אשכול הכופר על רות ד:יב

1וחזרו לומר ויהי ביתך כבית פרץ אשר ילדה תמר ליהודה שהי' מלך ואמר מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת להורות שאעפ"י שהם אמרו יתן ה' את האשה שנראה שכבר היתה אשה בת מ' שנה שעכ"ז יתן לו השי"ת זרע ממנה כאלו היתה נערה וזהו מן הנערה ולא מן האשה עד שלסבת זה תמצא שבמדרש רות הרגישו רבותינו ז"ל זה ואמרו אמר רב הונא שניהם לא נפקדו אלא מברכתן של נשים כו' ויהי ביתך כבית פרץ אמר לפניו רבש"ע בנים שאתה עתיד ליתן לי מן הנערה הזאת יהיו ודכותיה לנכח אשתו כו' עד ורבקה אמרה כך עיי"ש נראה שהם דרשו מן הנערה הזאת שהוא מאמר בועז ועוד דרשו מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת א"ר תנחום משום ר"י ונחיה לאבינו אין כתיב כאן אלא ונחיה מאבינו כי' עד זרע מלך המשיח רמזו למה שאמרתי כי לפי שהוא לא היתה ממשפחה הגונה שבאה ממואב ולפי שעתיד לצאת משם מלך המשיח אמרו וישכב עמה בלילה הוא שהקב"ה שנקרא הוא סייע בדבר וזהו מאבינו ולא לאבינו קצת מאבינו וקצת מאחר שהוא מלך המשיח וכן בכאן מן הזרע לרמוז על מלך המשיח או שנאמר שכוונת אומרם האשה הבאה אל ביתך וכן חזרו לומר ויהי ביתך כבית פרץ לרמוז בדבריהם הטוב הגדול שעשה בועז בזה הזיוג ואע"פ שלכאורה נראה שעברה בזה דבר מגונה מאד בביאתה אל הגורן לבקש לבועז עד שאולי נאמר כי אחר שהתחלה לא היתה טובה כל הנמשך מזה כמוהו ואם התחלה טובה כל הנמשך יהי' טוב וזה ברור מאנשי המגדול שההתחלה היתה טובה שהיו עם אחד ושפה אחת לכולם לכן כל הנמשך מזה יהי' טוב וזהו וזה החלם לעשות ועתה לפי זאת ההתחלה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות ולכן עוצו ודברו כי דבר כזה צריך עצה וזהו הבה נרדה ונבלה שם שפתם בענין שיתבלבל ויאבד מהם ההתחלה הטובה אחר שאינה טובה לגמרי לפי שבודאי האחדות הוא טוב מאד אבל ראוי להם שבזה האחדות יבחנו האמת מן השקר אבל אם הם באחדותם מסכימים על השקר שהוא טוב כמו על האמת זה א"א קיומו לפי שידוע שהשקר אין לו רגלים וז"ש ותהי להם הלבנה לאבן והחמר הי' להם לחמר כי הלבינה אינה אבן כמו שאמרו על גלות בבל שהי' קשה מגלות מצרים כי במצרים נאמר כמעשה לבנת הספיר ובבבל נאמר כמראה אבן ספיר באופן שהם לא היו מבדילים השקר מהאמת והי' להם הלבינה לאבן כמו שהי' להם החמר כחומר וכמו שהארכתי במקומו וכן גם הטעות הנופל בהתחלות עליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון וא"כ אחר שבכאן בענין זה הזיוג ההתחלה לא היתה טובה הנמשך ממני יהיה כן לזה באו העם והסנהדרין ואמרו ברוח הקדש והסכימו כלם כמאמר בלב א' כאיש א'. יתן ה' האשה הבאה אל ביתך לרמוז שאעפ"י שנראה לכאורה דבר מגונה הכל הולך אחר החיתום ואם החתימה היא טובה אע"פ שההתחלה לא יראה לנו טובה יש לנו לדון כל הדבר לטוב וזה יקרה בהרבה דברים וכל התורה מלאה מזה ואין להאריך בראיות לפי שהזקנים והעם כיד אלהיהם הטובה הביאו לזה שתי ראיות חזקות לברר איך הכל הולך אחר החיתום אעפ"י שההתחלות לא יהיו טובות לפי הנראה ולכן אמרו יתן ה' האשה הבאה אל ביתך לקרר דעתו של בועז שלא יחשוב בזה ויאמר איך אפשר שהאשה הזאת היא צנועה אחר שהיא באה אל ביתי ואל גרני לבקש בעל ואמרה ופרשת כנפיך על אמתך ואחר שזה כן הזרע אשר תצא ממנה יהיה כמותה לז"א כי אינו כן אע"פ שהאשה הזאת באה אל ביתך לבקש אהבתך כבר ידעת דבר שהי' נראה מגונה מזה שקרה לרחל וללאה עם יעקב שרחל הצדקת שהיא עיקר הבית אמרה לכן ישכב עמך הלילה ולאה הצדקת יצאה לקראתו ואמרה אלי תבא כי שכר שכרתיך בדודאי בני ואעפ"כ ראה מה היה בסופו אשר בנו שתיהן את בית ישראל בי"ב שבטי יה עדות לישראל באופן שבזה נראה שההתחלה היתה טובה לשם שמים באופן שהכל הולך אחר החיתום ולכן אל תתמה מזאת האשה הבאה אל ביתך אשר לא כדת כמאמר אסתר ואח"כ אבא אל המלך אשר לא כדת כי מן הראוי היה שיבא המלך אצלי ואחר שהיא נתכוונה לש"ש כרחל וכלאה אשר בנו שתיהן בית ישראל כן תהיה זאת האשה הצנועה ותוליד לך בנים כשרים והגונים. ועשה חיל באפרתה ר"ל שיעשה חיל מעם רב ברות המואביה הנקראת אפרתה והטעם שקראוה אפרתה להסיר ממנה שם רות המואביה שנקראת במגלה הזאת כמה פעמים וידוע כמו שאמרו בפרק התכלת חצר שמוכרים בה תכלת הרי היא בחזקתו אשת חבר הרי היא כחבר לרמוז שכמו שחצר שהיו מוכרים בה תכלת הרי היא בחזקתו כמו שאמרו גדולה חזקה כן אשת חבר כלומר שהיתה אשת חבר הרי היא כחבר ולעולם היא נקראת על שמו וא"כ אחר שמחלון וכליון נקראו אפרתים ותרגם יב"ע רבנין לפי שהיו גדולי התורה ורבניה ראוי שאשת מחלון שנקרא אפרתי שהיא ג"כ תקרא אפרתה וזהו ועשה חיל באפרתה וזה ע"ד שפירשתי שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה והיכן נקראת שרה שאמר כי שרה שמה אבל אחר שאברהם נשתנה שמו ונקרא אברהם ע"ש כי אב המון גוים נתתיך א"צ לשנות שם הגברת אשתו כי מעצמו הדבר מובן שאם הבעל מלך אשתו היא מלכה ולכן אחר שאברהם נעשה מלך בשינוי השם מיד נשתנה שם האשה לגברת ומלכה וזהו כי שרה שמה וגם כאן אחר שמחלון נקרא אפרתי גם שם אשתו לעולם היא אפרתה וזהו ועשה חיל באפרתה לפי שכל הגדולים. נקראו בשם אפרים דכתיב ואפרים בכורי הוא וכן אמר בן תחו בן צוף אפרתי ר"ל גדול הדור וכן נמצא במדרש שעיטר יעקב אבינו את אפרים בשעת פטירתו שראש השבטים וראש הישיבה וכל מעולה ומשובח בבנים יהיה נקרא על שמו בן תחו בן צוף אפרתי ודוד בן ישי אפרתי וכאן אפרתים וכו' ע"כ וזהו ועשה חיל באפרתה ואעפ"י שאנו אומרם שתעשה חיל באפרתה עכ"ז השם הטוב מצד בית לחם כמ"ש למעלה והרמז בזה שאע"פ שרות אפרתה היא אשה גדולה עכ"ז השם הטוב והמעולה היא מצד בועז שהוא ממשפחת יהודה וזהו וקרא שם בבית לחם וחזר לומר ויהי ביתך כבית פרץ לפי שאולי יאמר אומר כי רחל ולאה אם עשו דבר זה כבר היו נשים ליעקב ולכן אין גנאי להם מה שעשו אבל רות שהיתה פנויה אלמנה והלכה לשכב בקצה הערמה זה דבר מגונה מאד לזה אמרו אני מראים לך עוד דבר זר מזה והוא דבר תמר עם יהודה שהיתה כלתו והתנכרה עצמה ועבר ביניהם מה שעבר ונתעברה ממנו וילדה תאומים פרץ וזרח אשר מפרץ בא כל משפחתך ונראה מזה כי הכל הולך אחר החיתום ואחר שהחתום הי' טוב ההתחלה ג"כ טובה והשי"ת ראה שנתכוונה לש"ש להזדווג לצדיק ולכן השלים השי"ת שאלתה כן בכאן אע"פ שרות עשתה מה שעשתה אחר שכוונתה הי' לשם שמים יתן השי"ת אשר הזרע ממנה יהיה דומה לפרץ וזהו ויהי ביתך כבית פרץ וגו' אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת. אחר שהיא נתכוונה לש"ש להתדבק בגוף קדוש זקן מאד ולא הלכה אחר הבחורים לפי שמה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו ולא בעיני המקום לפי שכבר גלה סודו אל עבדיו הנביאים שמזאת האשה יקום דוד ומשיח בן דוד כמו שפירשתי אצל ולא ידע בשכבה ובקומה בוא"ו הוא רמז לשבט מישור שבט מלכות ב"ד דכתיב ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו ועליו התנבא יעקב ומשה ע"ה שיהיה גור אריה שבתחלה יהי' גור וקטן כאומרו ודוד הוא הקטן ואח"כ היה אריה וזהו אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה ולפי שרבים אומרים איך אפשר שמרות המואביה תצא המלכות לז"א מאת ה' היתה זאת האשה הנצבת. היא נפלאת בעינינו ולפי שזה מפלאי התורה עד שאחז"ל שע"ז אמר דוד רבות עשית אתה ה' אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו עלי ועליך היו כל אלו הדברים לפי שדוד בא מרות ורחבעם מנעמה העמונית וע"ז התחיל המזמור ואמר קוה קויתי אל ה' כי' ויעלנו מבור שאון מטיט היון כנגד רות ויקם על סלע רגלי כמ"ש בצר ירוממני וזאת הסלע היא סלע המחלקות שכל העולם חולקים ע"ז ואומרים איך אפשר זה ויתן בפי שיר חדש תהלה לאלהינו וגו' אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו כי זהו יחס האמתי ואפי' שיבא מעמון ומואב כל זה הכל אם הוא בוטח בה' וזהו ולא פנה אל רהבים כי' רבות עשית כמו שפירשתי זבח ומנחה לא חפצת אזנים כרית לי לשמוע דבריך אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי אשר זה רמז על מגלת רות שנכתבה ונתיסדה על דוד וזהו במגלת ספר כתוב עלי וזהו שאמרו במדרש ר' יצחק פתח אז אמרתי הנה באתי שירה הי' צריך לומר שבא ואין אז אלא שירה שנאמר אז ישיר משה מכלל לא יבא הייתי ובאת. במגלה ובספר כתוב עלי במגילה אשר צוית לא יבאו בקהל לך בספר לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' ובאתי ולא די שבאתי אלא במגלה ובספר כתיב עלי במגלה פרץ חצרון כו' בספר ויאמר ה' קום משחהו כי זה הוא ע"כ נראה מכאן איך דוד בעצמו הי' תמה ואומר איך אפשר שאני באתי בקהל ה' אלא שה' גזר כך בספר ובמגלה ואחר שכל זאת המגלה נכתבה עלי לעשות רצונך אלהי חפצתי ולכן תמצא באיתן האזרחי שרמז על ענין דוד וחבתו שחבבו הקב"ה עד שאמר שהיה זה מפלאות השם ומחסדו ולזה התחיל חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי שרוצה לומר שהי' ראוי לשבח להשי"ת על החסדים שעושה בכל דור ודור ואמר שכמו שהשם עשה חסד בבריאת העולם כאומרו אמרתי עולם חסד יבנה כן הי' חסד גמור ופלא ונקמה שעשה עם דוד וזהו כרתי ברית לבחירי נשבעתי לדוד עבדי שיהי' קיים כמו השמים וזהו עד עולם אכין זרעך כמ"ש בשמים שמים תכין אמונתך בהם וכנגד עולם חסד יבנה אמר ובניתי לדור ודור כסאך סלה לפי שזה תלוי בזה וזה תלוי בזה באופן שבזה יודו שמים פלאך ה' כי ענין דוד ובריתו הוא פלא גמור אף אמונתך בקהל קדושים לרמוז שהשי"ת מכין אמונתו וקיומו בקדושים אשר בארץ כמו דוד והדומים לו ולפי שדרכי השי"ת הם דרכים נסתרים ואין מי שישיגם אמר כי מי בשחק יערוך לה' כו' באופן שאפי' המלאכים אין משיגים דרכי השם ועכ"ז אל נערץ בסוד קדושים כי הקדושים אשר בארץ יעריצוהו וישבחוהו ונורא על כל סביביו כאומרו וסביביו נשערה מאד וזה רמז לדבקים בו כמו דוד והדומים לו שהם משיגים קדושתו ומעלתו יותר מהמלאכים וזהו ה' אלהי צבאות שהוא אלהי צבאות מעלה ומטה ומי כמהו בכלם חסין יה ועכ"ז ואמונתך סביבותיך שמראה אמונתו וקיומו באותם שהם סביב לו וקרובים אליו ואע"פ שהם חלשים ושפלים וזה אינו עושה לחסרון גדולתו ועוזו כי הוא מושל בגאות ים כו' אתה דכית כחלל רהב כו' וזה כנגד הדברים התחתונים וכנגד העליונים אמר שמואל ג"כ עליהם וזה לך שמים אף לך ארץ כי' באופן כי לך זרוע עם גבורה ואע"פ שעמך הגבורה לא תעשה יתרון לשום אדם וזהו צדק ומשפט מכין כסאך ואעפ"י שעמך צדק ומשפט לא תרצה לעשות דין חתוך אבל חסד ואמת שהוא מעין פשרה ברחמים יקדמו פניך כי לעולם השי"ת מקדים רחמיו למדת הדין וא"כ אשרי העם יודעי תרועה אחר שה' באור פניך וברחמים יהלכון בשמך יגילון כל היום לפי שהוא רחמים וכשהם יודעים תרומה ומדת הדין כבר הקדים להם הרחמים פעמים רבות ואחר שזה כן אשרי העם יודעי תרועה. או יאמר אשרי העם יודעי תרועה מלך וחברת מלך לפי שהם דבקים בו לעולם באופן שתפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנינו לפי שהשם הוא מלכם כאומרו ה' מלכנו הוא יושיענו וזהו כי לה' מגיננו ולקדוש ישראל מלכנו באופן שה' מלך ישראל וגואלו ולא אחר ועכ"ז אז דברת בחזון לחסידך וגלית סודך לנביאים שיתנבאו על דוד שיהיה מלך ולפי שכבר אמרנו שהשי"ת הוא המלך ישראל אמר שויתי עזר על גבור לרמוז שהי"ת הוא המלך אלא שרצה לשום עזרו על איש גבור חיל ללחום מלחמת ה' וזהו שויתי עזר על גבור והלכתי וחפשתי וחקרתי לבחור בחור בעם ולא יכולתי למצא אדם כלבבי מתחלת העולם שיהיה גבור חיל עד שמצאתי דוד עבדי ע"ד מציאה ויאמרו ימצאהו בארץ מדבר כי זה מפלאות תמים דעים שיצא דוד משרש מואב מרות אם לא ע"ד מציאה ואע"פ שמצאתי איש נאמן לא עשיתיו מלך ישראל אלא בתנאי שידי תכון עמו וזרועו תאמצנו ואחר שידי עמו לא ישיא אויב בו לפי שאני לוחם מלחמותיו וזהו וכתותי מפניו צריו ולא ביבשה לבד אלא ושמתי בים ידי ובנהרות ימיני כמו שאני מושל בגאות ים ולפי שהוא יכיר שכל זה בא מאתי הוא יקראני אבי אתה לפי שאני מחבבו ובענין המלחמות לפי שממנו הישועה יאמר אלי וצור ישועתי וכנגד אבי אתה גם אני בכור אתנהו וכנגד צור ישועתי אמר שיתנהו עליון למלכי ארץ וזה לא יהיה לזמן מיוחד אלא לעולם אשמור לו חסדי על צד החסד ואם חסדי ה' תמו ובריתי נאמנת לו כמ"ש כרת ברית לבחירי ולא לו לבדו אעשה זה החסד אלא ושמתי לעד זרעו ואולי רמז בזה שאעפ"י שיופסק הברית עם זרעו. ברוב הימים לזמן המשיח ישים כסאו כימי שמים ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו ואולי בניו לא ישמרו תורתו לז"א אם יעזבו בניו תורתי כו' שאע"פ שיעזבו התורה והמשפט לא אעזבם אבל אם חוקותי יחללו להכעיסני שהוא כמו חילול השם אז ופקדתי בשבט פשעם וחסדי לא אסיר מעמו ואע"פ שאסיר חסדי מצד עונותיו לא אשקר באמונתי שהוא הברית שכרתי עמו וז"ש לא אחלל בריתי. ואע"פ שכבר כרתי עמו ברית עכשיו מחדש נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב ואע"פ שתראה שבזמן מה יופסק חסדי מאתו זרעו לעולם יהיה שזה רמז למלך המשיח ואז כסאו יהיה כשמש נגדי ולפי שהשמש היו מונים בו אדום חזר לומר כירח יכון עולם שזה רמז על ישראל כדכתיב החדש הזה לכם וע"ז תקנו ראה והתקין צורת הלבנה וזהו ועד בשחק נאמן סלה לפי שבריאת שמים מארץ לא היו אלא בסיבתו וכל הדברים לא נשתלשלו אלא בסיבתו ולפי שהוא עד בשחק נאמן סלה אנו אומרים בברכת הלבנה דוד מלך ישראל חי וקיים ועכ"ז אתה זנחת ותמאס ושכחת הכל וכנגד החבה שאמר שחבבו אמר התעברת עם משיחך וכנגד כרתי ברית לבחירי אמר נארת ברית עבדך וכנגד נשבעתי לדוד עבדי שיהי' מלך והמלך ראוי שיעטריהו בכתר מלכות אמר חללת לארץ נזרו שהוא הכתר ואולי ע"ז אמר בשמן קדשי משחתיו לפי שהמשיחה היתה כמין כתר וכנגד ובניתי לדור ודור כסאך סלה שזה רמז על בנין ערי יהודה ובנין ירושלים שהוא כסא ה' אמר פרצת כל גדרותיו שמת מבצריו מחתה וזה כנגד מ"ש המקונן הרס בעברתו מבצרי בת יהודה לפי שהכל הי' מאת השם וכנגד מ"ש לא ישיא אויב בו אמר שסוהו כל עוברי דרך היה חרפה לשכיניו וכנגד אף ידי תכון עמו שזה רמז על יד ימין אמר הרימות ימיו צריו או כנגד מ"ש ובנהרות ימינו וכנגד ובן עולה לא יעננו אמר השמחת כל אויביו וכנגד מ"ש אלי וצור ישועתי אמר השיב צור חרבו לרמוז שבראשונה הי' השם צור ישועתו והי' נושע בה' מגן עזרו חרב גאותו ועכשיו הוא להיפך שהש' השיב חרבו אחור שלא יחתו' בה כאלו הי' צור מכשול ואבן נגף או יהי' כמו חרבות צורים לומר שהשם השיב אחור חדוד חרבו שלא יחתוך בענין שלא יהיה לו קיום במלחמה הפך מבראשונה שהי' צור ישועתו או יאמר אף תשיב צור חרבו שחוזר לאויב שאמר למעלה השמחת כל אויביו כלומר ולא די שהשמחת כל אויביו אלא שאף תשוב צור חזק חרבו של האויב כנגד ישראל בענין שבזה ולא הקמותו במלחמה וכנגד מ"ש אף זרועי תאמצנו כדי שלא יפול אמר ולא הקמותי במלחמה לאמצו בזרועותיך וכנגד מ"ש בשמן קדשי משחתיו אמר השבת מטהרו לומר שבראשונה הי' נמשח בשמן המשחה והי' ממולח טהור קדש ועכשיו הסיר ממני זאת הטהרה והקדושה ואחר שלא הי' לו נזר הקדש מיד השפיל כסאו כסא המלכות ורמסו בארץ וזהו וכסאו לארץ מגרת. ואולי כנגד וכסאו כשמש נגדו אמר השבת מטהרו לפי שידוע שהשמש והירח הם זכים וטהורים ויפים כאומרו יפה כלבנה ברה כחמה ולכן דימה אותם לישראל להורות על נקיותם וטהרתם לז"א שבראשונה היו יפים כלבנה ברים כחמה כאומרו כשמש נגדי כירח יכון עולם ועכשיו פסקה מהם טהרתם וזהו השבת מטהרו ולכ"א על השמש והוא כחתן יוצא מחופתו מקצה שמים מוצאו וגו' אבל תורת ה' תמימה מהשמש לפי שהשמש מצד בהירותו וזכותו מחשיך העינים אבל מצות ה' ברה וזכה ועכ"ז היא מאירת עינים וכן בכל שאר הדברים היא מעולה מהשמש לפי שהשמש אין תועלתו אלא לעניים והתורה משיבת נפש ונותנת מנוחה. וכן מצד השמש באין וצומחין מיני מגדים מתוקים עד שבסבת מתיקותם הנמשכים אחריהם מתטפשין ודעתן מטורפת בהם אבל התורה מחכימת פתי אעפ"י שהיא מתוקה מדבש וכן בסבת השמש והדברים הבאים ממנו מהפירות ומיני מתיקה מדאיבות ומכאיבות הנפשות אבל התורה היא להיפך כי פקודי ה' ישרים משמחי לך וכנגד טהרת השמש וזכותו אמר יראת ה' טהורה עומדת לעד אבל מאור השמש וטהרתו לפעמים תפסק אורו ולפי שמצד השמש והכוכבים הוברי שמים עושים משפט מעוקל וכוזב כאומרם מאשר ולא כל אשר והתורה היא להיפוך שכל משפטיה טובים ואמיתים צדקו יחדיו. ולפי שמצד ניצוץ השמש המתנוצץ במקומות ידועים יש מוצא לכסף ומקום לזהב ומהם נעשים כל מחמדי עין כלי פז ואבן יקרה אמר כנגד זה הנחמדים מזהב ומפז רב. ולפי שהאדם נגרר אחר הדברים המתוקים עד שמקיא אותם אמר שאין ראוי לעשות כן בדברי התורה להמשיך אחר מתיקותם וזהו גם עבדך שהוא מלך וראש הסנהדרין נזהר בהם לפי שמהם יוצאים דברים גדולים וזהו בשמרם עקב רב כמו שמר את הדבר ולפי שפעמים האדם חוטא באלו הדברים ונמשך אחריהם בשוגג או במזיד אמר שגיאות מי יבין וגו' ולכן אמר בכאן על טהרת השמש שאמר וכסאו כשמש נגדי. השבת מטהרו וכנגד ושמתי לעד זרעו וכסאו כימי שמים אמר הקצרת ימי עלומיו עד שבזה העטית עליו בושה סלה כי אחר שמת בכרת קודם זמנו זאת היא בושה גדולה וכנגד מ"ש אף אני בכור אתנהו כי' שזהו כבוד גדול אמר העטית עליו בושה ולא כבוד ומעלה כ"ז הי' מתאונן המשורר על אורך הגלות ועל צרת ישראל כי יודע היה שהשם יקיים דברו באחרונה וכמ"ש שאע"פ שיחטאו בניו ויפקוד עונם עכ"ז אחריתם ישגא מאד ולכן חזר לומר אחת נשבעתי בקדשי כו' זרעו לעולם יהיה בזמן המשיח וכסאו כשמש וכירח יכון עולם באופן שיהי' עד בשחק נאמן סלה לא כבראשונה. ועכ"ז אני מיצר על שזנחת ותמאס בגלות הארוך הזה ולא זכרת ברית ראשונים ולכן חתם ואמר עד מה ה' תסתר לנצח שהוא יודע כל אלו הדברים ומסתיר פניו כאלו אינו רואה וזורק האבן וטומן היד וזהו ותבער כמו אש חמתך. ואמר זכור אני מה חלד כו' מי גבר יחיה לרמוז שהוא לא הי' מצטער על עצמו ועל עמו ועל צרותיהם ועל קוצר ימיהם כי זה דבר ראוי לפי טבעם וכמעט מוכרח לפי הרכבתם שהיא מיסוד רעוע עפר ואפר וזהו זכור אני מה חלד שהכל הבל וריק ושוא בראת בני אדם אחר שהם אחוזים בחבלי השוא שלסבת זה מי גבר יחיה ולא יראה מות כי זה כמעט מוכרח ולא די לו שימות אלא שאולי לא יוכל למלט נפשו מיד שאול ואבדון לפי מעשיו אבל כל נאקתי וצעקתי איה חסדיך הראשונים ה' שאמרת לעולם אשמור לו חסדי ואמרת אמרתי עולם חסד יבנה וכן אמרת ואמונתי וחסדי עמו ואם לא תרצה לעשות עמהם חסד לפי מעשיהם יש לך לזכור להם השבועה שנשבעת לדוד באמונתך ואם לא תרצה לזכור השבועה לפי שהיתה על תנאי אע"פ שאמרת שאם חטאו לך ופקדתי בשבט פשעם עכ"ז יש לך לזכור חרפת עבדיך שמחרפים ומגדפים אותם בכל יום ויום על קדושת שמך פעמים רבות ואני נושא וסובל דבריהם שכמו שהיו מחרפים אותו עשו וישמעאל שהיו אחיו ושכבו בחיקו והרי עכשיו גדולי העמים וזהו כטעם מחמס אחיך יעקב וזהו שאתי בחיקי כל רבים עמים ואמר רבים עמים לרמוז שרבים קמים עליו וכל אחד מהם כמו עם א' כנגד ישראל שהם מעונים ונדכאים ולכן לא אמר עמים רבים ואם היו מחרפים אותי הייתי שותק אבל חרפו אויביך ה' שאומרים איה אלהיך וכן חרפו עקבות משיחיך ואומרים לשחק בנו מדוע אחרו פעמי מרכבותיו אחר אלף ות"ק שנה ולכן אמרתי כל אלו הדברים להתריס כנגדם לפי שהם אומרים כל אלו הדברים שיודעים שעשית ברית ואמרת אם לדוד אכזב ואומרים היה לכם כמו אכזב מים לא נאמנו אעפ"י שאמר ובריתי נאמנת לו עכ"ז באופן שרמז בדבריו שכל אלו הדברים הזרים שאמר נגד השם הי' אומר אותם בשם האויבים וזהו אשר חרפו עקבות משיחך ועכ"ז ברוך ה' לעולם ועל טוב ועל רע יהי שם ה' מבורך או שיאמר ברוך ה' לעולם אע"פ שעכשיו אומרים שלא קיים דברו ובריתו ושהיה כמו אכזב אני בטוח שזמן יבא שיהי' ברוך בתוספת טובה וזהו ברוך ה' לעולם ואז יהיה נאמן בבריתו וקיים במאמרו וזהו אמן ואמן הרי פרשתי באלו המזמורים איך ענין דוד היה ענין נפלא מנפלאות התורה בעבור שבא מרות המואביה בת עגלון מלך מואב וכמו שפירשתי בתחלת המגלה שרצה הקב"ה שיהי' אכזר על אומות העולם מצד אמו ורחמן על ישראל מצד אביו. ולפי שלכאורה כ"ז נראה דבר זר מאד וכן על כל זאת שתתן לה נעמי עצה שתתקשט ותבא לשכב מרגלותיו ובועז איש גבור חיל ושופט ונשיא ישראל יקח אותה לאשה לכן באו הזקנים וכל העם לקרר דעתו ואמרו לו שתהיה כרחל וכלאה שהיו שתי אחיות אסורות מן התורה ולקחם יעקב ובנו שתיהם את בית ישראל אע"פ שעשו שלא כהוגן באומרם ישכב עמך הלילה והאחרת אמרה אלי תבא וכן תמר שעשתה מה שעשתה וילדה פרץ ליהודה וכמו שכ"ז דבר נסתר ואין שכל האדם יכול להגיע עד תכונתו כן דבר רות היא דבר סתר מנפלאות השי"ת כמ"ש נפלאותיך ומחשבותיך אלינו ועכ"ז אנחנו מתפללים שיהי' ביתך כבית פרץ מן הזרע אשר יתן ה' לך מן הנערה הזאת שיצא ממנה מי שיפרוץ גדרן של האומות. וכיוצא בזה מצאתי במדרש ר' אבא בר כהנא פתח רגזו ואל תחטאו אמר דוד לפני הקב"ה עד אימתי הם מתרגזים עלי ואומרים פסול משפחה הוא. מרות המואביה הוא. אמרו בלבבכם אף אתם לא מעיקר איסור שתי אחיות אתם ראו עקרכם ודומו סלה ואף תמר כו' עד יש לי יוחסין עיי"ש הנה רמזו מה שאמרתי באופן שכל אלו הם דברים נסתרים והוא היודע ועד.