המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה לא

1והנה המהרש"ל בספרו יש"ש בחולין (פ"ב סי' כ"ג) מחדש, "דאע"ג דקי"ל הפיל סכין ושחט בה שחיטתו כשירה, משום דלא בעינן כוונה לשחיטה, מ"מ אם כוון להדיא שלא לשחוט אותה שחיטה המכשרת, אלא לעשות נחירה וחניקה, נראה בעיני, דזה לא מתקריא שחיטה, וגרע יותר מנפלה מעל הקורה שאינו בכלל וזבחת".

2ולכאורה היה נראה לומר, דבזה נחלקו הרא"ה והרשב"א , דבשחט לעבודה זרה אף על פי דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו, הנה סוף סוף הלא רק הבהמה אינה שלו אבל הפעולה , פעולת השחיטה, הלא היא שלו והיא נעשתה בכוונה מהופכת, ובשביל כך אסורה באכילה, אבל הרשב"א סובר דלא כהמהרש"ל הנ"ל, ובשביל כך אפילו אם נימא "דלא אסר לה ולא שרי לה" לא גרע זה מאומר בפירוש שאינו רוצה בהיתירה, אבל כאן דס"ס נשחט ע"י ישראל בר זביחה, שפיר דמי 211 עיין לעיל אות כה, שכך כתב גם אהל משה סי' כג לבאר את מחלוקת הרא"ה והרשב"א. אך יעויין בקובץ כנסת ישראל שם שהגר"ש שקאפ העיר שמדברי הר"ן לא משמע כן. וז"ל, חדא, שהרי כתב כל שיש בו סרך עבודה זרה, ועוד מה ענין זה לדין אינו אוסר דבר שאינו שלו. ועוד קשה טובא איך שיהיה כיון דלדבריהם אינו אוסר משום תקרובות אלא הוא חסרון בהיתר שחיטה, א"כ למה חייב השוחט לע"ז בדו"ה וכו', ומ"ש לענין היתר אכילה מלטהר מידי נבילה, אם בכה"ג אינו מתיר באכילה הלא אז גם מידי נבילה אינו מתרת. עכ"ל. אכן עיין לעיל בהערות נדון אם טומאת נבילה ואיסור האכילה תלויים זה בזה. ועיין בשערי יושר שם. ולקמיה מסיק הגאון המחבר ג"כ שהטומאה והיתר האכילה אינם תלויים זה בזה, אלא שהוא מבאר שאליבא דהמהרש"ל מוכרח שהם תלויים זה בזה, ורק בסברתו הוא מחדש שמלבד ההיתר דנבילה איכא קיום מצוה של 'וזבחת' ובזה שייך הפקעה, אך שהוא סובר דסברא זו מהני רק לענין איסור אינו זבוח ולא שייך לענין נבילה. ועל פי זה שוב יש לתלות את מחלוקת הרשב"א והרא"ה בנדון היש"ש. .

3אולם לפי מה שביארנו, דגם להרא"ה אינה טמאה בכה"ג מצד טומאת נבילה, ע"כ דגם הוא לא סבר כהמהרש"ל הנ"ל, והוא, הרא"ה, לא בא בזה מצד שיש בזה סבה לאיסור, אלא מצד העדר הסבה של "וזבחת", ואם כי המחשבה היא בבחינת "לא יועיל ולא יזיק" בזה, אבל עכ"פ בתור סבה המכשרת נחשב הישראל הזובח, וכאן מסולקת הסבה הזו לגמרי, כנ"ל.