המידות לחקר ההלכה, חלק א, ד; סבה אריכתא יט

1ועי' בב"ק (י' ע"ב) ד"ה מאי קעביד שכתבו "בכולה שמעתין צ"ל מאי קעביד טפי מאחריני וישלם כל אחד חלקו, ואין לומר דליפטר, דתניא בפ' הפרה (נ"א ע"א) אחד החופר בור י' ובא אחר והשלימו לכ' ובא אחר והשלימו לשלשים כולן חייבים, ואע"ג דבלאו איהו הוה מיתה, מיהו בזה צריך לדקדק, וכי בשביל שהשליך איש עץ בתוך אש גדולה יתחייב? הא לא דמי אלא לאחד שחופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לי"א".

2ואמנם השקלא וטריא של התוס' אם אפשר לדמות אש לבור, דבודאי מה שחפצו להגיד מקודם, שגם האחרון ישלם כפי חלקו, מיירי שיש גם בהרבוי לבד, מה שהרבה בחבילות, כדי להזיק, ובשביל כך דמו את זה לחופר בור עשרה ובא אחר והשלימו לכ' 435 בחידושי הגר"ש שקאפ ב"ק סימן יח וכן באבן האזל נזקי ממון פרק ב הי"ד אות ו כתבו בפשיטות בדעת התוספות שבאופן שיהיה דומה אש לבור וכל חבילה יכלה לעשות את הנזק, בכה"ג איה"נ דכולם חייבים, והביא שכן כתב הרשב"א שם (וכן הוא בשטמ"ק בשם הר"פ). אולם יעויין בחזון איש ב"ק סי' יא ס"ק ה שהביא שיש חולקים על זה וסוברים דבאש פטור גם באופן שתהיה אש גדולה ולמד כך בדעת הטור, יעויין בחידושי הגר"ש שקאפ שם שהסתפק בדעת הטור. , אבל אח"כ דחו את זה משום, דכאמור, בור שאני ששם לא החפירה היא הסבה המחייבת, אלא מה שהוא בעל הבור, מצד דעשאו הכתוב כאילו הוא ברשותו, וכל מי שחופר בזה שיעור של שם בור נעשה שותף בזה, והוה כמו שור של איזה שותפין שכולם חייבים, אף זה שבא באחרונה בתור שותף, משא"כ באש שהלכה היא שאשו משום חציו, הנה אם יש מצד הראשון כדי להזיק תו הוספת השני אין זה בכלל סבה אריכתא, אלא זהו בבחינת לא מעלה ולא מוריד, כנ"ל 436 עיי"ש בחידושי הגר"ש שקאפ שביאר באופן אחר את החילוק בין בור לאש, שבאש לא חידש בהמזיק כלום שבלאו הכי היה ניזוק, משא"כ בבור שהראשון עשה את הנפילה והשני עשה את הנזק. .