גן נעול, בית שלישי ט:ב

1"מחשבות צדיקים משפט, תחבולות רשעים מרמה" (משלי יב, ה). פירוש. בעבור שבלב הצדיקים מושלים ציורי החכמה, לכן תהיינה מחשבותיהם משפט בארח שכל. גם ההארה הראשונה שתתפשט בלב, והיא המחשבה, ועל הרוב מצויה בה טעות ושגגה לפי שלא הובאה עדיין במאזני השכל והבינה, בכל זאת גם מחשבתם 1 של הצדיקים בכל ענין בארח משפט החכמה. והטעם שאמרנו שציוריהם מתוכנים במתכונת המשפט והישר, ויולידו מחשבות נכונות. ואין צריך לומר כשישכילו ויבינו בענין מן הענינים שימציאו ויגידו דברים ישרים ודעות נאמנות. וכבר רמזנו למעלה (חדר ג חלון ג) שה"תחבולה" אחרונה לשכל ולבינה ולתבונה, והיא המצאה חדשה נולדת מבין תמונות רבות. פעמים תהיה תחבולה של חכמה ודעת, ופעמים תחבולה של מרמה ורשע, כמו שיתבאר בספר "מעין גנים" בעז"ה. גם רמזנו כי מלת "מרמה" על המצאה גדולה של נכליות ומרמה. ועל זה אמר "ותחבולות רשעים מרמה", כלומר אין צריך לומר כי מחשבותיהם הבל ורֶשע כי נולדות מציוריהם הרעים המושלים בה, אבל גם כשיביאו מחשבותיהם על [אופני] 2 מלה מטושטשת שִׂכְלָם ובינתם, ויולידו המצאה חדשה תהיה ההמצאה תחבולה של מרמה. לפי שכח השכל והבינה הנטוע בם לא עזרום אל האמת והמשפט, כי הם עבדים ומשרתים לציוריהם הרעים. ומה שיחסר בכח הציור ישרתו המה למלאות חפץ הרשעה, כמו שבארנו בבית הראשון על נכון. ופסוק זה יתבאר עוד בספר "מעין גנים" בעז"ה. והנה לשון "מחשבה" שבפסוק על מחשבת הלב בלי מעשה, גם על דברים שאין בהם מעשה, וכשיגיעֵנו צורנו לפרש בעז"ה לשון "משפט" ידובר עוד בזה.

2"הזאת חשבת למשפט? אמרת צדקי מאֵל" (איוב לה, ב). פירוש. איוב הִצְדִיק נפשו מאלהים, כמבואר בבית השני (חדר ג חלון ד), והיה חושב כי השם הִרְבָּה פצעיו חנם, ושמעליל עליו עלילות בשנאתו אותו. וחרה זה לאליהוא ואמר לו כמתמיה: האם הבאת מחשבה רעה והבל כזאת למשפט השכל הישר? כדרך "מחשבות צדיקים משפט" (משלי יב, ה) המבואר למעלה. והיא מחשבה רעה, דמיון כוזב והבל, לא מחשבה ישרה, וכמו שהוכיח במענהו כזב המחשבה הזאת. ולא תמה אליהוא על שעלה מחשבה כזאת על לב איוב, כי רבות מחשבות בלב איש הצומחות לפי שעה מציורי הבל דמיון וסכלות. והן כאפס בעיני בעל המחשבה עצמו, כי מֵבִין שהן מחשבת הבל. אך תמה על הַחֲזִיקוֹ במחשבה הרעה הזאת ויחשבה למשפט ברצון לבו. וזהו שאמר "הזאת חשבתי למשפט?", כלומר למחשבה ישרה כמשפט החכמה; והן מחשבות אנשי און, ואינן ראויות לאיש צדיק שכמותך. ולפי שתפס במחשבתו והרחיבה ברצון נכתבה בבנין הקל, וכדרך הכלל שיסדנו על זה (חדר ב חלון ח). ולפי שאין לבנין זה התלות עם דבר מעשה, תארה בלשון "מחשבה" לא בתאר "עצה", אעפ"י שחשב כן למשפט והסכים שכן הוא, והבן.