המידות לחקר ההלכה, חלק א, ה; שתי סבות המתנגדות זו לזו כח

1ובזה תתישב גם הקושיא שהקשה הר"ן בנדרים (ס"ט ע"ב) דאיבעי לן שם "בקיום ליכי ומופר ליכי בבת אחת מהו", ופשטינן לה מהא דאמר רבה, "כל שאינו בזה אחרי זה אפילו בבת אחת אינו", ומפרש לה הר"ן דהכוונה היא דלא חלים לא ההקמה ולא ההפרה, ומתמה על הרמב"ם שפירש דההקמה כן חלה? 528 ע"ע אור שמח (וכן הובא בדבר אברהם ח"א סי' טז אות ד בשם הגאון מקוטנא) שאמנם בטלו שניהם, רק שנשאר מחשבת הלב, והקים בלבו מוקם והפיר בלבו אינו מופר, וע"כ חלה ההפרה, וראה דבר אברהם שם ובהשמטות ומילואים. ועיין אבי עזרי על הרמב"ם שם מה שהקשה על זה, ומה שכתב הוא ליישב דברי הרמב"ם. אבל לפי דברינו צדק הרמב"ם מאוד, דאמנם במקדש אשה ובתה הגדר דכל שאינו בזה אחרי זה הוא השלילה של שתי הסבות יחד, משום דההתנגדות של שתי הסבות היא הדדית, כלומר, שבאותה המדה שסבה אחת מתנגדת לשניה כך השניה מתנגדת לראשונה, אבל בהקמה והפרה, אם אמנם ההקמה מתנגדת להפרה בנגוד החלטי , מפני שכל גדר הקמה הוא שלא תועיל אחרי כך הפרה, אבל איך ההפרה מתנגדת להקמה בנגוד החלטי, כי הלא אפשר אחרי הפרה לקבל נדר חדש, אלא כל הטעם הוא מפני שכל הקמה היא הקמת הנדר שכבר חל, ומכיון שהיתה מקודם הפרה הרי כבר אין במציאות נדר שיהיה שייך בזה הקמה 529 זהו יסודו של הגר"ח הלכות נדרים פי"ג הכ"ב. והר"ן סבירא ליה שאין חילוק בין סתירה בדין לסתירה מהמציאות, ובכל סתירה הוי הכלל דכל שאינו בזא"ז וכו', וראה ספר הזכרון להגר"י אברמסקי בהערותיו על הגר"ח. ועיין בגליונות חזו"א על הגר"ח שלא הסכים עם חילוק זה והביא ראיה ממה שמבואר בגמ' קידושין נא, א גבי מעשר שאם לא היה שייך לחצאין הוה אמרינן כל שאינו בזא"ז אע"פ שחלות אחת של מעשר אינה סותרת את המעשר הבא, רק שלאחר שהופרש מעשר אין כאן כבר טבל. עיי"ש. , ונמצא דהנגוד של ההפרה להקמה הוא ג"כ לא נגוד בעצם אלא נגוד ע"י הקדימה , יען שההפרה קדמה להקמה, ואם נשתמש בזה בהכלל של "כל שאינו בזה אחרי זה", יהיה ג"כ מעין ציור של כל שהמסובב בא ע"י סבה הוא בא גם בלי סבה כנ"ל, ממש מעין אותו הציור של איסור בבת אחת, שאי אפשר לבוא ע"Z מצד הכלל של כל שאינו בזה אחרי זה כנ"ל.

2ומכיון שרק ההקמה מתנגדת להפרה בהחלט ולא ההפרה להקמה, ממילא ההקמה חלה ולא ההפרה כנ"ל 530 וכך אכן תירץ הגר"ח שם. .