גן נעול, בית שלישי ה:ג

1"ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני" (דהי"ב ל, ב). פירוש. כשראה המלך חזקיה שרבים מן הכהנים לא התקדשו, ועם רב מישראל לא נאספו על ירושלים, נועץ מנפשו וְעִבֵּר את השנה ועשה מניסן אדר. ולא עשה כהלכה כי אין מעברין את השנה רק בחדש אדר, והוא עיבר ניסן בניסן. והנה העצה הנזכרת פה היא כדרכי התורה והחכמה, כדרך "יועץ וחכם חרשים" (חגיגה יד, א) ובארנוהו למעלה (חדר ג חלון ב). ומלת "וַיִוָעֵץ" מורה שנועץ מנפשו לעצמו וְעִבֵּר את השנה. והשרים וכל הקהל בירושלים הוצרכו לעשות כעצת המלך לעשות הפסח בחדש השני. ולא חפצתי לפרש "וְיִוָעַץ המלך ושריו" שהשרים והקהל יעצו למלך כן, ומפיהם קבל העצה, כי אם כן היה לְהִכָּתֵב "ויועץ המלך את שריו וכל הקהל", כדרך הכלל הנאמן שיסדנו למעלה (חלון א) שמעידים עליו כל כתבי הקדש. וכן אין לפרש שנועץ חזקיה מנפשו, ושאל פי שריו והקהל אם מסכימים עמו ואמרו שישר הדבר בעיניהם, כי אם כן היה להיכתב "וַיִוָעַץ המלך עם שריו ועם הקהל" כדרך הכלל שבארנו למעלה הנאמן מכל כתבי הקדש. וכן אין לפרש שכל אחד מן השרים והקהל נועץ כן מנפשו כמו שנועץ המלך מנפשו והיתה הסכמת כולם שוה, כי אם כן היה לו לכתוב "וַיִוָעַצוּ המלך ושריו וכל הקהל". וגם זה בארנו למעלה. עכשיו שנכתב "וַיִוָעַץ המלך" סתם אין לך לפרשו רק שהמלך נועץ כן מנפשו לעצמו לדבר, וסמך על עצתו וְעִבֵּר את השנה. והשָׂרים וכל הקהל עשו על פיו. ועוד הסברא נותנת כך. כי אם תאמר שלקח חזקיה עצה מן השרים והקהל, ולא על פי עצמו, איך לקח עצה על דבר תורה הנמסר לרב הגדול ולחכמי לב מכל ההמון אשר בירושלים או שיתערב עמהם לשמוע אם מסכימים כמוהו אם לאו? כל זה נגד שקול הדעת. ועוד יפלא איך יתכן שהסכימו כולם על דרך אחד ועל משפט אחד בסוד העִבּוּר העמוק? ואם תתעקש לומר שהיה הדין פשוט ונודע לכל א"כ מדוע נועץ עמהם. והלא חזקיה היה גדול בתורה ובחכמה יותר מכל בני דורו. אבל האמת כמו שאמרנו שמלת "וַיִוָעַץ המלך" מורה שנועץ מנפשו ולא היו אתו אנשי עצה בדבר הזה, ולא עשה כהלכה. ואם היה שואל פי הזקנים והיועצים לא היו מסכימים עמו, אלא שלא שאל כלל וסמך על דעתו וְעִבֵּר ניסן בניסן מלבו. ו"באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה" (קהלת ח, ד), הוצרכו השרים והקהל לעשות כעצתו, והסכימו לעשות בעל כרחם אבל לא ישרה העצה בעיניהם, ולמלך לבדו ערבה העצה. וזה מה שאמרו קדמונינו ז"ל (פסחים נו ע"א) שלשה דברים עשה חזקיה מדעתו ולא הודו לו. והאחד מהן עִבֵּר ניסן בניסן. ומזה תראה מה מאד עמקו מחשבות קדמונינו ז"ל בחקרי הלשון ובסתום מליצותיו. והיה זה נעלם מעיני החכם רד"ק ז"ל ולכן כתב בפירושו שנועץ עם השרים והקהל לעשות פסח בחדש השני. וכתב עוד "ואני תמה על מה שאמרו רז"ל עיבר ניסן בניסן ולא הודו לו, שהרי הכתוב אומר 'וַיִוָעַץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים', הנה הכתוב משמע כי הודו לו" ע"כ. וממה שכתבנו תבין כי דבריו דברי שגגה, ודברי החכמים ז"ל קיימים.