גן נעול, בית שלישי ח:ג

1"אברך את יי' אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז, ז). פירוש. המשורר החסיד הזכיר בשירו כי עצת הרשעים רחקה ממנו, וְחָפֵץ בחכמה לעשות כעצת הקדושים בשירי ה' כמו שאמר "לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. ירבו עצבותם וגו' ובל אשא את שמותם על שפתי" (טז, ג-ד). והוא שמח בחכמה ואוהב דרכיה, כי היה חכם-לב. ולכן דָרַךְ אל ה' הטוב אשר יעץ מועצות טובות לבני אדם, ונתן להם התורה הקדושה ללכת בדרכיה. וכבר אמרנו כי יצר הלב מְנַגֵד לדרכי החכמה. והחכם שבחכמים, לפעמים ענן היצר יאפיל אור נגה החכמה שבלבו לפי שעה, וכמו שאמר "כי אדם אין צדיק אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קהלת ז, כ). "רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו" (שם ז, כד) ורמזנו עליו למעלה (חלון ב). ואז צריך ליסר כחות נפשו ביראת ה' ומורא אפו וזעמו. וכן אמר "בדרך חכמה הוריתיך, הדרכתיך במעגלי יושר" (משלי ד, יא). "הַחֲזֵק במוסר אל תרף, נִצְרֶהָ כי היא חייך" (ד, יג), "וארח צדיקים כאור נגה" (ד, יח) ובארנוהו בבית השני (חדר ט חלון ה). ויתבאר יפה בספר "מעין גנים" בעז"ה. ועת עלות היצר מתואר בספרי הקדש בתאר [לילה] ואז צריך למוסר. כי אין אור וחכמת הלב מאיר בעת ההיא. ועל זה אמר "אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז, ז). והכליות משכן העצה כמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות סא ע"א). ורומז כי בהסכמה החלטית הסכים 1 אדם צדיק להשתמר מעון ולעשות המצוה. ברוב העתים יעבוד את השם בשמחה ובטוב לב וילך באור החכמה. ואם לעתים רחוקים יהיה לילה ואפלת היצר, יְעֲנֶה את [הלב] ביראה ובמוסר השכל. ולכן סמך ואמר "שויתי יי' לנגדי תמיד" (תהלים טז, ח), וזהו מוסר יראת ה' גדלו [ויראת] עוזו ואפו. וע"י כן ילך תמיד בדרך הישר והטוב שאמר "כי מימיני בל אמוט" (שם), כלומר כל מגמתי לבל אמוט מימיני שהוא דרך החכמה שאחזתי בה, כדרך "אחזת ביד ימיני" (תהלים עג, כג) שמבואר למעלה. וזה אות כי היה חכם-לב, והיה לבו מצייר תמיד דרכי החכמה, זולתי לעתים רחוקים. ולפי שנעמו לו דרכי התורה והמצוה, והשיג ברוח קדשו הסגולה העליונה הגנוזה באוצרותיו, ברך את ה' על טובו ועל חסדו שנתן עצות טובות כאלו לבני אדם. וכדרך שתקנו קדמונינו ז"ל (ברכות יא ע"ב) לברך על דברי התורה "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו". "אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו". 2 ברכה אחרונה אחרי קריאת התורה בצבור ואמרו (ברכות מח ע"ב) "על חיי שעה מברכין, על חיי עולם לא כל שכן?" ומי שמשיג הסגולה הזאת באמת הוא איש אוהב החכמה בטבע והעובד את השם בשמחה. אבל מי שאינו משיג אור התורה וסגולתה, אעפ"י שלומד אותה ומקיים מצותיה, הנו מוכן כל עת להיות נלכד ברשת יצרו הממתיק לעיני לבו דרכי העולם ותענוגותיו.

2ועל דבר זה יאמרו קדמונינו ז"ל (בבא מציעא פה ע"א) בפסוק "מי האיש החכם ויבן את זאת, ואשר דִבֶּר פי יי' אליו ויגידה, על מה אבדה הארץ?" דבר זה שאלו לנביאים ולחכמים ולא פרשוהו עד שפרשוֹ הקב"ה בעצמו "ויאמר יי' על עזבם את תורתי" וגו' שלא ברכו בתורה תחלה" [עכ"ל]. והמאמר הזה הבהיל לב התלמידים, כי כמה פעמים נזכר טעם חורבן הארץ, בעבור עבודה זרה ועריות ושפיכת דמים ושאר העברות, ומה ענין ברכת התורה שאמרנו? היתכן שבעבור כן תאבד הארץ? והמקרא עצמו אומר "על עזבם את תורתי וגו' וילכו אחרי שרירות לבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם" (ירמיה ט, יב). אבל ראו קדמונינו ז"ל שמזכיר הכתוב חכם ונביא שיגידו הדבר. ואחר כן "ויאמר יי'". ויותר מתמיה שאם הזכיר שהלכו אחרי הבעלים, מה טעם להזכיר עזיבת התורה? וידוע שכל המודה בעבודה זרה ככופר בכל התורה כולה. 3 נדרים כה ע"א ("כל הכופר בע"ז כאילו מודה בכל התורה כולה") לכן הודיעו בחכמתם כי נשאל מהחכמים ומנביאים טעם וסיבת בואם אל הגילולים והבעלים שהן שוא והבל [ואינה] שקול דעת האדם עד שבעבור כן נחרבה הארץ, ולא היו יכולין לפרשו, כי גם בעיניהם יפלא, יען היו ישראל תופשי התורה ויודעים מצותיה, כדרך "איך תאמרו חכמים אנחנו ותורת יי' אתנו" (ירמיה ח, ח) ואמר "ותופשי התורה לא ידעוני" (ירמיה ב, ח). אבל השם הבוחן לבות ורואה המחשבות הפנימיות פירש הדבר. והוא שהיתה תורתן מן השפה ולחוץ, ובלבם לא השכילו סגולתה ותפארתה ולא השיגו כי היא מקור החיים וכל הטובה. ולפי שלא השיגו מעלתה לא ברכו ולא הודו לאל-יועץ שנתן תורה נפלאה כזאת לבני אדם. ובעבור שלא אהבו התורה בלבם ולא עבדו את השם בשמחה ובטוב לב, גברו עליהם יצרם הרע והרֶשע, ונפלו בתכלית ההשחתות לעבוד את הבעלים, וזה שאמרו "שלא ברכו בתורה תחלה". לא כן דוד מלך ישראל החסיד [שבחכמים] שהיה אוהב חכמה, והיה מברך את ה' על מועצותיו הטובות שנתן לו, והוא ענין נפלא בפירוש הפסוק. הבינהו.