המידות לחקר ההלכה, חלק א, ח; סבה ומסובב ועצם והסתעפות של הדבר כה

1ומהאי טעמא לא שייכת חזקה גם כן בזמן , ולא מחלקינן, למשל, בין בין השמשות של ע"ש לבין השמשות של שבת, שלכאורה היה אפשר לומר שבע"ש נוקמי את בין השמשות לחזקת חול, ובשבת נוקי את הבין השמשות לחזקת שבת 708 עיין מגן אברהם סי' שמב ס"ק א שמחלק בהכי, ועיי"ש בביאור הלכה. וראה תוס' רא"ש הוריות ד, א. , אך גם כן משום דהזמן הוא עצם ועל עצם אין הגדר חזקה 709 כך תירץ בעונג יו"ט סימן פא. וע"ע שו"ת נפש חיה סימן סד אות טז. ובאור שמח פ"ה מהלכות שבת ה"ד ביאר באופן אחר וזה לשונו, זה לא מקרי חזקה, כיון דהאיסור הוא על הזמן, וכל משהו מהזמן הוי כחתיכה שאנו מסתפקים עלי' אם היא היתר או איסור, כן אנו מסתפקים על זמן זה משיצא כוכב אחד עד שיצאו ג' כוכבים אם הוי יום או לילה, וזמן זה לא איתחזק בו לא היתר ולא איסור, ואי משום שהזמן הקודם היה מותר במלאכה, הוי כמחזיק מחתיכה לחתיכה, כיון שאין הספק לא על האדם ולא על המלאכה, אלא על משך זמן זה אם הוא זמן של איסור או של היתר אין שייך בזה חזקה. וע"ע חידושי רעק"א ברכות ב, א, שו"ת תורת חסד או"ח סימן טו. .

2ועי' בקדושין (ע"ט ע"א) בנערה ביומא דמשלים שית, דאם קדשה אביה בדרך מוקמינן לה בחזקת פנויה, ולא אמרינן דכל זמן שלא ידוע בגרותה נוקי אותה אחזקת נערה, דגם כן כנ"ל דבזמן לא שייכת חזקה 710 צ"ע דאם כן גם קודם דמשלם שית ובדקנוה שהביאה שערות אין להחזיקה בנערות, ולהדיא בגמ' שם וכן נפסק בטוש"ע אה"ע סי' לז סעיף ה. ובגמ' ובראשונים שם מבואר דהטעם שלרב אין מעמידין בחזקת נערות הוא משום שהוא חזקה העשויה להשתנות או שאר סברות המוזכרות בראשונים שם. אכן יש לומר שהגמרא דנה מצד חזקת הדין שיש לאשה שאינה בוגרת, והגאון המחבר מיירי לענין החזקת הרגע שיהיה דינו דומה לרגע הקודם. וראה עונג יום טוב שם לענין ספק בן תשע שלא שייך חזקה שאינו בן תשע שהספק מורכב מרגע ההתחלה ורגע הסיום ואין ידוע זמן ההתחלה ולא שייך בו חזקה. וראה חי' רעק"א יו"ד סי' טו שדעת התוס' ביבמות סח, א שמעמידים על חזקת קטנות ואפ"ה ס"ל לרעק"א שלענין עגל לא שייך להעמידו שהוא בחזקת אינו בן ח' ימים, שכיון שכל רגע גדל לא שייך להעמידו על החזקה משא"כ לענין קטן בן ט' שיש שינוי בשמו. וע"ע שו"ת מהרי"ט ח"א סי' יא ומא ופנ"י קידושין קונטרס אחרון אות צד. .