עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק), עבודה זרה ד

1(דף נד ע״ב) תנו רבנן שאלו פילוסופין את הזקנים ברומי אם אלהיכם אין רצונו בע״ז מפני מה אין מבטלה אמרו להם אלו לדבר שאין העולם צריך לו היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. ד״א הרי שגזל סאה של חטין והלך וזרעה בקרקע דין הוא שלא תצמח אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין. ד״א הרי שבא על אשת חברו דין הוא שלא תתעבר אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין והיינו דא״ר שמעון בן לקיש אמר הקב״ה לא דיין לרשעים שעושים סלע שלי פומבי אלא שמטריחין אותי ומחתימין אותי בעל כרחי:

2שאל פילוסוף אחד את ר״ג כתוב בתורתכם (דברים ד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא מפני מה מתקנא בעובדיה ולא מתקנא בע״ז א״ל אמשול לך משל למה״ד למלך ב״ו שהיה לו בן ואותו בן היה מגדל לו את הכלב והעלה לו שם על שם אביו כשהוא נשבע אמר בחיי כלב אבא כששמע המלך על מי כועס על הבן או על הכלב הוי אומר על הבן א״ל כלב אתה קורא אותה והלא יש בה ממש א״ל מה ראית א״ל פעם אחת נפלה דליקה בעירנו ונשרפת כל העיר והבית שהיה שם הע״ז לא נשרפה א״ל אמשול לך משל למה״ד למלך ב״ו שסרחה עליו מדינה כשהוא עושה מלחמה עם החיים הוא עושה או עם המתים הוי אומר עם החיים א״ל כלב אתה קורא אותה מת אתה קורא אותה א״כ יאבדנה מן העולם א״ל אלו לדבר שאין העולם צורך בו עובדין היה מבטלה הרי הם עובדים לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות לאפיקים ולגאיות יאבד עולמו מפני השוטים אלא עולם כמנהגו נוהג ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין וכה״א (דף נה) (צפניה א ב-ג) אסף אסף כל מעל פני האדמה נאם ה׳ וכתיב (שם) אסף אדם ובהמה אסף עוף השמים ודגי הים והמכשלות את הרשעים וכי מפני שהרשעים נכשלים בהם יאבדם מן העולם והלא לאדם הם עובדים (שם) והכרתי את האדם וגו':

3שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל כתוב בתורתכם (דברים ד כד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא אל קנא כלום מתקנא אלא חכם בחכם גבור בגבור עשיר בעשיר א״ל אמשול לך משל למה״ד לאדם שנשא אשה על אשתו חשובה ממנה אין מתקנא בה פחותה ממנה מתקנא בה. א״ל זונין לרבי עקיבא לבי ולבך ידעין דע״ז לית מששא והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי מ״ט א״ל אמשול לך משל למה״ד לאדם נאמן שהיה בעיר וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים בא אדם אחד הפקיד אצלו בעדים פעם אחת שכח והפקיד אצלו בלא עדים אמרה לו אשתו בוא ונכפרנו אמר לה וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נאבד את אמונתנו אף יסורין בשעה שמשגרין אותן על האדם משביעין עליהם שלא תלכו אלא ביום פלוני ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית על ידי פלוני הרי סם פלוני כיון שהגיע זמנו לצאת הלך זה לבית ע״ז אמרו יסורין דין הוא שלא נצא וחוזרים ואומרים וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן אנו נמיר שבועתנו והיינו דא״ר יוחנן מאי דכתיב (דברים כח נט) ותלים רעים ונאמנים רעים בשליחותן ונאמנים בשבועתן:

4א״ל רבא בר רב יצחק לרב יהודה איכא ע״ז באתריה וכי מנגיב עלמא ולא אתי מטרא מתחזי להו בחלמא ואמר להו שחטו לי גברא ואתי מטרא שחטו לה גברא ואתא מטרא א״ל השתא איכו שכיבי לא אמרי לכו הא מלתא הכי אמר רב מ״ד (דברים ד יט) אשר חלק ה׳ אלהיך אותם לכל העמים מלמד שהחליקן בדברים כדי לטרדן מן העולם והיינו דאמר ר״ש בן לקיש מ״ד (משלי ג לד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן בא לטמא פותחין לו בא לטהר מסייעין אותו:

5סליק מסכת עבודה זרה