עיני משה על רות א:יד

1ותשנה וכו' ראוי לשים לב אל חסרון האל"ף ממלת ותשנה. ב' אומרו עוד שהיא מלה יתירה כי מי לא ידע כי בכי זה הוא נוסף על הנזכר למעלה. ג' למה לא הזכיר איך נפרדה ותשב ערפה כ"א הנשיקה שנשקה לה לבד. ד' אומרו דבקה בה ולא אמר ורות נשארה עמה כ"א דבקה בה שהוא ל' בלתי מדוייק. אמנם הנה אל חסרון האל"ף ממלת ותשנה יש מרבותינו אומרים שהוא למען ישאר ל' תשות כח כי תשש כחן מהלכות ובאות ויתכן כיוון כי בנשיאת הקול לבכות האחת איננה כי ערפה לא נשאה קול בעצם כי אם רות לבדה ויורה על זה גם כן מה שמלת ותשנה בחסרון האל"ף עולה כ"ג במספר קטן כמספר רות בלבד גם כיוון כי לא נמשכה בכית ערפה רק שעור הרמת שתי קולות ומיד נשקה לחמותה נשיקה של פירוד ותרחק ממנה וז"א ותשנה קולן שהיא קול א' ותבכנה עוד שהוא עוד כשיעור נשיאת קול הנזכר שהן שתי קולות ומיד ותישק ערפה לחמותה להתפרד ממנה:

2עוד יתכן באומרו ותבכינה עוד לומר כי עזה כמות אהבה הדבק בזרע נעמי ונהמת לבן על צאתן ריקניות מזרעה היתה עצורה לבן בקרבן ועתה כשומען את קול דברי נעמי באומרה העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים התעוררה אש דאגתן זאת ותבער בהן ולא יכלו להתאפק עד געו בבכיה וז"א ותשנה קולן ותבכינה עוד כי נשאו קול ותבכינה על מלת עוד שאמרה חמותן העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים ואף גם זאת העיקר היה ברות ולא בעצם בערפה כי ע"כ חסרה האל"ף ממלת ותשנה כמדובר. ובמדרש ארז"ל ותשנה קולן וכו' שתי נשים מסרו עצמן על שבט יהודה תנור ורות תמר היתה צועקת אל אלא ריקם מן הבית הזה רות כל שעה שחמותה אומרת לה לכי בתי היתה בוכה שנאמר ותשנה קולן ותבכינה עוד ע"כ: וראוי לשום לב על מאמרם זה מה צורך להזכיר פה ענין תמר. ועוד שמהפסוק שמביא יראה להפך כי ערפה ורות בכו והוא אומר כי רות לבדה היתה. ועוד אמרו כל שעה שאמרה לה לכי בתי היתה בוכה כי הלא לא אמרה לכי רק פעם אחת ואז היה כששלחה ללקט בשדה ואז לא היה מקום לבכות ואינו למסור עצמה על שבט יהודה כי הלא לא ידעה שתפגע בבועז לולי ס' היה לה אך הנה הוקשה למו ג' דברים אחד חסרון האל"ף ממלת ותשנה. ב' אומרו עוד שהוא מיותר. ג' כי איך יתכן שבכו שתיהן וזו נמשך לה מן הבכי פירוד וזו נמשכה לה דבקות ע"כ גזרו אומר כי חסרון הא' שאיננה שהיא אחת הוא לרמוז כי האחת שנשאה קול מעין רות הוא אשר איננה פה שהיא תמר ושתיהן ותבכינה וגם לימדנו שלא בלבד בכתה רות עתה ששיתפה נעמי אות' עם ערפה כ"א כל פעם שהיתה חוזרת אחרי כן נעמי לאמר לה לכי בתי אחרי יבמתך היתה כו' וז"א עוד כי זולת מה שתבכנה שבה עוד ותבכה לבדה:

3והנה כתבנו כי מהראוי היה יאמר ותשק ערפה לחמותה ותשב בית אמה ורות דבקה בחמותה ולא שיסתיר החזרה אך הנה יתכן כיוון להבחין בין פניית ערפה לפניית רות כי ערפה לא שתה לבה רק על בחינת היותה חמותה בלבד ולא בחינת איכותה ביהודית וכשרון וזהו ותשק ערפה לחמותה ע"כ נשק לה נשיקה של פירוד אך רות רוח אחרת עמה כי ורות דבקה בה שהוא בה באיכותה במה שהיא מצד עצמה לא על שהיתה חמותה וע"כ לא הפסיד בינתים בסיפור מה שותשב אחור:

4והנכון שכיוון מאמרנו למעלה שמספר שבח רות אשר לא כן ערפה כי הלא הנשיקה אשר נשקתן נעמי היתה לאדבקא רוחא ברוחא לראות אם יש בהן הפרידה הבאה ממואב להוציא ממנה תפארת ישראל כי אשר ישנה פה ראויה לכך תדבק רוחא ברוחא ומה גם אם בקרבה רוח מחלון מקשקש בה כמדובר למעלה כי אז תחרץ על יד נשיקת נעמי ותקדש המלאה לה מרוח מחלון ותדבר בעצם בנעמי וזה מאמר הכתוב ותשק ערפה וכו' לומר הנה נוסף על מה שנשקה להן נעמי לאדבקא רוחא ברוחא הנה חזרה ערפה ותישק לחמותה ולא דבקה בה בנעתרות נשיקות ורות מאז נשקתה חמותה דבקה בה עם היות הנשיקה פעם אחת וע"כ לא הפסיק בסיפור חזרת ערפה בין נשיקותה שלא דבקה גם בזאת לאומר ורות דבקה בה שהוא להבחין כנדבר וגם כי חביב עליו דברי ספור צדקת רות:

5עוד כיוון במה שלא הזכיר חזרתה למה שעתיד לומ' ותאמר הנה שבה יבמתך כו' לומר כי מיד שותשק ערפה לחמותה נשיקה של פירוד טרם תרחק ממנה כי אם עודנה בפניה אמרה אל רות הנה שבה יבמתך וכו' למען יכנסו דבריה בלב ערפה כי תשמע מפיה כי אל עמה ואל אלהיה היא שבה ולא להתנהג בארצה כדת משה וישראל וזה כי הנה מתוך דברי ערפה ורות ומעלה הורו כי גם בארצן יעבדו את ה' כ"א שחשקה נפשן יהי' ע"י נעמי בארצם וכן נעמי אמרה להן שבנה בנותי כלומ' שובנה אל ה' אך יהי' בארצכן ולמה תלכנה עמי וכו' ע"כ עתה בלכתה מעמה אמרה אל יעלה על לבה כי בארצם תוכל לעבוד את ה' כאשר הבינה מדברים באופן שאחרי כן בעובדה את אלהי נכר תטיל האשה עלי ע"כ כמדברת אל רות עודנה ערפה לפניה אמרה הנה מעתה שבה יבמתך אל עמה ואל אלהיה כי בשובה אל עמה לא יבצר משוב אל אלהיה כלומר כי ממוצא דבר תבין ערפה כ"א תשוב לארצה אל אלהיה תשוב למען העיר לה אזן שאם יהידות בלבה לא תלך היא לא כן לבה ובגלל הדבר הזה לא נאמר' חזרתה בינתים למען סמוך אומרו הנה שבה כו' אל נשיקתה לחמותה להורו' כי מיד עודנה אצלן אמרה נעמי הנה שבה וכו' ולא אמרה נעמי אל ערפה בפניה הנה שבה אל עמך ואל אלהיה למען בושת פניה לאמר לה לנוכח ששבה אל הע"ג ע"כ עשתה כמדברת עם רות וע"פ דרכה מוספת התראה וזירוז על רות: