המידות לחקר ההלכה, חלק א, ב; סבה והעדר הסבה ט

1ועי' במלמ"ל (בפ"ה מהל' אישות הלכה א') שחקר במקדש באיסורי הנאה והיא חולה שיש בה סכנה, אם בתר דידי' אזלינן ולו הרי הוא אסור בהנאה, או בתר דידה אזלינן.

2והביא בזה מחלוקת רש"י והריטב"א, דלדעת רש"י בע"ז (נ"ד ב') נראה שמקודשת בכה"ג, ולדעת הריטב"א אינה מקודשת, שכתב בפ"ב דקדושין (נ"ו ע"ב) אמתניתין דמקדש בערלה "ואפילו היא חולה שראויה ליהנות בה אינה מקודשת, דלאו ממונה יהיב לה, אלא אם כן אמר לה, הרי את מקודשת לי באותה הנאה שיש לך שנתתי לך דבר שתתרפא בו ויש באותה הנאה שוה פרוטה".

3אבל שום אחד לא בא בזה מצד דאין קנין באיסורי הנאה 155 עיין דברי חיים (אוירבך) דיני קידושין סי' יב שאכן תמה בזה על המשנה למלך, עיי"ש מה שכתב. , ובמקום שאין קנין הנה אע"פ שהיא מותרת ליהנות מזה אין כאן קדושין דזהו מעין הגדר של "משלחן גבוה קא זכי" 156 ראה דרך הקודש שמעתתא ח פרק א אות ד, שביאר הגאון המחבר שגדר 'משולחן גבוה קא זכו' הוא עומק המושג ברשותו ואינו שלו. . וכאן יש לנו הציור שלפני הקנין הוא אסור בהנאה וע"י הקנין יופקע האיסור, שבאופן כזה שייך שפיר קנין 157 צ"ע, דהא גם על ידי הקנין לא יופקע האיסור הנאה דהא לא נאסר בערלה מחמת שהוא שלו, וגם לדידה הוי איסור הנאה אלא שמותר לה ליהנות ולא שייך בזה קנין. ועיין בדברי חיים שם מה שכתב. .