המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית כח

1ויש שמקשים על שיטת הרמב"ם הנ"ל מהא דפוסק בעצמו בפ"ה מהלכות מלכים (הלכה ח') "שמותר לחזור לארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא, ואין איסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה, שבעת הכניסה מותר הוא ואם יחשוב לשוב ולהשתקע שם אין בו מעשה"?

2אכן באמת אין מזו אפילו התחלת קושיא, דכל חידושו של הרמב"ם הוא שלוקין לאו דוקא אם יש בהתכלית מעשה, אלא גם כשיש מעשה בהאמצעי , ואפשר להוסיף שהרמב"ם הוכיח את זה מהא דרבא דאמר "כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני, והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא", ובכן הלא בין כך ובין כך בכל אלו הלאוין אין תכלית להלאו כיון דלא מהני, ובכל זאת לקי, ויהיה איך שיהיה חדושו של הרמב"ם הוא כשיש מעשה בהאמצעי המביא להתכלית , אבל כשנוסע למצרים לשלם פרקמטיא ואח"כ נמלך בדעתו להשתקע הרי יש בזה משום שינוי התכלית לגמרי , דלהאמצעי, הביאה למצרים היתה מקודם תכלית אחרת לגמרי 911 כן תירץ בקובץ הערות שם בהגהה וקה"י שבועות סימן ג. ובדברי יחזקאל שם כתב ע"פ דרכו שכיון שלא ברור שיעבור בעשיית המעשה ששמא לא ישאר שם שוב אינו עובר אף שנשאר. וכתב שבזה מיושבת קושית האור שמח פ"ג מגניבה ה"ג שהמשהה בביתו מדה חסרה עובר בל"ת ואינו לוקה שהוא לאו שאין בו מעשה, והקשה האור שמח לדברי המ"מ דאם יש אפשרות למעשה עובר, א"כ גם כאן יש אפשרות שיחוק קב או קונה מדה חסרה כמו בקונה חמץ או מחמץ, ותירץ ע"פ דברי הרשב"ם בבא בתרא פט, ב שהחוקק מדה חסרה הוא דוקא עד שיעשה על מנת למדוד ונמצא שאינו ברור שהמעשה יביא את העבירה ועל כן לא מחייב. וכתב שבזה מיושב גם מה שהקשה השטמ"ק בכתובות מו, א לר"י דס"ל שאינו חייב במוצש"ר עד שישכור עדים, ולראב"י עד שבעל ואמאי מקרי לאו שאין בו מעשה, ועל פי דבריו אתי שפיר שהמעשה לא ברור שיביא לידי עבירה לא מקרי לאו שיש בו מעשה. אך לכאורה קשה על דבריו ממה שכתב התוס' נזיר יז, א הביאו המשנה למלך הל' ביאת מקדש פ"ג הכ"א שנזיר שנכנס לבהי"ק בשדה תיבה ומגדל ופרע עליו את המעזיבה לוקה כיון שהיה על ידי מעשה אעפ"י שהביאה אין בהכרח שתביא לידי עבירה. ועיין מה שכתב בזה בעמק יהושע סימן ב. וע"ע יד אליהו [רגולר] חלק הכתבים אות למ"ד סק"ב. .