלות המדות והחזקות שבהן, והוא אמרם אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, וחכם הוא הכולל המעלות השכליות בלא ספק, ועשיר הוא ממעלות המדות ר"ל ההסתפקות, מפני שהם קוראים המסתפק עשיר, והוא אמרם בגדר העשיר אי זהו עשיר השמח בחלקו ר"ל שיספיק לו במה שהמציא לו זמנו ולא יכאב במה שלא המציא לו, וכן גבור הוא גם כן ממעלות המדות ר"ל שינהיג כחותיו כפי הדעת (והעצה) כמו שבארנו בפרק החמישי, והוא אמרם אי זהו גבור הכובש את יצרו:

4ואין מן מתנאי הנביא שיהיו אצלו כל המעלות המדות עד שלא תפחיתהו פחיתות ששלמה הנביא העיד עליו הכתוב, בגבעון נראה י"י אל שלמה, ומצאנו לו פחיתות מדות והיא רוב התאוה בבאור בהרבות הנשים וזה מפעולות תכונות רוב התאוה, ואמר מבאר הלא על אלה חטא שלמה. וכן דוד ע"ה נביא אמר לי דבר צור ישראל, ומצאנו אותו בעל אכזריות, ואע"פ שלא שמש בה אלא בגוים ובהריגת הכופרים והיה רחמן לישראל, אבל בא בבאור בדברי הימים שהשם לא הרשהו לבנות בית המקדש ולא היה ראוי בעיניו לזה לרוב מה שהרג, אמר לא אתה תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת. ומצאנו באליהו ז"ל מדת הרגזנות, ואע"פ ששמש בה בכופרים ועליהם היה כועס, אבל בארו החכמים שהשם לקחו ואמר לו שאינו ראוי (למשול) בבני אדם מי שיש לו קנאה כמה שיש לך, כי ימיתם, וכן מצאנו בשמואל שפחד משאול, וביעקב שירא מפגישת עשו, אלו המדות וכיוצא בהם, הם מחיצות הנביאים ע"ה, ומי שיש לו מהם שתי מדות או שלש בלתי ממוצעות כמו שבארנו בפרק הרביעי, נאמר בו שראה הש"י מאחר שתי מחיצות או שלש:

5ולא תרחיק היות חסרון קצת המדות ממעט במדרגת הנבואה שאנחנו מצאנו קצת פחיתיות המדות ימנעו הנבואה לגמרי ככעס, אמרו כל הכועס אם נביא הוא נבואתו מסתלקת ממנו והביאו ראיה מאלישע אשר נסתלקה ממנו הנבואה כאשר כעס עד שהסיר כעסו, והוא אמרו ועתה קחו לי מנגן וגו'. והאנחה והדאגה שיעקב אבינו (ע"ה) כל ימי התאבלו על יוסף נסתלקה ממנו רוח הקודש, עד שנתבשר בחייו אמר ותחי רוח יעקב אביהם, ואמר התרגום ושרת רוח נבואה על יעקב אבוהון, ולשון החכמים אין הנבואה שורה לא מתוך עצלות, ולא מתוך עצבות אלא מתוך דבר שמחה:

6וכאשר ידע משה רבינו שלא נשאר לו מחיצה שלא הסיר אותה וכי נשלמו בו מעלות המדות כלם והמעלות השכליות כלם בקש להשיג השם על אמיתת מציאותו אחר שלא נשאר לו מונע, ואמר הראני נא את כבודך, והודיעו ית' שאי אפשר לו זה בהיותו שכל נמצא בחומר, ר"ל מאשר הוא אדם והוא אמרו כי לא יראני האדם וחי, הנה לא נשאר (לו) בינו ובין השגת השם על אמיתת מציאותו אלא מחיצה אחת בהירה והיא השכל האנושי שאינו נבדל, וגמל עליו אותו השם חסד בתת לו מן ההשגה אחר ששאלו יותר ממה שהיה אצלו קודם שאלתו, והודיעהו שהתכלית אי אפשר לו מפני שהוא בעל גשם, וכנה אמתת ההשגה בראית פנים, כי האדם כשיראה פני חבירו תהיה לו אז בנפשו צורתו עד שלא יתערב לו עם זולתו, אבל כשיראה אחוריו אע"פ שהוא מכירו בראיה ההיא אבל פעמים יספק עליו ויתערב לו עם זולתו, כן השגתו ית' על האמת הוא שיהיה מאמתת מציאתו בנפש מה שלא ישתתף במציאות ההוא זולתו מן הנמצאות עד שימצא בנפשו מציאותו חזק נבדל למה שמצא בנפשו ממציאות שאר הנמצאות, ואי אפשר לאדם להשיג זה השיעור מן ההשגה אלא שהוא ע"ה השיג למטה מזה מעט, והוא אשר כנה ואמר אותה וראית את אחורי, ואני עתיד להשלים זה הענין בספר הנבואה. וכאשר ידעו החכמים ע"ה ששני המינים האלה מן הפחיתיות ר"ל השכליות והמדות, הם אשר יבדילו בין האדם ובין השם, ובהם הוא יתרון מעלת הנביאים אמרו על קצתם במה שראו מחכמתם ומדותיהם ראוים היו שתשרה עליהם שכינה כמשה רבינו, ולא יעלם ממך ענין הדמיון שהם דמו אותם בו, לא שהשווהו, אליו חלילה לשם, וכן אמרו על אחרים כיהושע על הצד אשר זכרנו, וזה הוא הענין אשר כוננו לבארו בזה הפרק: