המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה כח

1ובזה תתישב גם הקושיא השניה שמקשה שם הגאון הנ"ל, דבכלל מאי מקשה הגמ', הלא כיון דשלוחי דידן נינהו, אם חסרה שליחות שוב פסול מטעם החסרון הזה? - ואמנם ע"ז יש לישב ג"כ, דהקושיה היא מטעם כהרצאת כשר כך הרצאת פסול. וכאן, כיון דנפסל מטעם חסרון שליחות, הרי לא קרבו כל מתיריו ויש לדחות, כמובן.

2אולם לפי דברינו אין בזה התחלת קושיא, דמטעם לתקוני שדרתיך ולא לעוותי מתבטלת רק המחשבה אבל לא עצם המעשה גופא , כי, כאמור, המעשה והמחשבה אינם משמשים בזה בתור סבה אחת לפיגול, שנימא, שכיון שמתבטלת השליחות בנוגע למחשבה, שוב מתבטלת השליחות גם בנוגע למעשה, אלא שהמעשה משמש כאן רק בתור "בשעת" למחשבה , שרק היא הסבה הגורמת לפיגול, וכאן הקושיא הוא שע"י הטעם של לתקוני שרדתיך ולא לעוותי תתבטל המחשבה, וישאר ממילא המעשה בתור סבה להכשיר.

3ובזה מתורצת כמובן גם הקושיא שמקשים על הא דזבחים, שנזבחו שלא לשמן דכשרים, אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, דכיון דלשחיטה בעינן בודאי שליחות, כדמשמע בקדושין (ד' מ"א ע"ב), וכיון דס"ס הרי לא עלו לבעלים לשם חובה, מתבטלת השליחות מטעם לתקוני שדרתיך, ושוב יופסל מטעם חסרון שליחות? ומובן, שלפ"ז אין קושיא דאין חסרון השליחות במחשבה פוגעת במעשה כנ"ל, ועל המחשבה גופא הפועלת, שלא עלו לבעלים לשם חובה, אין קושיא מטעם לתקוני שדרתיך ולא לעוותי, כי ע"ז יש גם כאן התירוץ של הגמ' בנדרים קרא לא יחשב - מכל מקום 205 יעויין ב'מאסף' שם, שהביא בסוף דבריו מה ששמע מהג"ר ברוך בער ליבוביץ זצ"ל ליישב קושיא זו, לפי דברי התוספות ביבמות דהא דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו למ"ד שגם במעשה אינו אוסר הוא דוקא בדבר הצריך מחשבה כמו כלאים דבעינן ניחותא דבעלים, אבל במעשה גמור כמו עירוב בשר בחלב אדם אוסר דבר שאינו שלו. ומעתה דוקא פיגול שהאוסר שבה הוא המחשבה שייך לומר ע"ז אין אדם אוסר דשא"ש, אבל שחיטה שלא לשמה שהאוסר בזה הוא השחיטה ובלא כוונה לשמה לא יוכשר לא שייך ע"ז אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. ויעויין מש"כ הגאון המחבר לעיל אות יט, ולפי זה נצטרך לומר דלסברת האחרונים דבמחשבת שלא לשמה מלבד העדר הכשרות איכא נמי מחשבה הפוסלת, א"כ כל זה למסקנא, אבל בסק"ד דגמרא דאיכא סברת לתיקוני שדרתיך, א"כ לענין המחשבה הפוסלת יהני סברא זו שלא יחול הפסול כיון שהוא נעשה על ידי המחשבה, אולם יש לדחות דגם להצד ששלא לשמה היא מחשבה הפוסלת, אולם היא נעשית על ידי השחיטה שקובעת אותה לשם קרבן אחר, ושוב הוי על ידי מעשה. ויעויין בנתיבות הקודש זבחים שם בשם הגרי"ז דגם מחשבת שלא לשמה מקרי לאו שאין בו מעשה. ובעיקר החילוק בין פסול פיגול לפסול שלא לשמה האריך הגאון המחבר בספרו דרך הקודש שמעתתא יד אלא שלדעתו שניהם הוו פסול במחשבה, עיין שם שדן באריכות אם פסול שלא לשמה הוא פסול חיובי או פסול שלילי. .