המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא יב

1אולם, באמת, בגופא דעובדא, בקושית התוס' הנ"ל יש לישב בפשיטות עפ"י היסודות שהנחנו 415 לעיל מדה ג. בגדר שתי סבות, דזהו פשיטא, דהגדר קם ליה בדרבא מיניה שייך גם בסבה בכח וגם בסבה בפועל , זאת אומרת, דבמקום שסבה אחת גורמת את הבכח של החיוב ממון והסבה השניה את הבפועל של החיוב הנ"ל שייך הקלב"מ גם בסבה הראשונה וגם בסבה השניה. את הציור של קלב"מ בסבה בפועל כבר הבאנו לעיל 416 מדה ג אות יא, עיי"ש. , בהא דפסק הרמב"ם בשואל שטבח בשבת פטור, אע"ג דפוסק דשואל מתחייב משעת משיכה, אבל ס"ס החיוב בפועל בשואל הוא משעת טביחה. וציור של סבה בכח יש לנו בזה גופא , בזרק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע שהזריקה היא סבה בכח גם למיתה וגם לממון, כפי שהבאנו 417 שם אות י. את דברי הנמ"י בב"ק בענין "אשו משום חציו" שחייבים היורשים אם מת בין הזריקה להנחה, ובכלל, הלא בשעת הנחת החץ הרי הוא כבר אנוס, אלא דהחיוב בכח נעשה תיכף בשעת הזריקה, וממילא, שוב שייך לומר קם ליה בדרבא מיניה, דזאת אומרת, דאותה הסבה הגורמת חיוב מיתה בכח אינה גורמת חיוב ממון בכח, אבל בב"ק, בזרוק גנבתך לחצר ותקנה לי חצרי, שאנו מדברים לענין קנין חצר שבזה הזריקה אינה לא סבה בכח ולא סבה בפועל , דבחצר רק ההנחה היא סבה גם לבכח וגם לבפועל של הענין, והזריקה היא רק מקרה בעלמא , שבמקרה באה ההנחה ע"י זריקה ולא שייך כלל בזה לומר קלב"מ.

2בשלמא אי לא סברינן קלוטה כמי שהונחה דמי, א"כ ההנחה היא סבה בפועל גם לחיוב מיתה וגם לחיוב ממון הנעשה ע"י מכירה, אז שייך שפיר להגיד בזה קלב"מ, אבל אי סברינן קלוטה כמי שהונחה דמי, הנה סבות הבפועל של המיתה ושל הממון הן שונות לגמרי, וסבת הבכח ישנה רק לחיוב מיתה, בעוד שלחיוב ממון זהו רק מקרה בעלמא.

3וזוהי באמת כוונת הש"מ מה שכתב בשם המאירי: "ואין אומרים כל עקירה צורך הנחה כמו שבארנו בזורק חץ מתחלת ד' לסוף ד' וקרע שיראין בהליכתו פטור שאין אומרים כן אלא לנזקים אבל למכירה לא", והאחרונים יגעו בטעמו של דבר, אבל לדברינו הדברים כל כך פשוטים ומובנים מאליהם 418 וכ"כ הדברי יחזקאל סי' כו אות יח. עיי"ש במה שכתב עוד בגדרי קלב"מ בתנאי החיוב. באבן האזל שם כתב שהדבר תלוי בשני תירוצי הגמ' שם, דלהיסוד דאי בעי לאהדורה מצי מהדר, זהו החילוק נמי בין נזיקין למכירה, דבמכירה יכול לחזור כל זמן שלא נח החפץ בחצירו. .