המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר יא

1וכאמור לעיל, הנה שני מסובבים הבאים מסבה אחת, אפשר שהאחד יתבטל והשני ישאר, אבל בעצם והסתעפות, כשמסתעף מעצם אחד הרבה פרטים אי אפשר שפרט אחד יתבטל והאחרים יהיו קיימים, כי מכיון שהאחרים קיימים הרי זה סימן שהעצם קיים, וכשהעצם קיים הרי כל הפרטים מסתעפים כבר ממילא .

2ובשביל כך אנו מוצאים גם כן מחלוקת של הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' נזירות (הלכה י"ד), אם תועיל שאלה לפרט אחד מן הנזירות בשעה שעדיין הוא רוצה שהפרטים האחרים כן יתקיימו, שהרמב"ם סובר שלא מועיל, והראב"ד חולק על זה, וכאן יש לנו הציור הזה, כי אם אנו סוברים שכל פרטי הדינים בנזירות איסור יין, טומאה למתים ותגלחת כולם מסובבים מסבה אחת של הקבלה, אפשר שע"י השאלה יתבטל אחד והאחרים יהיו קיימים, אבל אם כולם מסתעפים מהתואר קדושה של הנזירות, וכיון דאינו שואל רק על האחד ורוצה בקיומם של האחרים הרי העצם, התואר קדושה נשאר, ממילא כבר אי אפשר שפרט אחד יתבטל, כי כבר הוא מסתעף ממילא 680 כך ביאר הגאון המחבר בספרו שם פרק ה. ובמחלוקת הרמב"ם והראב"ד ואי בעיקר דינא מודה הרמב"ם להראב"ד נאמרו ונשנו כמה דרכים, עיין כס"מ ורדב"ז שם ותוס' יו"ט פ"ב משנה ד. וע"ע ברכת שמואל נדרים סוף סי' יז. .

3ובזה ישבתי את דברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות (הלכה ט"ו) שנותן טעם על זה, שנזיר מצורע מותר בתגלחת, אע"פ שיש בזה עשה ול"ת, מפני שהעשה של קדוש יהיה בטל כשנטמא, והראב"ד משיג על זה מגמרא ערוכה בריש יבמות (ה' ע"א), דהטעם הוא, מפני שישנה בשאלה, אבל לפי"ז רק אז אפשר להכניס את הל"ת ועשה של איסור תגלחת בסוג הדברים שישנם בשאלה, אם אנו תופסים שכל האיסורים שבנזיר המה בבחינת מסובבים מסבה אחת של קבלת הנזירות, ובשביל כך אפשר שמסובב אחד, איסור תגלחת, יתבטל ע"י השאלה אע"פ שהאחרים עודם קיימים - כי בנזיר מצורע הרי אנו באים להתיר רק את איסור התגלחת בשעה ששאר הפרטים עדיין קיימים - אבל אם זהו בכלל עצם והסתעפות זה אי אפשר, כאמור.

4ומאחרי שאמרנו שסוגיות חלוקות הן אי איסורי נזיר מקרי איסורים השוים בכל או לא, הנה אותה המחלוקת היא ג"כ, אם אפשר להתיר תגלחת במצורע - וכאמור רק איסור תגלחת, בשעה ששאר האיסורים עדיין קיימים - מצד מה שישנה בשאלה, והרמב"ם לשיטתו כנ"ל, לא היה יכול להשתמש בטעם הזה, אע"פ שהגמ' כן משתמשת, כי כאמור, גם בזה סוגיות חלוקות הן 681 כך תירץ האבני מילואים בתשובה שם סוף סימן כב. ועיין אחיעזר ח"ב סימן כ מה שהוסיף על דבריו. ועוד נאמרו בישוב דברי הרמב"ם דרכים רבות באחרונים, ובחידושי הגר"ח כתב ליישב דברי הרמב"ם באופן אחר דשני דינים נאמרו בעשה דגדל פרע שער ראשו, חדא, מצות עשה לגדל השיער, והשני איסור עשה הנולד מזה. וביאר דלענין העשה לא היה מהני מה שכתבה הגמרא דעשה קל דאיתיה בשאלה דעשה לא לא שייך בדיני דחיה אלא בדיני קדימה, ועל כן הוצרך הרמב"ם לטעמו. ומאידך מה שכתב הרמב"ם דבטלה הקדושה הוא רק בנוגע לקיום העשה כיון שימי צרעתו אינם עולים למנין נזירותו, אך בנוגע ללאו הרי זה ככל איסורי הנזיר שקיים גם בזמן צרעתו דאיסורים אלו אינם תלויים בקדושת הנזיר אלא בחלות שם נזיר, ועל כן הוצרכה הגמרא לטעם הדחיה דאיתיה בשאלה. .