אשכול הכופר על רות ד:ט

1ואחר שנגמר הדבר ביניהם בקנין ועדים ויאמר בועז לזקנים וכל העם עדים אתם היום שמכח זאת התמורה והקנין קניתי כל אשר לאלימלך ואת כל אשר לכליון ומחלון מיד נעמי וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה להקים שם המת על נחלתו לפי שזאת נחלת מחלון ותקרא הנחלה על שם מחלון וזה כנגד מ"ש קניתי את כל אשר לאלימלך וכנגד מ"ש וגם את רות המואביה אשת מחלון קניתי לי לאשה אמר ולא יכרת שם המת מעם אחיו ומשער מקומו. כי בסבת קנין האשה יולידו בנים ובסבת הבנים יזכר שם המת עם אחיו ויזכרוהו בשערים. ועל זה אמר למטה יולד בן לנעמי ודאי ולא לרות כאלו באותו בן כולד מחלון בן נעמי וכן כתוב בתורה והי' הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת וכן נראה שזה הפסוק מורה על סוד היבום וקצת פרשה של מעלה מורה על סוד החליצה ברמיזה וכבר כתבתי בארוכה בס' צרור הכסף בדיני יבום וחליצה כי טעם היבום לפי שהשי"ת חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ורצה שזה האיש שמת בלא בנים לא ימחה שמו מישראל לפי שמי שאין לו בנים אינו נכנס בתוך הפרגוד אם אין לו זכות הרבה מתורה ומצות כמו ר' חזקיה שהי' עקר שהוא וכיוצא בו תורתן משמרתן והשי"ת נותן להם שם טוב מבנים ובנות כאומרו ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש ואין לי בנים לפי שאהי' עקר או שהי' מסרס עצמו משבת לשבת כאומרם אשר פריו יתן בעתו זו עונת ת"ח משבת לשבת וזהו לסריסים אשר ישמרו את שבתותי ר"ל שממתינים עליהם כמו ואביו שמר את הדבר. להם ולכיוצא בהם ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב ר"ל מקום משובח למעלה. שם עולם אשר לא יכרת כמ"ש בכאן ולא יכרת שם המת מעם אחיו. ולכן לפי שזה האיש מת בלא בנים ואינו יכול לעלות למעלה רצה השי"ת לפדות נפשו מני שחת שאחד מאחיו יגאלנו גאולת הנפש בענין שזרעו לא יכרת ויתחבר עם אותה אשה שנשארה ממנו ואהב אותה כנפשו והיא גם היא באות נפשה שאפה רוח המת בקרבה ולעולם מקשקש בתוכה כפעמון ולעולם זוכרת בעלה הראשון אפי' שישאנה אחר וזה לפי ששניהם לוחמים זה עם זה האחרון רוצה לשלח רוח הראשון לעזאזל והראשון רוצה לשלח ולנצח את הרוח השני עד שלזה כתבו בזהר הקדוש שמי שנושא אלמנה הוא כמו שנכנס בים בלא משוטות וכבר הארכתי בזה למעלה שהאשה עושה חסד לבעלה כשאינה נושאת בעל שני אחר שאינה מצווה על פו"ר ולכן רצה השי"ת שהאח השני יעשה חסד עם אחיו המת לייבם את אשתו בענין שהבן שיולד מהם יקרא על שם המת ויבנה את בית אחיו למעלה ולמטה. למטה בסבת הבנים פקודת כל האדם יפקד עליו. ולמעלה שיכנס לפנים מן הפרגוד לאותו מקום שלא הי' יכול לכנוס וכנגד אלו השנים אמר בכאן ולא יכרת שם המת מעם אחיו למטה ומשמר מקומו למעלה הוא מקומו הראוי לו להתדבק בהשי"ת שנקרא מקום כאומרו ברוך המקום. ומקום עולה כמו שם הוי"ה בחשבון גדול באופן שאחיו שנשאר בחיים גואל גאולתו לפדות נפשו מני שחת. ואם האח אינו רוצה לייבם צותה התורה לחלוץ כדכתיב וחלצה נעלו מעל רגלו וזה תיקון גדול למת כפי מה שקבלו החכמים ז"ל והענין הזה גנוז בדבריהם. כי אחר שזה האיש הולך חוץ לפרגוד ואינו יכול לכנוס אל היכל המלך פנימה ואחיו לא רצה לבנות את ביתו רצה השי"ת לתת לו תיקון אחר לתת לו חיים ולזה צוה ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים שהם הסנהדרין בענין שיבקשו רחמים על המת ואמרה מאן יבמי וכו' וכשיראו שהוא אומר לא חפצתי לקחתה צותה התורה וחלצה נעלו מעל רגלו לתת חיים למת לפי שהמנעל הוא חיים כאומרם ז"ל כל מה שנוטל המת בחלום הוא טוב חוץ מהמנעלים שנוטל ממנו חייו לפי שהמנעלים הם חיים ולכ"א מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב ואם תבין בהיות המת נוטל מנעליו שהוא סימן רע לו וכאשר תסתכל על ענין שהאשה חולצת מנעלו וחובטת אותו לארץ תוכל להבין כי הוא כמו כן תועלת למת באותו העולם ואינו חוזר לעולם ויפרדו איש מעל אחיו הפרדת עולם וכ"ז בזה המנעל ולכ"א באשר ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאיך לומר שמי שיש לו מנעלים יש לו ימים וחיים והרמז בזה על ענין סרח בת אשר שגלתה שהי' יוסף חי לפי שהעגלות הי' אומרת יוסף חי והלכה סרח בת אשר ואמרה זה ליעקב וזהו וירא את העגלות ותחי רוח יעקב ולפי שבסבת זה ירשה ג"ע כמאמרם ז"ל ברך את שבטה בברכה וחיים וזהו ברוך מבנים אשר כנגד המוחרם שהוא מקולל ולפי שאין מדברים אל המוחרם ונפרשים ממנו אמר בו יהי רצוי אחיו ולפי שהמוחרם אסור בסיכה ותענוג אמר בו וטובל בשמן רגלו ולפי שהמוחרם אסור בנעילת הסנדל אמר בו ברזל ונחושת מנעליך שנותן לו החיים לפי שהמנעל מביא עמו חיים. בענין שבחליצת המנעל נותנים חיים למת וזוכה ליכנס להיכל המלך פנימה ומזה הטעם אסור האבל בנעילת הסנדל להורות שהסירו החיים מאביו או מאחיו ולפי שרוח המת הולך בתוך אשתו כפעמון ואינו יכול להפרד משם לפי שהיא באות נפשה שאפה רוח המת בקרבה וכשלא רצה לייבם וחולצת נעלו נותנת לו חיים ולכן צותה תורה וירקה בפניו וכשזורקת הרוח מפיה יוצא אותו רוח המת שהי' נפשו קשורה בנפשה ואותו רוח עולה למעלה ונכנס למקום החיים ולכן מצוה על כל העומדים שם לומר חלוץ הנעל ג' פעמים לפי שדברי תורה יש בהם סגולה נפלאה להשיב הנפש למקומה כאומרו תורת ה' תמימה משיבת נפש למקומה הראוי לה ובאלו הדברים עולה רוחו ונפשו בכל ג' עולמות. ואעפ"י שבכאן לא הי' צריך חליצה לפי שבועז עמד לגאול גאולת מחלון כאלו היה יבם כמ"ש ולא יכרת שם המת מעם אחיו עכ"ז הוזכרה בכאן החליצה בדרך רמז באומרו וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה כאלו נחלף איש באי' שלף איש נעלו דכתיב וישלו' נעלו בועז שהיה יבם בענין שנא' נפשו בין ביבום בין בחליצה לפדות נפש מחלון ולהעלותו במעלו' עד שמחלו עונותיו ואע"פ שבכאן עיקר הכל הי' היבו' נזכרה החליצה ברמז בענין הנעל להורות על מה שאמרנו כי באופן אחר לקנות הקנין יותר טוב היה שיקח הבית ראש או הכובע וכיוצא בו לא לחלוץ המנעל.