אשכול הכופר על רות ב:יב
אשכול הכופר על רות · Eshkol HaKofer on Ruth 2:12
Open in the reader →1ישלם ה' פעלך בעה"ז ותהי משכורתך שלמה בעה"ב שהיא עולם השלימות האמיתי אבל העה"ז הוא חסר ואין שכרו שלם אלא ע"צ היותר טוב וכמו שפי' בפסוק והותירך ה' לטובה בפרי בטנך על צד היותר טוב:
2וחזר לומר מעם ה' אלוקי ישראל לרמוז על מעלתה שאע"פ שראתה את ישראל מעונים ושפלים לא שתה לבה גם לזאת אלא לאלהי ישראל ולפי מעלתו ואהבתו מצד עצמו באת לחסות תחת כנפיו ולא לשום תכלית אחר. ויב"ע תרגם הגד הוגד לי על פי החכמים שכשגזר השם לא יבא עמוני ומואבי לא גזר אלא על הזכרים וזה להשיב לה על מה שאמרה ואנכי נכריה וכן נאמר לי בנביאה שעתידין לצאת ממך מלכים ונביאים בשביל החסד שעשית עם חמותך כו' הנה הרכיב שני דברים הא' ענין מואבי ולא מואבית והב' שעתידין לצאת ממנה מלכים וכל זה עשה לפי שאמר הגד הוגד לי וכבר כתבתי כי לפי סברת הזהר כל מקום שנאמר הגד או ואגידה הוא משך חכמה כתרגום משכו נגידו ולכן אמר שאמר הוא ענין חכמה ונבואה ולפי שאמר הגד הוגד ב' פעמים אמר הגד על הנקיבות הוגד לי על המלכים והנביאים שעתידים לצאת ממנה וכן דרשו ג"כ שאמר לה עתיד שלמה לצאת ממך וזהו ותהי משכורתך שלמה א"ר יוסי ותהי משכורתך שלֹמה ולהורות שבאת לחסות תחת כנפי השכינה בלי שום סבה אחרת ורצתה להיות מכוסה בכנפי השם ובכסותי ולא בכסות אחרת לפי שהכסות התורה והמצוה הוא הכסות האמיתי המגין על האדם לבל יכה אותו שרב ושמש הם מקרי הזמן ומיני מדות הדין וזהו וסוכה תהי' לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר שזה רמז על מיני מדות הדין שאין יכולין להזיק לאדם בסבת צל הסוכה והמצוה כאומרם לבל יכה אותנו שרב ושמש ולכן עם ישראל המקיימין את המצות יש להם מלבוש מהמצות להגין עליהם מן המזיקים אבל אומות העולם שאין להם תורה ומצות הם ערומים בלי לבוש ולכן אמרו שכשהקב"ה ידין את אומות העולם על שלא קיימו התורה יאמר להם מצוה קטנה יש לי וסוכה שמה קיימו אותה. והם עושים סוכות והקב"ה מוציא להם חמה מנרתיקה והם בורחים וכו' וכ"ז לפי שאין להם כסות המצוה להגין עליהם מפני החמה ולכן הם נשרפים בחמה אבל ישראל שיש להם כסות המצוה אינם נכוין מהשמש אבל הוא להם שמש צדקה ומרפא בכנפיה. והרי השמש אין לו כנפים אבל הרמז שהוא שמש צדקה ומרפא ואינו שורף לישראל כמו שהוא שורף לא"ה. מצד כנפי המצוה והכסות כאומרו על כנפי בגדיהם שהוא כסות של מצוה ומי שאין לו כסות הוא ערום בלא לבוש ומכסה ולא באומות העולם אלא אפי' בישראל כאומרם ז"ל על מי שאינו מקיים המצוה יקבר ערום בלא אותה מצוה ולכן אמר באדה"ר ואירא כי עירום אנכי ואחבא וכי עכשיו מצא א"ע ערום וקודם שעבר על מאמר השם הי' מכוסה אינו כן כי לעולם ערום הי' עד שאמר ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם ולכן אמר השם מי הגיד לך כי ערום אתה עכשיו ולא קודם לכן אין זה אלא שעברת על הציווי וחטאת ולכן מצאת עצמך ערום בלי לבוש המצוה בכסוי חטאה. אבל קודם לכן הי' מלובש בתכסיסי מלוכה ולבוש מלכות ומצוה ולכן נבהלת ופחדת מן החטא כאומרו פחדו בציון חטאים לפי שהם ערומים בלי לבוש ומי יגין עליהם מן האש השורף וזהו מי יגור לכו אש אוכלה כו' כלומ' מי יגין עלינו ממוקדי עולם. אותם שהם מלובשים במצות וזהו הולך צדקות וכו' לפי שהצדקה היא כמו מלבוש להגין מהאש ומגינה כשריון דגרסינן בפ"ק דבתרא וילבש צדקה כשריון מה שריון זה מגין על בעליו במלחמה אף צדקה מגינה על עושיה מדינה של גהינ' וכן מצל' ממיתה ממש וממית' משונה כעובדא דבנימין הצדי' בפ"ק דבתרא וברתיה דר"ע בפ' מי שהחשיך וכ"ז בסבת כסות המצוה שלא על הצדיקים בלבד אלא אפי' על הרשעים מגינים המצות דגרסי' בפ' עושין פסין ובסוף חגיגה אמר ריש לקיש פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב שאין עליה אלא כדינר זהב אין האור שולטת בו פושעי ישראל שמלאים מצות כרמון דכתיב כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנים שבישראל מלאים מצות כרמון עאכ"ו הרי שהמצוה מגינה בעוה"ז ובעה"ב ומי שבטל מצות עשה הוא נקבר ערום בלי לבוש המצוה ומוכן לכל פורעניות ואין לך עונש גדול מזה. ומלבד זה יש במצוה כמה מיני טובות וסגולות משונים זה מזה וכמו שיש ביסוד האש כמה מיני פעולות שאין א' דומה לחבירו שהרי האש מתכת ומקפיאת מצמחת ומבלה ומלבד זה יש לה כח שהיא מאירה כמו כן דרך המצות יש בהם כמה סגולות והם מאירות כאמרם בסוף פ' הי' נוטל דרש ר' מנחם בר' יוסי מאי דכתיב כי נר מצוה כו' ואצ"ל באש אלא כמה מיני סמים ורפואות יש בעולם שיש בהם כמה טבעים וסגולות ואם באחד מן הנבראים שבשמים או בארץ יש כמה מיני פעולות וסגולות ק"ו מצות התורה שהיא כלי חמדה שיש בה כמה מיני חפץ וסגולה וכמו שיש בכל א' מהיסודות הד' או בשאר הדברים המורכבים בכל א' וא' טבע מיוחד מחבירו כך יש בכל א' מהמצות סגולה מיוחדת מחבירתה וכמו שהפת מועילה להסיר הרעב והמים לצמה והחום לקור והכסות לערום וכ"א צורך משונה מחבירו כך כל מצוה ומצוה יש בה צורך גדול למתן שכרה ואם חסר א' מהם ולא קיימה ימצא החסרון כדמיון מי שקבץ תבואה הרבה והכין מיני מזון ומלבוש ולא הכין מים שימות בצמא כדמיון זה יש מיני מצות שמגינות מן הפורעניות כענין הצדקה ויש מצות שמעשירות כמו הקטורת ושמטילות אימה כתפילין דכתיב ויראו ממך וכדרך זה שאר כל המצות ולפיכך צריך אדם להיות זריז בכל א' מהן שמא ח"ו אותה מצוה שביטל הוא הדבר היותר צריך לו כמו המים באופן שדרך כלל המצות מגינות על האדם כמו המלבוש והוא המלבוש האמיתי של האדם כאומרו גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך אשר תכסה בה אחר שאמר כסותך למה חזר לומר אשר תכסה בה אלא לרמוז שזה הכסות האמיתי של המצוה שהוא מתכסה בה מן הפורעניות כאומרו כי יצפננו בסוכה ביום רעה יסתירני בסתר אהלו הוא אהל השם ומכסהו לכסות בה באמת אבל שאר כסות הוא מעדה בגד לעדי ולתכשיט ואינו מגין ומכסה על האדם כמו כסות המצוה וזהו אשר תכסה בה ולזה אמרו בפ' התכלת חביבין ישראל שסיבבן הקב"ה במצות כי' ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ ראה עצמו ערום אמר אוי לי שאני ערום בלא מצוה כיון שנזכר מילה שבבשרו נתישבה דעתו עליו כו' למנצח על השמינית על המילה שניתנה בשמיני. הרי לך מבואר שמי שאין לו מצוה הוא ערום בלי לבוש ולכן אמר שאפי' הציצית שהוא לבוש מצוה כשאדם נכנס לבית המרחץ או יקרה לו שום מקרה ואינו מתעטף בו הוא ערום אבל המילה היא מצוה חקוקה בו בבשרו בסוד אות ברית קדש ואפי' יהי' ערום מכל המצות הוא מלובש בבגדי מלכות תכלת וחור ולכן דוד כשראה המילה נתישבה דעתו כאלו הי' לבוש בכל מיני לבוש לפי שהמצוה הזאת היא מצוה גדולה ובסבתה הם דבקים בשם ה' כאומרם ז"ל מי יעלה לנו השמימה ר"ת מילה וסופי תיבות הוי"ה ולכן אמר עליה שירה למנצח על השמינית על המילה שניתנה ביום השמיני וכן ניתנה בשמונה אותיות אלו שם הוי"ה ד' אותיות וכן מילה ד' אותיות הרי שניתנה בשמינית וכן רמז באומרו ובשעה שנכנס דוד לבית המרחץ ראה עצמו ערום שאלו המצות ברוב הימים בעת השמדות הם בטלות שגוזרים שלא יעסקו בתורה כמו בימי ר' עקיבא וכן על תפילין וציצית כמוזכר בתלמיד. והשמדות הם רמז לכניסת המרחץ שהוא כמו חמה מנרתיקה שעתיד הקב"ה להוציא לא"ה. ואע"פ שהיו גוזרים עליהם שלא יעסקו בתורה ולא יניחו תפילין היו שמחים כשהיו רואין מצות מילה שבבשרם שא"א לכל המלכים להסירה עד שבכח זאת המצוה שיש בה שם ה' היו מניחים ה' בראשם ואומרים זה אלי ואנוהו והיו מוסרים עצמם על קדושת השם וכ"ז ראה דוד ברוח הקדש שעתיד להיות לפי שכל מה שאירע לאבות סימן לבנים וכמו שראה דוד שהוא הי' מלך ועכ"ז נכנס למרחץ ולמקומות המסוכנים כאומרו באחוז אותו פלשתים בגת וכן בהיותו במערה או במקומות אחרים שאולי ברוב חסידותו לפי מקריו ויסוריו לא הי' יכול לקיים המצות כתיקון והי' נראה לו שהי' ערום מבלי לבוש והי' מתעצב ואח"כ כשהיה מסתכל במילה שהיא מצוה גדולה שקולה ככל המצות והי' דבק בשם ה' בסבתה הי' שמח ואמר שירה עליה. ובזה למד לבניו כשיראו עצמם בצרה ובגלות בעת השמדות ויהיו בטלים מן המצות שלא יניחום לקיימם. שיתנחמו במילה שבבשרם ויחזיקו בה כי היא שקולה כנגד כל המצות ובה יהיו מלובשם בגדים וכסוי מצוה ולא יהיו ערומים כאדם ואשתו ולכן צותה תורה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת ואמר ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם שזה המלבוש הוא לבוש מצוה המועיל להם ולנפשם וזהו ועשו להם ציצית לעצמם ולתועלתם על כנפי בגדיהם בענין שזה המלבוש יכסה עליהם בעת צרתם בסבת שם ה' הרמוז בו בד' כריכות וה' חומשי תורה כנגד ה' קשרים ולכ"א ונתנו על ציצית הכנף שזהו רמז על כנף השכינה שהוא מכסה על כל העולם כמ"ש בכאן אשר באת לחסות תחת כנפיו וכן פתיל תכלת רמז לשם ה' שהוא חוט השני המקשר ומייחד כל הדברים כמו שפירשתי במקומו ולכן תמצא שעכשיו שאין לנו תכלת אנו מניחין חוט א' בציצית יותר ארוך מהאחרים לעשות בו הכריכות ולקשר כל שאר הפתילים עמו רמז לה' אחד שהוא גדול ונורא מאד ומיחד ומקשר כל הדברים ולכן אמר וזכרתם את כל מצות ה' לפי שציצית עולה ת"ר וח' חוטין וה' קשרים הם תרי"ג וכן יש בו ה' קשרים כנגד ה' חומשי תורה ול"ב חוטין כנגד ל"ב נתיבות חכמה שהם כ"ב אותיות ועשר ספירות שהם כנגד י' דברות והם שמו של הקב"ה וזהו ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת לרמוז לשם ה' שהוא הכנף המכסה על הכל ונותן להם קיום באופן שהמצות הם כסוי ומגן על האדם לכסות מערומיו ולכן אנו קורין ביו"הכ פ' עריות לרמוז שלא יגלה השם ערותינו ויכסה מערימינו בכח הכפרה ומצות היום ובכח התורה שאנו עוסקין בה שמכסה ערותינו כאומרם ז"ל למה נמשלה התורה למים לומר לך מה המים מכסים ערותו של אדם אף התורה מכסה ערותו של אדם בכח המצות שהוא כסותו של אדם אבל מי שאין לו מצוה הוא כמו ערום עד שלזאת הסיבה נאמר בעבירה ולא יגלה כנף אביו לפי שהבן לא נברא אלא לכסות ערות האב ולהיות לו כסוי של מצוה ולהוציאו מעונש גהינם כמוזכר בר' יוסי הפקולי וזה מפורש בתורה בענין נח שהבן הרשע הוא חם אבי כנען גלה כנף אביו ושם ויפת כסו ערות אביהם כאומרו ויקח שם ויפה את השמלה זה רמז לכסוי של מצוה שלקחו על שכמם ויכסו את ערות אביהם עד שלזה אמרו שזכה שם לטלית של מצוה ויפת זכה שלא נשרפו בגדיו במפלת סנחריב כדכתיב ותחת כבודו כיקד יקוד אש. עד שלסבת זה המצות הם כמו כיסוי ומגן על האדם ובפרט מצות ציצית שהיא אחת מכנפי השכינה כאומרו על ציצית הכנף לכסות מערומיו ולתת לו כבוד ומעלה כמאמרם ז"ל ארשב"ל כל הזהיר במצות ציצית זוכה ומשמשין אותו שני אלפים ות"ת עבדים דכתיב אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי כו' לשונות הגוים הם ע' ועשרה פעמים שבעים הם ת"ש ואלו הת"ש יחזיקו בכנ' א' ובציצית יש ד' כנפות ד' פעמים ת"ש הם אלפיים ות"ת באופן שבשכ' טלי' של מצוה שהוא מלבו' כבו' זוכה שישמשו כל אלו העכו"ם ויתנו לו כבוד וזהו בכנף איש יהודי שהוא רמז לכנף שכינה המכסה על ישראל בגלותם וכשיראו אומות העולם שישראל נגאלים מגלותם ומשפלותם בכח המצות יחזיקו במצות ויעשו אותם ויהיו עבדים לישראל אחר שראו שה' אלהיהם לא עזבם ולא יעזבם בעבור שמו הגדול הכלול במצוה זו של ד' כנפות כדכתיב וזכרתם את כל מצות ה' וזאת הברכה באה לישראל בסבת ברכת נח הצדיק כי אחר ששם הצדיק קיים המצוה של עטיפה לכסות ערות אביו קלל לכנען שיהי' עבד עבדים לאחיו וכן אמר ברוך ה' אלהי שם שצוה לן להתעטף בציצית עד שלסבת זה יהי' כנען עבד למו כאומרו זוכה ומשמשין לו ב' אלפים ות"ת עבדים ולפי שעיקר כ"ז יהי' בזמן העתיד כאומרו בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים. חזר לומר על זמן העתיד יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם בבית שלישי ואז ויהי כנען עבד למו בענין שמי שהוא לבוש מכנף השכינה זוכה בעוה"ז ובעוה"ב כמו שכתבנו וע"ז אמר בכאן ברות אשר באת לכסות תחת כנפיו לכסות מוצאיך ומוצאיך וערותיך לפי שבאת ממשפחה טמאה מעגלון מ"מ אבל עכשיו שכסתה עצמה בכנף השכינה הוד והדר לבושה כדכתיב הוד והדר לבשת ותשחק ליום אחרון זה רמז שהיו לועגים ממנה שהיא מואבית כמ"ש דואג לשאול כשהיה שואל בן מי זה העלם אם מפרץ טכסיסי מלוכה יש בו ואם מזרח כו' א"ל דואג עד שאתה שואל עליו שאל על משפחתו שהוא בא מרות המואביה והוא לא הי' יודע שנתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית כו' ובזה ותשחק ליום אחרון שהיא לועגת וצוחקת מהם. וכן רמז שבכיסוי המצוה על כנף השכינה. זכתה ליום אחרון של עולם הבא וכ"ז רמז על ישראל המתעטפים במצוה וזהו הוד והדר לבושה ובזה הם ניצולים מן הפורעניות ומגיהנם וזהו לא תירא לביתה משלג זה גיהנם כדכתיב מלכים בה תשלג בצלמון והטעם כי כל ביתה לבוש שנים ומלבוש המצות כמ"ש א"ת שנים אלא שנים ר"ל מצות כפילות תפילין ציצית מזוזה מעקה עד שבסבת זה הלבוש שהוא מלבוש השכינה אין יראים ממדה"ד לפי שכנף השכינה מגין בעדם וזהו אשר באת לחסות תחת כנפיו השכינה שהיא הכיסוי האמיתי ואע"פ שיש כנפים לארץ וכנפים לשמש וכן כנפים אחרים שלפעמים בכי האדם חוסים בהם בחשבם שיש בהם תועלת ואינו כן וזהו שאמרו במדרש רות ע"פ זה א"ר אבין שמענו שיש כנפים לשחר כו' כנפים לארץ כו' ושיש כנפים לשמש כי' כנפים לכרובים כו' ושיש כנפים לשרפים שנאמר שש כנפים בא וראה כמה גדול שכרן של גומלי חסדים שאין חוסים לא בצלו של שחר כו' ולא בצל כרובים ולא בצל חיות ושרפים והיכן חוסים בצלו של הקב"ה שנאמר מה יקר כו' בצל כנפיך יחסיון ע"כ שרמז בזה שיש בני אדם שנמשכים בזה העולם אחר התענוגות והתאוות של העוה"ז באופן שחושבים שיש כנפים לשחר לפי שנראה להם שבלילה הם אסורים בשלשלאות ואולי חושבים לעשות רע ובאור הבוקר יעשו באופן שכשבא הבקר והשחר הם שמחים להתפשט בעולם. ואחרים חושבים שיש כנפים לשמש עד שבסבתו באים כל מיני מגדים חדשים גם ישנים כאומרו וממגד תבואות שמש וחושבים שיש לו כנפים להציל מן הרעב ועושין ממני אלוה. ואחרים חושבים שיש כנפים לארץ שהיא ארוכה ורחבה להתענג בה ובתענוגיה למעלה ואחרים חושבים שכל זה הבל ואין בהם כח להרע ולהיטב אבל חושבים שראוי להם להשיג טובת העולם לשום אמצעיים בינם לבין אלהיהם כמו הכרובים והשרפים שהם קרובים אל השם וע"ז הזהירה התורה לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב שיהיו שותפים עמי או אמצעיים וכמו שאמרו שבא להזהיר על הכרובים וז"ש כנפים לכרובים וכנפים לשרפים וכו' ואינו כן שאין להם כנפים אלא מה שהושפע להם מכנף השם עד שבסבת זה נשתתפו בזה השם אבל לא שיהי' להם כנפים וז"ש ר' אבין שמענו שיש כנפים לשחר כלומר לכאורה נראה ששמענו ואנו מבינים מזה השם שיש כנפים לשחר וכן שיש כנפים לשמש ולארץ ואינו כן כי אין להם מצד עצמם כלום אלא מצד כנף השם והשפעתו וכן הכרובים שיש להם יותר דיבוק עם השם אין להם אלא קול הכנף ולא הכנף ולכן הצדיקים הם מכירים יכולת השם ומציאותו ושכל הדברים אין להם קיום מצד עצמם אלא מה שהשם שופע בהם לכן אין חוסין לא בצל השחר ולא בצל השמש ולא בצל הארץ ולא בצל הכרובים והשרפים אע"פ שהם יותר דבקים אל השם ובצל מי חוסים בצל השם שהוא הכנף האמיתי והרמז בזה לפי דעתי לתקן המאמר שיש בו ספק גדול שאמר שאין חוסין לא בצל שחר וכו' אלא בצלו של הקב"ה. וכי זו היא שבחן של צדיקים שחוסין בצלו של הקב"ה שהוא חי וקיים ואין חוסים בצל השמש והארץ שהם הבל וריק והם מעשה ידיו וכתיב שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה וכתיב המה יאבדו ואתה תעמוד ומה שבח זה שמונה בצדיקים עד שנראה לכאורה שדבר כנגד גומלי חסדים לפי שזה הפסוק אמרו בועז שהי' רוצה לגמול חסד עם רות ולכ"א בא וראה שבחן של גומלי חסדים שמוציאים ממונם בצדקה וכן גומלים חסד עם המתים והחיים ללותם ואין עושין מלאכתם ואולי אין להם מה לאכול ועכ"ז אין חוסים בצל הארץ ובצל התאוות ובצל העולם אלא בצל הקב"ה שהוא מכין מזון לכל בריותיו והוא הנותן כח לעשות חיל ודעתי עוד בזה לתקן המאמר שרמז בזה השבח הגדול של צדיקים שהם חוסים בצל הב"ה ולא בצל השמש והארץ והשחר והרצון בזה לפי שידוע שהשחר האמיתי אינו אלא באחרית הימים כאומרם עקב שכר באחרית וכתיב צדיק כתמר יפרח כלומר אל תתמה אם תראה שמגיע לצדיקים כמעשה הרשעים כי שכר הצדיקים אינו אלא באחרונה ברוב הימים כמו התמר שאינו נותן פריו אלא לע' שנה עד שלסיבת זה מלא לב האדם הוללות וסכלות והולכים אחרי ההבל ואחרי העה"ז והצלחותיו לפי שרואים שההצלחות שבאות במקרה בלי איחור ואין רוצים להמתין לטוב הבא באחרית ולכ"א ראה שבחן של צדיקים שאין חוסין בצל השמש והארץ אע"ג דמקרבא הנאתייהו ורואים שבאים ההצלחות מהם בלי איחור וחוסים בצל הקב"ה אע"פ שנמשך חסד לאלפים ולזמן מרובה ומתאחר תגמוליו לאוהביו ולשומרי מצותיו וזהו אבל בצל מי חוסין בצלו של הקב"ה אעפ"י שנראה צל מועט ואותו צל וחסד שהקב"ה עושה הוא מאוחר מאד עכ"ז רוצין לחסות בצילו וליחל גמולו וחסדו ברוב הימים וז"ש מה יקר חסדך אלהים כלומר ראה דבר נפלא מאד כי חסד השם ותגמולו הוא דבר כבד מאד ואינו מגיע לאדם אלא בכבדות ועכ"ז בני אדם בצל כנפיך יחסיון ולא בצל השמש והארץ שבאים בקלות ויהי' מהיקר חסדך כמו יקר בעיני ה' כלומר דבר כבד מאד בעיני ה' המותה לחסידיו כמו שאמרו איך אומר לאברהם שימות וכבר הקנני שמים וארץ והרי הפיל עצמו לכבשן האש וקדש שמו בעולם וכן ודבר ה' הי' יקר בימים ההם כי דבר הנבואה בימי שמואל הי' דבר כבד מאד שנתאחר זמן רב מימות יהושיע עד שמואל. ואחרים פירשו כמו הוקר רגלך שהוא דבר נמנע (לפי שנמנה הנבואה זמן רב וכן חסד השם בא לזמן רחוק כאלו הוא דבר נמנע אצל הרואים) לפי שנתאחר הרבה וזהו מה יקר חסדך אלהים ועכ"ז בני אדם בצל כנפיך יחסיון ולא בצל האחרים וא"כ שבח גדול הוא זה לצדיקים ולזה אמר ראה שבחן של צדיקים כו' וזה ע"ד שאמרו ע"פ כתפוח בעצי היער כן דודי בן הבנים אין לך בכל האילנות שיהי' לו צל מועט כמו התפוח ועכ"ז בצלו חמדתי וישבתי אע"פ שהוא ממועט וזה מובן במה שאמרנו שאע"פ שצל השי"ת נראה ממועט כמו צל התפוח לפי שהוא מתאחר לזמן רחוק עכ"ז אומרים ישראל בצלו חמדתי וישבתי לפי שהוא הצל האמיתי ולא צל השמש והארץ והשחר ולכן אמר בכאן ותהי משכורתך שלמה לעתיד מעם ה' אלהי ישראל אשר באת לחסות תחת כנפיו ולא בכנפי הארץ והשמש אע"פ שהצלחתם יותר קרובה ורמז לה בדבריו שראוי לשבחה על מה שעשתה שהניחה ארצה ומולדתה ומלכותה והצלחותיה הקרובים אליה מצד צל השמש והשחר ובאת להדבק עם עם ישראל נבזים ושפלים ומעונים תחת יד מדין ועמלק וכן באת להתדבק תחת כנפי השכינה ליחד חסד ה' המתאחר מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים הם דוד ושלמה וכן תרגם יב"ע ישלם ה'. יגמול ה' ליך גמול טוב בעלמא הדין ויהא אגרך שלום לעלמא דאתי דאתית לאתגיירא ולאתכסיא תחות טלל שכינת יקריה ובהא זכותא תשתזב מדין גהינם למהוי חולקך עם שרה רבקה רחל ולאה. רמז בזה על כל מה שאמרנו שהמצות הם כמו כיסוי על האדם להגין עליו מן הפורעניות של גהינם והם כיסוי של כבוד השכינה וז"ש לאתגיירא ולאתכסיא תחות טלל שכינת יקריה לומר שהי' בה ערות דבר של מואב וכסה ערותה כשקבלה מצות התורה כמו שפירשנו למעלה בענין הציצית שנקרא כנף עד שבזה תנצל מדינה של גהינם המחובר בה בגיותה ולכן באת לחסות תחת כנפי השכינה להציל עצמה מן הדליקה ולהיות חלקה עם שרה ורבקה: