אשכול הכופר על רות ד:יח

1אח"כ אמר ו אלה תולדות פרץ. פרץ הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם וגו' וישי הוליד את דוד אחר שהשלים עיקר היחס שהוא וישי הוליד את דוד חוזר לראש היחס שהיא פרץ לפי שמשם נתרבו מלכי יהודה וכן דרך התורה לחזור לראש היחס כדכתיב אלה תולדות שם ואלה תולדות יצחק ועשה זה לשלשלם כולם בשלשלת היחס מפרץ עד דוד באופן שנדע איך דוד בא מראש השבטים ומראש היחס. מראש השבטי' יהודה שהי' מלך עליהם ראש היחס פרץ לפי שמשם הושתלו מלכי ב"ד עד המשיח שעתיד לפרוץ פרץ על פני פרץ במלכי האומות וכן משיח ב"ד מצד רות אמו עתיד לעשות פרצה בכל האומות להיות אכזר עליהם מצד עגלון וכן להיות רחמני על ישראל מצד יהודה שהוא בעל ההודאה והרחמים מצד שם ה' אשר בקרבו ד' אותיות הוי"ה ואות ד' כנגד ד' אותיות וזהו יהודה אתה יודוך אחיך מצד הרחמים של שם ה' ידך בעורף אויביך באכזריות מצד אמך מצד רות המואביה הנקראת אם שלמה ושם קבע בו שם א"גלא" שהוא חצי שם המפורש של ע"ב שמות שעולה לו להנקם מאויבי ה' וזהו יהודה "אתה יודוך. "גור ארי. "לא יסור. "אסרי וגפן. זהו שם א"גלא" שהי' מגן דוד אבל ולך המשיח עתיד להתלבש בשם המפורש של ע"ב שמות שהוא שם של ד' במספרו להנקם מאויבי ה' וזה מצד עבד אבי ישי שיש בו ע"ב ד' ע"ב כנגד שם של ע"ב שמות שהוא שם הוי"ה שהוא שם של ד' אותיות כנגד ד' של עובד באופן שדוד לא זכה אלא לשם א"גלא" שהוא חצי השם ומלך המשיח יזכה לשם של ע"ב מצד עבד וזהו ועובד הוליד את ישי כאומרו להנחיל אוהבי יש וזהו עד כי יבא שילה. שילה שי לו והוא מלך המשיח שהמלוכה שלו ועליו נאמר יובלו שי למורא וזהו עבד אבי ישי אבי דוד ואני תמה אחר שיהודה ראש לנשיאים ולמלכים כדכתיב יהודה יעלה והוא ראש היחס למה לא התחיל היחס ממנו לומר אלה תולדות יהודה יהודה הוליד את פרץ וכו' ואולי לפי שבכאן הביא זה היחס עד דוד שהיא העיקר האמיתי לפי שעתיד לצאת ממנו מלך המשיח לכן לא רצה להתחיל אלא מפרץ לפי שהוא עתיד לעשות פרצה באומות לפי שפרץ הי' לו סימני מלוכה כדאמרי' במדרש רות ע"פ למי הנערה הזאת וכי לא הי' מכירה כי' ודכותיה וכראות שאול את דוד יוצא לקראת וגו' בן מי זה הנער אבנר וכי לא הי' מכירו והי' התחיל שואל אם מפרץ הוא ימלוך ואם מזרח הוא יהי' שופט וכו' עד על האיש להשכיר ולא על האשה עיי"ש נראה מכאן איך פרץ הי' לו טכסיסי מלוכה יותר מכולם ואולי ע"ז התחיל היחס מפרץ ולא מיהודה או שנאמר שהטעם שהתחיל מפרץ הוא להורות שתפלת הצדיקים והעם עשו פירות ופירי פירות לפי שהם אמרו באחרונה ויהי ביתך כבית פרץ אע"פ שפרץ הי' בכלל רחל ולאה הזכיר בכאן ואלה תולדות פרץ לומר שעתיד לצאת ממנו מלך המשיח שעתיד לעשות פרצה באומות. וכן התחיל מפרץ להורת שאין בכאן אלא עשרה צדיקים מפרץ ועד דוד וכתיב וישי הוליד את דויד ביו"ד לרמוז כנגד היו"ד ודוד הוא עשירי קדש לה' לפי שהוא דכא ושפל רוח קרוב אל ה' וזהו ודוד הוא הקטן. קטן ושפל בעל ענוה והקטין עצמו כמו היו"ד שהיא קטנה שבאותיות ואמר ואלה תולדות פרץ ולא אמר אלה להורות שכמו שעובד וישי הנזכרים היו צדיקים גמורים כן כל התולדות שנשתלשלו מפרץ היו צדיקים גמורים וזהו ואלה תולדות בוא"ו ואמר תולדות מלא להורות על הצדיקים שהיו בימי דוד דכתי' ויהי דוד עושה משפט וצדק' לכל עמו והוא"ו הוא מקל תפארה שבט מישור שבט מלכות ולכן כתב ובקומה בוא"ו בבכירה לפי שהיה עתיד לצאת ממנה אשר לו המשפט ובצדק ולכן כתב כאן וא"ו אחת כנגד דוד ווא"ו אחרת כנגד מלך המשיח שעתיד לשפוט עמים בצדק כאומרו אהבת צדק כי' וכתיב ידין עמך בצדק כי' ולכן נכתב בכאן תולדות מלא שני ווי"ן רמז לעמודים השנים דוד ומלך המשיח ולזה רמזו במדרש רות כל תולדות שבמקרא חסרים בר מתרין אלה תולדות השמים והדין ולמה חסרים וא"ו מפני כי' עד והי' אור הלבנה עיי"ש ולהורות שכל אלו התולדות היו צדיקים אמר תולדות פרץ פרץ הוליד כי' וכן בכולם כפל את שמם כמו אברהם אברהם משה משה וכמו שאמרו במדרש פרץ פרץ כל שנכפל שמו יש לו חלק לעה"ז ולעה"ב וכו' עד יעשה תשובה עיי"ש ואע"פ שכולם היו צדיקים עיקר כלם הי' דוד ובשביל כבודו נזכרו ואם בשביל כבוד מלך המשיח שעתיד לצאת ממנו וכמו שכל תולדות שנזכרו מבראשית עד אברהם לא הי' אלא בשבילו דכתיב בהבראם באברהם וכן בה"א בראם בשביל ה' שניתוסף באברהם כן בכאן כל התולדות שנזכרו בכאן לא נזכרו אלא בשביל דוד וזהו ואלה תולדות פרץ עד וישי הוליד את דוד לפי שזה רעי וזה דודי כמו דויד שנכתב בכאן מלא יו"ד כמו שכתבתי ולכן אמר תולדות פרץ ולא אמר ואלה בני פרץ כדי שלא יאמר האומר למה נכתבה זאת המגלה בין הכתובים שהי' רעב ויציאת אלימלך ובניו וקחתם נשים מואביות וכל הסיפור ומה צורך בו. לזה אמר ואלה תולדות פרץ כלומר הפרי והתולדה שאנו מוציאים מזאת המגלה היא שפרץ הוליד את חצרון עד בועז שכולם היו נשיאים עד בועז ומשם ואילך מלכים כאומרם במדרש ושלמון הוליד את בועז ע"כ סולמות לנשיאים מכאן ואילך עשו סולמות למלכים ע"כ והטעם בזה לפי שישי הי' יוצא באוכלוסא כמלך וזהו ירש מעובד שהי' מלך. עד דוד שהי' מלך מפורסים וזהו וישי הוליד את דוד מלך בן מלך ולפי שעתיד מלך המשיח לצאת מהם שזהו הפרי והתולדה הוזכרו כלם בשבילו וזהו מאמרם ז"ל במדרש רות ר' נחוניא ור' יעקב בשם רשב"נ אמרי כי שת לי אלהים כו' עד מצאתי דוד עבדי עיי"ש נראה מכאן שאע"פ שפרץ וכל הנזכרים כאן היו צדיקים גמורים עכ"ז לא היו ראוים להיכתב כאן אלא בשביל דוד. ולפי שדוד כל דבריו היו בדרך נס ופלא כמ"ש ושרשו ועיקרו מרות המואבי' עד שנראה דבר נמנע היותו צדיק גמור בדרך טבע לז"א מצאתי דוד עבדי ע"ד מציאה כמו המטמון שיוצא מבין הסלעים והטרשים וכן עד"ז אאע"ה שבא מתרח ואבותיו איך הי' אפשר שיהי' שלם בתכלית השלימות עד שבשבילו נתיחסו כלם וזהו אברם היא אברהם אשר כל מעשיו היו בדרך נס חוץ מן הטבע ולזה נאמר בו ומצאת את לבבו נאמן לפניך ע"ד מציאה באופן שע"ז חתם הספר וישי הוליד את דוד שהוא החותם ותחלת המחשבה סוף המעשה ולכן לא הזכיר אחרי דוד את שלמה ובפרט שהי' חכם מכל האדם וכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה וא"כ למה לא נזכר שלמה בזאת המגלה ובפרט שבירך בועז את רות ותהי משכורתך שלמה ואחז"ל בישר אותה שעתיד לצאת ממנה שלמה ואמרו שראתו אותו מלך וזהו ויעש כסא לאם המלך זו רות וא"כ למה לא נזכר בכאן שיאמר ודוד הוליד את שלמה אלא שיש לנו לומר ששלשלת היחס לא הוזכרה בכאן אלא בשביל דוד שהוא עשירי לפרץ העשירי קדש לה' ולכן נכתב דויד ביו"ד לפי שהוא עשירי והוא ראש היחס וסוף היחס ולפי שהוא הי' מקטין עצמו ברוב עניה ושפלות נקרא דוד הקטן ולכן נכתב דויד ביוד לפי שהיוד היא הקטנה שבאותיות והגדולה שבאותיות ולכן התחיל בה שם הוי"ה ושם ישראל ושם יהודה וירושלים וכנגד זה כותבים הסופרים ג' יודין בשם הוי"ה להורות על מעלתה וגדולתה וכמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח ולכן כתיב כמגדל צוארך בנוי לתלפיות. מגדל דוד הוא היו"ד שהיא קטנה ולפי שהיא קטנה הושמה למעלה מכל האותיות באות הלמד שהיא הגדולה שבכל האותיות בזה לרמוז שהקטן יהיה לאלף וזהו כמגדל דוד צוארך שהיא צואר הלמד וכן דוד הקטן היה לראש פנה ושמו בו אות יוד של יהודה לומר שממנו התחיל מלכות יהודה ולכן חתם בדוד ולא בשלמה אעפ"י שהיה ראוי להזכירו כמו שכתבתי. ועוד אני סבור שגם שלמה הוזכר ברמז. והרצון בזה שיש לספק למה כתב ונחשון הוליד את שלמה ושלמון הוליד את בועז למה כתב קודם שלמה ואח"כ שלמון והול"ל לשון שוה בשניהם ונ"ל שכתב ונחשון הוליד את שלמה לרמז על שלמה המלך ולהורות שכמו שנחשון הי' איש גבור חיל נשיא השבט נוסע בראש ומקריב בראש כן יצא ממנו איש גבור חיל נשיא וגדול כמו שלמה המלך וכ"ז להזכיר כאן ברמז שלמה המלך ואחר שכתב הוליד את שלמה שהוא כמו שלמה חזר לומר ושלמון הוליד את בועז להורות ששלמון הוא כמו שלמה ושלמה כמו שלמון אבל בעיקר הדברים רמז דבר אחר להזכיר שם שלמה ברמז בתוך הי' אנשים לפי שלא הי' יכול להזכירו אחר דוד מטעם שזכרנו ולכן תמצא ששבחו חכמים לשלמה מצד צדקתו וחסידותו עד שהי' בו כח לבטל הפרדסאות שהושיב ירבעם כדי שלא יעלו ישראל לרגל וכן תרגם יב"ע ונחשון הוליד ית שלמה צדיקא הוא שלמה מן בית לחם ונטופא דבטילו בנוי פרזדוואן דאותיב ירבעם חייבא על אורחייא והוואן עובדי אב ובנין יאוין כנטופא. זה יורה על היות איש גבור חיל וכל זרעו אתו עד שהי' בהם כח לבטל הפרדסאות של ירבעם עד שהיו כל מעשיהם נאים כקטורת עד שלרוב מעלתו הזכירוהו בשם שלמה מצד חכמתו וגבורתו וכן רצתה התורה שגם שלמה המלך החכם יהיה שמו נזכר באלו היחוסין. ואמר שהוליד לבועז שהי' ג"כ צדיק גמור שבזכותו ניצלו ישראל מאויביהם ונעצר הרעב בתפלתו. ובועז הוליד את עובד עובד השם והוא הוליד את ישי וישי את דוד וכן תרגם יב"ע הוא ישי דמתקרי נחש בגין דלא אשתכחת ביה עולא ושחותא לאתמסרא בידא דמלאכא דמותא למיסב נפשיה מניה וחי יומין סגיאין עד דאידכר קדם ה' עיטא דיהיב חויא לחוה ואיתת אדם למיכל פרי אילנא דאכלי פירוי חכמין בין טב לביש ועל ההוא עיטא אתחייבו מיתה כל דיירי ארעא ובההוא עיטא שכב ישי צדיקא הוא ישי דאוליד ית דוד מלכא דישראל. הורה בזה על מעלת ישי שלא נמצא בו עון אשר ימות בו ורק מפני חטא אדה"ר שנגזר מיתה על כל העולם מת ולכן האריך ימים הרבה עד שמת בעצת נחש הקדמוני והקריב נפשו שי ומנחה לה' לכפר על הדור ובזכותו הוליד את דוד מלך ישראל צדיק גמור קרוב אל ה' ובשבילו נתיחסו כל אלו היחוסין כמו שאמרנו ואעפ"י שהזכיר בכאן עשרה אנשים מפרץ עד דוד כלם באו להוציא הפרי האחרון שהוא דוד ידיד השם באופן שכולם נשתלשלו בשלשלת אחת אחוזים באחוזה אחת יתלכדו ולא יתפרדו איש באחיו ידובקו וזהו פרץ הוליד את חצרון פרץ הוא ראש היחס לפי שעתיד לעשות פרצה באומות והוא עתיד לעשות חצר ובית המקדש כאומרו נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וכן אמר כי טוב יום בחצירך מאלף וזהו הוליד את חצרון וחצרון הוליד את רם לרמוז כי המקדש מביא עמו שכינה כאומרו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וזהו וחצרון הוליד את רם הוא אבינו שבשמים הנקרא רם ונשא. ורם הוליד את עמינדב זה רמז על עם ישראל אשר השם שוכן בתוכם וזהו מרכבות עמי נדב ועמי נדב הוליד את נחשון לומר שצריך העם נשיא אשר יצא לפניהם ולפי שהנשיא סבת השלום כאומרם הוי מתפלל בשלומה של מלכות כי' לכ"א ונחשון הוליד את שלמה הוא סכת שלם וזהו שלמה כמו השלום ולכן נכתב בראשונה שלמה ובשניה שלמון להורות שמצד שלום המלך יתהוו רוב שלומות ומצד השלום יתקיים העם ויתחזק כאומרו ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וזהו ושלמון הוליד את בועז ובסבת זה יקראו כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד וזהו ובועז הוליד את עובד ומצד עבודת השי"ת יזכו להראות את פני ה' ולהקריב נפשו שי למורא ומנחה טהורה ויזכה להביא המשיח הנקרא שילה כאומרו עד כי יבא שילה שי לו יובילו שי למורא וזהו ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד הוא משיח ב"ד שהיא ידיד ה' ואז ישכון לבטח עליו בלי ערעור ואז יאמרו ישראל הנה אלהינו זה קוינו לו זה אלי ואנוהו זה רעי וזה דודי הוא דוי"ד מלא יוד אותיות דוד"י באופן שכל המפורשים כאן נתאחדו ביחוד אחד ונשתלשלו בשלשלת היחס של דוד מלך ישראל חי וקיים הנקרא דודי ואז יאמרו ישראל אני לדודי ודודי לי:

2זהו מה שראיתי לפרש בזאת המגלה אשר היא יסוד היחס והמעלה לפי הפשט ואעפ"י שיש בה פנים ופני פנים עמוק עמוק מי ימצאנו כפי מה שפירשו בזהר במדרש רות אל ענין הנפש ובמדרש הגלוי על ענין הגואל ואינו רוצה להאריך אלא להציב לך ציונים בקצרה מענין הנפש הנרמזת באלימלך ונעמי כפי מה שדרשו שם על ערפה ורות. ערפה על שהחזירה ערפה לחמותה רות ע"ש תור שהוא כשר להקריב על גבי המזבח כך רות כשרה לבא בקהל רות אשת מחלון רות באת בקהל מחלון שמחל לו הקב"ה להיות נזכר שמו בישראל. ערפה אשת כליון שכלה אותו הקב"ה וע"ד אחר. נעמי נשמה. אלימלך נשמה לנשמה. מחלון רוח השכלי. רות נפש השכלית. כליון רוח הבהמי וע"ז אמר שהע"ה ומי יודע רוח בני האדם כו' רוח האדם זה מחלון רוח הבהמה זה כליון שהוא מצד שמאל וע"ז כליון לא נזכר בישראל. ערפה לא באת בקהל ה' כליון לא נזכר שמו בישראל עד שאמרו שבשעה שנפטר האדם מן העולם הנשמה והנפש הולכות יחד שנאמר ותלכנה שתיהן עד בואנה בית לחם כו' ותאמרנה הזאת נעמי שהלכה מן המקום הזה מלאה מכל הטובות מלאה מן התורה ומראים לה ג"ע עמוד ענן ביום והנר בלילה ומראים לה מקום שהרשעים נידונים בו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי באותה שעה אומרת הנשמה אל תקראן לי נעמי כי מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' לזה העולם למה תקראן לי נעמי ושדי הרע לי שהכניס בי יצה"ר ונפש הבהמית וע"ז חכמות נשים בנתה ביתה זו הנשמה ונפש הקדושה ואולת בידיה תהרסנו זו נפש הבהמית ויצה"ר שהורסת כל הגוף באולתה והיא נשארת שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל לפי שמשתתפים כאחד משל למלך ששם בגינתו לשומרו ב' שומרים אחד עור וא' פסח ואמר להם השמרו לכם שלא תאכלו מפרי הגן בא המלך וראה שאכלו מפרי הגן אמר להם מי אכל הפרי הסומא אמר אני איני רואה והפסח אמר אני איני הולך אמר המלך כאשר עשיתם כן יעשה לכם אמר לעבדיו הרכיבו החיגר ע"ג הסומא ונתנו להם עונשם כאחד כך נפש הבהמית עם הגוף וכן אמרו ג"כ פנים אחרים בשעה שנפטר האדם מן העולם הנפש הולכת אחר הגוף והנפש הולכת בתוכו והרוח פורח ממנו לג"ע ופוקדת מקום הנפש תמיד ומספרים זע"ז ויודעים דברים רבים של זה העולם ולעולם אין הנפש פורשת מן הגוף לא בחיים ולא במתים ולכן הנפש אומרת לגוף אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך וכו' ובאשר תליני אלין ושם אקבר לפי שאינה מתפרשת מן הקבר לפי שיש קישור גדול ביניהם באשר תליני אלין בזה העולם שאדם שוכב על מטתו והרוח עולה ומשוטטת הנפש נשארת בגוף ולעולם נמשכת אחר הגוף וכשאדם מפקיד בפקדון לקונו אינו פוגע למקום בשביל הנפש אלא בשביל הרוח שהיא עוזבת לגוף ומשוטטת לעלות למעלה הה"ד אל תפגעו בי אל תתפללו בעדי לעזבך ולא לילך למקום אחר כי המות יפריד ביני וביניך שהרי אמרנו שאפי' בקבר לא תסור ממני אבל הגוף נרקב ונעשה עפר ואותו נפש נשארת שם לפי שאין אהבה כאהבת הנפש עם הגוף לפי שנשתתפו ונבנו יחד:

3וכן פירשו פנים אחרים. עד בואנה בית לחם זו תורה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך. ותהום כל העיר זה ציון עיר דוד ותאמרן הזאת נעמי ע"כ שנים ועכשיו אחת. אלא כשרצה הקב"ה לתת תורה לישראל הלוחות היו כתובים פנים ואחור שנאמר מזה ומזה הם כתובים. הלוח האחת פנים ואחור והלוח האחרת ימין ושמאל שנאמר מעשה אלהים חרות על הלחות שנים וע"ז כתיב והמכתב מכתב ב"פ כו' אלימלך ונעמי מחלון ורות כעין זה שנים אלימלך ונעמי לוח אחד ימין ושמאל מחלון ורות פנים ואחור לוח אחרת וכיון שעשו ישראל את העגל נסתלק אלימלך ומחלון, ונעמי ורות שתי נקיבות הלכו ביחד. כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם שניתנה להם התורה פעם אחרת. ותלכנה שתיהן וכו' ותאמרנה הזאת נעמי שבשעה שניתנה תורה על הר סיני וכל העם רואים את הקולות אז אמרה תורה אל תקראן לי נעמי אני מלאה הלכתי מכל חירות ומכל טובות העולם ומשעבוד מלכיות למה תקראן לי נעמי וזה הסוד שאמר הקב"ה וראית את אחורי ופני לא יראו כשרציתי לתת התורה לישראל בפנים ואחור ימין ושמאל הם לא רצו ועשו העגל ועכשיו שהם רוצים איני רוצה וכן בזמן שרצה השי"ת לתת תורה לישראל נטל התורה שבכתב ושבע"פ והלך לשאר האומות ולא רצו לקבל עד שהוריד אותם לישראל אמרו מלאכי השרת למי רוצה לתת התורה אמרו לישראל אמר הקב"ה אעפ"י שאני נותן להם התורה ערבים שלי הם עוללים ויונקים ובשבילם יתעוררו אלו השתי תורות דכתיב מפי עוללים ויונקים כי' וכתיב את מי יורה דעה זו תורה שבכתב ואת מי יבין שמועה זו תורה שבע"פ מיד ותהום כל העיר נזדעזע כל העם וכל העם רואים את הקולות ואז אמרו הזאת נעמי זהו נעימות התורה ולא ידעו ישראל עונשי התורה וגזירותיה עד שבאו למרה שם שם לו חוק ומשפט אז אמרה תורה קראן לי מרה ואז ישבו ישראל מתעטרים בתורה. כיון שעשו העגל הביא משה התורה כתובה על לוחות אבנים מלאה מכל טובות חירות ממלאך המות ומחלאים וממלכיות כיון שראה משה את העגל שיבר הלוחות והאותיות פרחו ועלו למעלה אז צעקה התורה אני מלאה הלכתי מכל טובות ועכשיו חזרתי ריקם לחנם שלא הועיל להם אז צעקו העליונים ואמרו אוי להם כי נדדו ממני אוי להם שלא עמדו באמונת השם:

4ולפי הפ' הראשון אמרו שהגוף והנפש הולכים בעוה"ז עד בואנה בית לחם למה נקרא כן אלא לפי ששם הדין והקטרוג ואז ותהום כל העיר עליהן כל שאר מתים מתרגזין עליהם דתנינן מלאך הממונה על הקברות נכנס בקבר בשעה שנקבר האדם ועומד עליו ומביט בו ואומר אוי לפלוני זה אוי לידים ולרגלים שהלכו בהבלי העולם קום עמוד בדין מיד מכניס נפשו בגופו ודן אותו ג' ימים זה אחר זה לאחר ג' ימים נידון מפיו מידיו ומרגליו ואחר כן הגוף נבקע ורמה ותולעה עליו והנפש מתאבלת עליו שנאמר אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. ואומרת קראן לי מרה אני מלאה הלכתי לאותו עולם ועכשיו ריקם השיבני ה' לזה העולם בלא מעשים ובלא תורה. אשרי מי שתלמודו מתקיים בידו בזמן שהולך לבית עולמו שאפי' שפתותיו שושנים א"ת שושנים אלא ששונים מפני שתורתו מגינה עליו הה"ד בשכבך תשמור עליך ולפי שיצר לב האדם רע אמר שברא הקב"ה התשובה הה"ד ולנעמי מודע לאישה איש גבור חיל מכאן הי' ראוי להתחיל מגלה זו דתנינן כשביקש הקב"ה לברא את העולם לא הי' עומד עד שברא את התשובה כיון שברא את התשובה העמידו על עמוד א' וצדיק שמו דכתיב וצדיק יסוד עולם וממנו הושתל ויצא זרע דוד בעולם שנאמר זרע יעבדנו יסופר לה' לדור וכל זרעו של דוד מזה יצא כעין זה כל פעל ה' למענהו. נעמי ורות ובועז שלשתן כדמות מדריגות עליונית וזרע דוד מתוך אלו הוסד בעולם. נעמי כד"א ויהי נועם ה' אלהינו מהו נועם ה' זו תשובה עולם הבא ולבקר בהיכלו זה עולם אחר למטה רות כדמות עולם תחתון שמרוה להקב"ה בשירים רות ע"ש תור מה התור משונה בקולו מכל הקולות אף כנסת ישראל משונה בשבחה מכל שאר קולי השבח. בועז הוא צדיק שומר הברית לפי שנתחזק על יצרו ונקרא גבור חיל ודאי צדיק הוא ולפי שרות שכינה נקראת אמרה אלכה נא השדה זה שדה תפוחים אשר ברכו ה' אשר שם הצדיקים והיא ידעה מאותם הקוצרים והם תלמידי חכמים בין הכי ובין הכי בועז בא מבית לחם זה צדיק שבא טעון מכמה ברכות ויאמר לקוצרים הם סנהדרי גדולה ה' עמכם נותן להם ברכות והם אומרים יברכך ה' שנותנים לו חוזק למי הנערה הזאת עוה"ב שואלת עליה בדרך חבה ולכן אמר ר"ש מגלה זו רמז לתורה שבכתב עם תורה שבע"פ ועה"ב המעותדת לצדיקים סוד תורה שבכתב להתחבר בתורה שבע"פ. ולכן תקנו מגלה זו בשבועות זמן מתן תורה וימד שש שעורים הם שש קצות וישת עליה שש מעלות עליונות והם שש ספירות שש קצוות. שעורים כד"א שאו שערים ראשיכם ולכן היא כלולה מאלו הששה ולכן כשראה ה' אותה בעה"ב בכל אותם שש קצוות אמ' יהי מכירך ברוך מאן הוא ברוך דא שלמה שהשלם שלו ולכן והמלך שלמה ברוך בשם זה מתברך בכל אלו ואז עה"ב נותנה לה תוספת ברכות על הראשונות הה"ד ותוצא ותתן לה את אשר הותירה משבעה. עם הנערים תדבקין אלו הם הכרובים וצמית והלכת אל הכלים וצמית כשתרצה לינק מעולם עליון בהתעוררות אותם כרובים ובשבילם היא שואבת ממשך עליון הה"ד ושתית מאשר ישאבון הנערים היינו ראש מראש ישאבון הנערים אלו הם הכרובים. אל הכלים הם מקורות עליונות המתמלאים בתחלה להריק אח"כ לאחרים ואפי' בזמן שישראל במעלה נוטל ונותן חלק העצם לכלב ומשם ניזונים שאר האומות מה כתיב ויאמר לה בועז לעת האוכל בזמן שהיא מתתקנת בקרבנות ותפלות והרצון עולה ממטה למעלה אז היא עת האוכל ומה אמר לה גושי הלום קריבי למלכות דמלך עליון ואכלת מן הלחם תקבל מזון לחלוק למחכות קדושות למעלה ולמטה ועכ"ז וטבלת פתך בחומץ יש לך ליטול דרך טיבול מחומץ צד שמאל לינק לאותו צד הנקרא רע לתת לשאר אומות להיות ניזונים ויצבוט לה קלי מאכל שיוצא מהאש של צד שמאל לתת מזון לכל ואפי' לכלבים ואז ותאכל ותשבע מאותו מאכל קדוש ותותר מאותם שיורים שבא על השבע והדברים עתיקים. ואין להאריך בהם ולא כתבתי זה אלא להורות על מעלת זאת המגלה איך יש בה נגלה ונסתר כמו שיש בתורה לפי שהוא יסוד התורה ויסוד ישועתינו וגאולתינו ופדות נפשינו בביאת גואלינו משיח ב"ד הנזכר בזאת המגלה אשר קרוב לבא עתו במהרה בימינו ואם נתקן מעשינו ימהר יחיש מעשהו כאומרו אני ה' בעתו אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה. אשר כל זאת המגלה סובבת על ביאת הגואל הנרמז בתורה ולא הי' יכול לצאת עד ביאת רות המואביה שבאת עם נעמי בעל כרחה לפי שהי' לה בושה להוליכה עמה לירושלים כמו שאמרו במדרש שובנה בנותי שלא נתבייש בהן וה' שוקים היו בירושלים ולא היו מתערבים אלו עם אלו. שוק של מלכים. שוק של נביאים. שוק של כהנים שוק של לויים שוק של הגרים והיו ניכרים ומה שלובשים אלו אין לובשין אלו וג"פ כתיב שובנה בנותי כנגד ג"פ שדוחין את הגרים ואם הטריח יותר מכן מקבלין אותו א"ר יצחק כתיב בחוץ לא ילין גר לעה"ב שמאל דוחה וימין מקרבת ע"כ עד שלסבה זו דחתה אותה וכשראתה שהפצירה בה קבלה ונתנה לה עצה להזדווג עם בועז ולהוציא הגואל ממנה והיא עשתה מאמרה עד שלסבת מעלת רות אמרו שהיא דוגמת כנסת ישראל המבקשת רחמים על בניה וכדוגמא באת לחסות תחת כנפי השם להתפלל על בניה שיגאלם עד שמצד תפלתה וצדקתה בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת הוא הנקרא ה' איש מלחמה ויחרד כמד"א בכל צרתם לו צר וכשהפצירה בתפלתה לשכב מרגלותיו שאלה מי את אשר הרגזתני ותאמר אנכי רות אמתיך השוכבת בגלות עם בניך גולים מעונים בלי סוכת שלום ולכן ופרשת כנפיך לכסות ערותינו כי גואל אתה וכן אמרה לה ברוכה את בתי לה' היטבת חסדך האחרון בגלות האחרון בצרות גדולות מן הגלות הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים הם הע"ז אשר בחרו הראשונים ברוב ההצלחות וזהו אם דל ואם עשיר וזהו ועתה בתי אל תיראי כאומרו אל תיראו תועלת יעקב ממדות הדין שלמעלה לפי שיודע כל שער עמי כי אשת חיל את ועמדת קיימת באמונתך אבל יש לך לדעת שאעפ"י שאני גואל יש גואל קרוב ממני הם המע"ט אשר הם גואלים האדם מני שחת ולכן ליני הלילה בזה הגלות הדומה ללילות כאומרו שומר מה מלילה והי' בקר אם יגאלך טוב שהם מעשיך הטובים טוב ואני אמהר גאולתך ואם לאו וגאלתיך אנכי למעני למעני אעשה. חי ה' שכבי עד הבקר והבקר אור והאנשים שולחו ובזאת ההבטחה שכבי עד הבוקר. ותקם בטרם יכיר איש את רעהו כדי שלא יכירו בה המזיקים מצד העונות ויאמר אל יודע לבעלי הדין שבאה האשה אל הגורן הפך מהרשעים שהם ידועים אצל בעלי הדין דכתיב הולך בתום ילך בטח ממדות הדין אבל מעקש דרכיו יודע אצל בעלי הדין ולכן גזר השם ואמר אל יודע כי באה האשה. ולפי שהשם רצה לתת עצה לישראל היאך ינצלו מן הדין. הדריכם במצות ובמדות ואמר הבי המטפחת זה רמז לכסוי של מצוה כמו מצות ציצית וכיוצא בו ואחזי בו בחוזק ותאחז בה וימד שש שעורים זה רמז לשש מאות מצות התלויות בה כאומרם וזכרתם את כל מצות ה' וכן ציצית עולה שש מאות ואולי רמז בזה שיחזיקו בתפלה בגלותם וינצלו בזכותם וזהו וימד שש שעורים והמכוון על שש מצות התלויות בתפלה שכתב הקדוש רשב"י בזוהר שהם שקולות כנגד שש מאות כל א' במאה. הא' ליראה את השם בקרבנות ובפסוקי דזמרה והב' לברך את השם ביוצר אור יוצר המאורות ובכלל זה לקדש השם בקדושות יוצר דכתיב ויברך ויקדש והג' לאהבה את השם וזהו באהבת עולם אהבתנו וכן ואהבת את ה' אלהיך והד' לייחד השם בפסוק שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד שזהו הייחוד השלם באלו הג' שמות וג' שמות בסוף ק"ש שחוזר החזן ה' אלהיכם אמת כנגד ג' ראשונות וג' אחרונות שבתפלת עמידה והה' למסור נפשו על קדושת השם בפ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך אפי' נוטל את נפשך וכן במזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא שאז צריך למסור נפשו להשי"ת והו' לברך הכהן את העם בברכת כהנים אלו הן שש מצות התלוית בתפלה שהם שקולות כנגד שש מאות מצות וזהו וימד שש שעורים שעורים ומדות שראוי לאדם להיות מיושר בדרך ארץ ובמדות ובמצות ואז יצפה לרגלי המשיח המוכתר בשש מעלות כאומרו ונחה עליו רוח ה' כו' וכן רמז שש שעורים על מ"ש טרף נתן ליראיו שבישרם השי"ת שאע"פ שיהיו בגלות שלא יחסר להם מזונות וטרף אע"פ שיהיו בצער ובדאגה ובשערה וזהו שש שעורים לפי שכל מזונותיהם הם בדרך נס בתוך עמים רבים לפי שזה דרך הצדיקים שכל העולם ניזונים בזכותם והם אין להם מזונות אלא בדרך טרפה כמ"ש כל העולם אינו ניזון אלא בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו כו' וזהו טרף נתן ליראיו שאין להם מזונות אלא בדרך טרפה כך שמעתי פירוש זה וראיתי אותו כתוב בפירוש זה המזמור שפירש יעקב בני אשר עליו לבי מאד חמרמר. ואען ואומר. הנה לשלום מר לי מר. אשר גזלו אותי ואנסוהו בפורטוגאל. ולכן אמר בכאן שיש שעורים לומר שלא יחסר להם מזונות אע"פ שיהיו מן השערה או הסערה ואע"פ שיגזלו אתכם בסוף אל תבואי ריקם וכמו שאמרו לא כריקם של מצרים ולכן שבי בתי והכבד בביתיך וקבל היסורין כי לא ישקוט האיש להפך בזכותך למעלה ולמטה עד אשר אם כלה הדבר היום כאומרו היום אם בקולו תשמעו. ובועז עלה השער זה רמז לשם ה' אשר עוז לפניו ועוז לעמו יתן עלה השער לב"ד של מעלה לראות אם ימצא להם זכות לגאול אם מצד מעשיהם או מעשי אבותיהם והנה הגואל עובר בדרך העברה באופן שלא מצא קיום במעשיו ולכן א"ל סורה שבה פה ביישוב פלוני אלמוני על שם שהיו מעשיו נפלאים ומכוסים ויקח עשרה אנשים מזקני העיר הם סנהדרין של מעלה ויאמר לגואל חלקת השדה מכרה נעמי לומר שאחר שנכנסה בגלות מרוב הצרות מכרה חלקת השדה ולא כל השדה הוא שדה תפוחים אשר ברכו ה' ונתנו לעם ישראל באות ברית קדש הוא השדה אשר יצא יצחק לשוח בשדה ומרוב צרת הגלות מכרה השדה. שהי' לה חלק באלקי ישראל כדכתיב כי חלק ה' עמו ולא יכלה לקיים התורה כתיקנה וכמ"ש דוד כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכו' דוד עובד ע"ז הי' אלא לומר שכל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה והמלכיות בטלו מהם קצת המצות עד שנראה שכנסת ישראל מכרה חלקת השדה והחלק האחר נשאר להם לקרא כלם בשם ה' אחד ולכן צריך תיקון לזה בענין שישוב כל השדה להם וישובו אל אחיזת אבותיהם ולכ"א השבה משדה מואב באופן שבארץ עמון ומואב ובשאר גליות הניחה שם קצת מחמדיה ולכן רצה השי"ת לגלות אוזן הגואל בענין שיגאלו זה השדה במעשים טובים וזהו קנה נגד היושבים וגאל גאולת זה השדה בענין שישוב לבעליו וזהו אם תגאל במעשים הטובים גאל ואם לא תגאל הגידה לי לפי שאני הייתי רוצה שתגאל אתה במעשיך הטובים לפי שהמה יקרבוך והמה ירחיקוך וזהו כי אין זולתך לגאול ואם לאו אנכי ה' אלהיך גואלך אחריך ויאמר אנכי אגאל במעשי. ויאמר בועז בק"ה כלומר לא תחשוב שזאת הגאולה שאתה צריך לעשות הוא גאולת עראי יש לך לידע כי ביום קנותך השדה אשת המת קנית כלומר הגאולה שאתה צריך לעשות היא גאולת החיים והמתים באופן שצריך לך זכיות גדולות להחיות המתים באופן שיהי' להם שם בישראל וזהו להקים שם בישראל כמו שפי' במקומו. ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לו כ"ש שאוכל לגאול המתים פן אשחית את נחלתי היא נחלת זה העולם כי לגאול זאת הגאולה הייתי צריך להפריש עצמי מעניני העוה"ז וזה א"א כי גם את העולם נתן בלבם ולכן גאל אתה את גאולתי כי אנכי לא אוכל לגאול גדולה כזאת ואין ראוי דבר זה אלא לגואל האמיתי וזאת לפנים בישראל כי מזמן קדוש נרשמה ונכתבה זאת הגאולה בתורה שהיא ראויה לשם ולא לאחר כאומרו ראו עתה כי אני אני הוא וכו' וכן אמר אני ראשון ואני אחרון וכן אמר וגואלך ה' צבאות וזהו על הגאולה ועל התמורה ועכ"ז לקיים דבר הגאולה שלף איש נעלו לרמוז שצריך כל אדם לילך בדרך ישל ולפלס מעגל רגליו ויסיר ממנו המותרות אשר הם דומים למנעל וזאת היא התעודה אשר שם משה ואז אמר הגואל לבועז קנה לך כי לך משפט הגאולה וישלוף נעלו שקבל עליו להסיר ממנו המותרות ושישאר הקנין והגאולה להשם וזהו ויאמר בועז עדים אתם היום כי עלי נשאר השדה לגאול החיים והמתים בענין שלא יכרת שם המת מעם אחיו ולפי שאעפ"י שהשם הוא הגואל צריך גואל אחר להיות אמצעי ביניהם והוא משיח ב"ד אשר נקרא צמח צדיק כשם רבו שהוא צמח ה' צדיק כתמר יפרח. לז"א יתן ה' את האשה כרחל וכלאה ויהי ביתך כבית פרץ מן הזרע הוא זרע מלך המשיח ולכן אמרו ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל היום הוא מלך המשיח אשר בזמנו יעבדו את ה'. הוא ישי אבי דוד אשר יצא ממנו הגואל ולכן הזכיר הילדות פרץ עד דוד זה רעי וזה דודי כמו שפירשתי. ואולי זה הגואל הראשון שאמר וגם יש גואל קרוב ממני ומאתי הוא משיח בן יוסף והגואל האחרון הוא משיח בן דוד הנזכר כאומרו ויהי ביתך כבית פרץ וכן במ"ש אשר לא השבית לך גואל היום ולכן בגואל הראשון אמר ליני הלילה והי' בבוקר אם יגאלך טוב יגאל הוא משיח בן יוסף ואם לאו וגאלתיך אנכי חי ה' ותשכב מרגלותיו הכל כמו שפרשתי למעלה ובועז עלה השער לתרע בית דינא שלמעלה להביא גואל לבניו לפי שראה אותם שהיו בצרה והנה הגואל עובר הוא משיח בן יוסף שהי' אחר השער ממתין ומצפה מתי יבא יום ה' לגאול לבניו ויאמר סורה שבה פה אצלי להסתופף בצלי ולחזקו וזה כטעם פה אשב כי אויתיה וכן מה שאמר ועתה מה לי פה נאם ה' כי לקח עמי חנם ולכן אמר סורה שבה פה וקראו פלוני אלמוני כטעם והוא פלאי לפי ששמו מכוסה ומופלא ולכן נקרא משיח בן יוסף אבל שמו לא נודע מהו ואחר שנתן לו השם רשות אע"פ שאין ישיבה למעלה ויסר וישב ולפי שראה השי"ת שזה הגואל יבא בהסכמת הכל לקח עשרה אנשים מזקני הסנהדרין של מעלה. ויאמר שבו פה וישבו ויאמר לגואל חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך כטעם למען אחי ורעי מכרה נעמי מרוב הצרות על הדרך שפירשתי ואני אמרתי אגלה אזנך לאמר קנה לך נגד היושבים בענין שתהיה איש גבור חיל ללחום מלחמת ה' ואם תגאל גאל ואם לא תגאל הגידה לי ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך וכששמע זה אמר אנכי אגאל ויאמר ביום קנותך השדה יש לך לגאול גאולה אחרת שהיא גאולת המתים והחיים בענין שיקרא שם המת על נחלתו ואז השיב הגואל הוא משיח בן יוסף לא אוכל לגאול לי אין זאת הגאולה ראויה לי לגאול המתים כי היא ראויה למשיח ב"ד ולא לי ולכן גאל לך אתה כי לא אוכל לגאול לי ואולי יאמר לא אוכל לגאול לי ולעצמי בזאת המלחמה לפי שכבר גזיר מהשם שימות משיח בן יוסף באותה מלחמה ועל אותה צרה נאמר עת צרה ליעקב לפי שאפרים בכור שורו והדרו ועכ"ז וממנה יושע ע"י משיח בן דוד ולכן אמר לא אוכל לגאול לי ולעצמי בזאת המלחמה מן המות ואיך אגאל המתים והטעם פן אשחית את נחלתי כי כן גזר השם שיהיה הוא כפרה על דורו ובחבורתו ירפא להם ועליו נאמר הנה ישכיל עבדי וכל אותה פרשה וזהו והוא מחולל מפשעינו וכו' ולכן מיתתו כפרה על בני דורו וזהו לא אוכל לגאול לי ולעצמי שאם הייתי גואל לעצמי הייתי משחית נחלתי היא כחלת ישראל שאלמלא מיתתו שמכפרת על דורו היו שונאי ישראל חייבין כליה ח"ו וזהו פן אשחית את נחלתי ולכן גאל אתה כי לא אוכל לגאול עד שיבא משיח ב"ד שהוא הגואל האמיתי וכן כתיב על ספר הישר לפנים בישראל רמז על השני משיחים דכתיב ושנים זרים עליה וגו' על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו הרמז בזה שמי שלא יוכל לגאול שימור הדבר ויתנה לרעהו הטוב וזהו על הגאולה ועל התמורה שיסיר הדבר ממנו וישלוף נעלו ויתנה לרעהו ולקח הדבר לדוגמא במנעל כמו שמסיר החיים ממנו ונותנו לאחר כמו שהודעתיך בענין החליצה וכמו שאמרו בפ' הרואה כל מה דשקיל שיכבא מעלי בר ממנעל וסנדל לפי שנראה שנוטל ממנו החיים ולכן בכאן נתן מקום למשיח בן דוד לגאול גאולת ישראל ושלף נעלו ונתנה לרעהו וזאת התעודה המוסכמת בישראל כדכתיב חיים שאל ממך נתת לו ומיד לקח השם זאת הגאולה ורצה לגאול גאולת ישראל החיים והמתים בענין שלא יכרת שם המת משער מקומו ולפי שאע"פ שהשי"ת הוא הגואל בחר איש כלבבו שיהיה גואל לבניו ולפי שהיה לו לצאת מדוד אמר ויהי ביתך כבית פרץ שעתיד לעשות פרצה באומות ולכן אמרו ברוך ה' אשר לא השבית לך גואל חיים לרמוז שאעפ"י שמת הגואל הראשון נשאר גואל שני והיה לך למשיב נפש בתחיית המתים ולכלכל את שיבתך כאומרו עוד יניבון בשיבה ולכן קראו לו השכנות שם לאמר יולד בן לנעמי כאומרו ה' אמר אלי בני אתה ולפי שזה השם הוא מוסכם מכל העולם אמר שקראו לו השכנות שם כל יושבי תבל ושוכני ארץ ומה שמו עובד שמו כאומרו כי אז אהפוך אל העמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד ולפי שמלך המשיח עתיד לצאת מפרץ אמר ואלה תולדות פרץ אשר עתיד לעשות פרץ באומות ולבנות חצרות בית ה' וזהו הוליד את חצרון וכן כולם כמו שכתבתי למעלה על דויד מלא ביו"ד שהוא רמז על משיח בן דוד שהוא ידיד השם אשר עליו רמז זה רעי וזה דודי:

5תם ונשלם שבח לאל בורא עולם. אשבח לצור נורא עלילות אהלל לו ברוב רובי תהלות עזרוני במוסרי חכמים. ואחרי כן בפירוש המגלות מתוקים מדבש נופת וצופים, וכשמם כל אמריהם להפלות. צרור חיים ואשכול טוב בכופר והנו ראש לכל האשכולות והשלמתים בארבעה בשבת. ביום אור המאורות הגדולות. בששה ועשר ימים לטבת. אשר בו יהי' שמחה וגילות. שנת הפר"ד יקרב אלו ברכות לעם אחד ויפריד הקללות, ואתפלל אני שם טוב לאל. יזכני לראות את הגאולות, ואז נשמה ואז נאמר בקול רם נשבח לצור נורא עלילות. אני שם טוב בן לאדוני אור העולם עמוד הגולה החסיד העניו החכם השלם ר' יעקב אמינו תנצב"ה.