המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה יא

1ובזה אפשר ליישב גם קושית התוס' על רש"י בפסחים (כ"ט ע"א), על הא דאמר ר' אחא בר יעקב "יליף שאור דאכילה משאור דראיה - וכו' - אף שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים ושל גבוה", דלשיטת רש"י מותר אף באכילה, והקשו בתוס', דאיך משכחת לה שיאכל חמץ של אחרים "דאם נתן לו הנכרי הרי הוא שלו, ואם גזל מנכרי הרי הוא חייב באחריותו ולא גרע מחמץ שחייב באחריותו דהוה שלו?" 164 ראה הגהות מהרי"א ענזיל על שו"ת אבני מילואים סי' ט שכתב ליישב דרש"י ס"ל כשיטת היראים דגזל עכו"ם מותר מן התורה ומכל מקום לא מקרי שלו לענין לכם (ראה מג"א סי' תרלז). וזהו שדקדק רש"י שם שכתב ומותר חמצו של נכרי אף באכילה ואפילו בפסח, מן התורה, והיינו דוקא מן התורה, אבל אחר שרבנן אסרו גזל עכו"ם שוב הוי חיוב אחריות ויש איסור אכילה דאורייתא. וכעין זה יישב בשו"ת עונג יו"ט סי' קיא בהגהה דמיירי בחמץ של אחרים שאינם מקפידים עליו דשלו לא הוי וחיוב אחריות אין כאן, עיי"ש שדימה זאת להך דהיראים, אלא שהקשה דעכ"פ יקנה לעיסתו (ועיין בפנ"י שכבר הקשה כן על התוס'), ודן שם העונג יו"ט אם בכה"ג שאין חבירו מקפיד אם אינו קונה גם בלעיסה. (והאחרונים דנו בכל זה ואכמ"ל), ועיי"ש בקובץ שיעורים אות קלא.

2ולפי דרכנו הנ"ל יתורץ גם זה עפ"י מה שהביא "עטרת זקנים" בשם מהרי"ץ, דהדין דגזל חמץ ועבר עליו הפסח דאומר לו הרי שלך לפניך הוא דוקא בגזל מישראל , אבל לא בגזל מנכרי, מפני שלדעתו גם זהו גופא של "הרי שלך לפניך" נחשב לנהנה באיסורי הנאה, וכשם שמטעם איסור הנאה אסור לו למכור את חמצו שעבר עליו הפסח, מפני שאסור לו לקבל דמים בעד איסורי הנאה, כך אסור לו ג"כ להפטר מדמים ע"י איסורי הנאה, אלא בגוזל מישראל שאני , דמאי נימא דבשביל כך יתחייב לשלם לו, להנגזל, דמים הרי נמצא דהנגזל נהנה, וממילא נשאר הדבר על הדין של "והשיב את הגזילה אשר גזל", אבל בגוזל מנכרי, דהנכרי לא שייך באיסור הנאה, אז באמת לא יוכל הגזלן להפטר ע"י אמירת הרי שלך לפניך. ולפ"ז הרי יש להעיר, שבגוזל מנכרי לא יצוייר כלל שיעבוד בב"י, ולר' אחא בר יעקב לא יצוייר ג"כ שיעבור באכילה מצד גורם לממון, אחרי דהחיוב ממון הוא בין כך ובין כך, כלומר, בין אם החמץ בעין ובין אם נגנב או נאבד, כיון דלא יכול לאמר לו הרי שלך לפניך?

3אבל גם בזה אפשר להגיד, כלך לאידך גיסא , דמאי נימא דבשביל כך לא יעבור בב"י הרי שוב יהיה מותר בהנאה לר' שמעון, ושוב יהיה גורם לממון.

4אכן כל זה לפי ההלכה, דחמץ אסור בהנאה לאחר הפסח רק מצד קנסא שעבר בב"י כר' שמעון הנ"ל, אבל ר' אחא בר יעקב הלא קאי לר' יהודה, שלדידיה איסור הנאה לאחר הפסח הוא איסור מצד עצמו , דכשם שהוא אסור בפסח, כך הוא אסור גם לאחר הפסח, א"כ לא יצוייר כלל לדידיה, דיעבור בגוזל מנכרי בב"י מצד גורם לממון, כיון דחיוב הממון בא בין כך ובין כך , בין אם איתא החמץ ובין אם ליתא החמץ, וממילא לר' אחא בר יעקב, דיליף מנכרי מצד גורם לממון כמו בשאור דראיה, דהא בזה אנו סותרים את עצמנו , דע"י עברת שאור דאכילה שהוא כולל ג"כ איסור הנאה לאחר הפסח, תו לא משכחת בזה עברת שאור דראיה.

5ומלבד זה, עצם הדבר לא יתכן דנימא לר' יהודא דיש שאור דאכילה בגוזל מנכרי מצד גורם לממון, דבזה גופא יש סתירה עצמית, דהא השאור דאכילה שהוא כולל גם איסור הנאה לאחר הפסח מסלק את הגורם לממון שבו , אע"פ שמאידך גיסא אם לא יעבור בשאור דאכילה שוב יהיה גורם לממון.

6הבאנו את שתי הדוגמאות הללו אע"פ שנאמרו בדרך פלפול כדי ללמוד את ההגיון שבזה , והוא ההבדל בין סתירה למסובב הראשון ובין סתירה למסובב השני, זאת אומרת, המסתבב מהמסובב הראשון , בדוגמא שהבאנו לענין נפקד בחמצו של ישראל, וכן בגוזל מנכרי לפי שיטת מהרי"ץ שהנחנו דבזה שייך שפיר גורם לממון מצד הסתירה העצמית כנ"ל, הנה אי אפשר להיפך, דהא סוף סוף אם יעבור נמצא דאסור בהנאה לאחר הפסח ואז לא הוה גורם לממון, דכאן כבר יש סתירה, לא בין הסבה והמסובב הראשון, אלא בין הסבה הראשונה והמסובב השני , כי הגורם לממון הוא הסבה הראשונה לעברת בל יראה, והאיסור הנאה לאחר הפסח הוא כבר מסובב שני לר' שמעמון דהוא משום קנסא, אבל בדוגמא שהבאנו לפ"ד ר' אחא בר יעקב לר' יהודה, שם יש כבר סתירה בין הסבה ובין המסובב הראשון , דהגורם לממון הוא הסבה לאיסור הנאה בגוזל מנכרי לפי קושית התוס', ואיסור הנאה גופא כבר מסלק את הגורם לממון .