המידות לחקר ההלכה, חלק א, י; אמצעי ותכלית מ

1ועי' בס' ד"מ דה"ק ש"ח (פ"ב) שהסרתי את קושית הרשב"א על הרמב"ן שפירש הא דאמרינן בקדושין (ח' ע"ב) "מנה אין כאן משכון אין כאן", שאפילו אם אמר קני במשכון זה שיעבוד מנה ג"כ אינה מקודשת, אע"פ שבמקדש בחוב דאחרים היא מקודשת? משום דשם לא נשתייר כלום גבי המקדש, משא"כ במקדש בחוב שעל עצמו עדיין כסף הקדושין אגידא ביה, ומקשה הרשב"א מהא דקדושין (ז' ע"א) "אילימא דכתב ליה שטרא אדמיה היינו כסף?"

2ומהא דקדושין (ה' ע"א) "מה לכסף שכן פודין בו הקדש ומעשר שני, תאמר בשטר שאין פודין בו הקדש ומעשר שני", שפירש רש"י "אם כתב לגזבר שטר על מעות פדיון הקדש אין הקדשו פדוי" ומשמע דבקדושין בכה"ג שפיר דמי?

3ואמרנו לתרץ, דגם ביסודו של דברי הרמב"ן מונח, דבכסף קדושין העיקר הוא הנתינה כמו בכל קנינים שהקונה הוא שצריך לעשות את הקנין, ובשביל כך יש הבדל בין אם הוא מקדשה בחוב שיש לה על אחרים דהחוב כבר יוצא לגמרי מרשותו, ובין אם הוא מקדשה בחוב על עצמו גופו, דעצם הכסף עוד נשאר ברשותו ולה ליתא בזה רק שיעבוד, וכלשונו של רמב"ן ד"כסף קדושין דאגידא גבי בעל לאו כסף קדושין הוא", אבל מצד קבלת האשה הלא אין שום הבדל אם היא מקבלת שיעבוד על אחרים או היא מקבלת שיעבוד על בעלה.

4וא"כ כ"ז שייך רק במקום שהכסף בא מצד קנין , אבל לא במקום שהכסף לא בא מצד קנין אלא מצד דין דממילא.

5ומסולקות הקושיות גם מעבד עברי וגם מפדיון מעשר שני, דהכסף לא בא שמה מצד קנין, כמובן, שם אין הבדל בין שט"ח על אחרים ובין שט"ח על עצמו 933 כן כתב בחידושי הגר"ש שקאפ סימן ד ועיי"ש בסימן יז. .